שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן ג

ואשר כתב מעלתו בדברי תוס' במס' שבת צ"ז ע"ב ד"ה למימרא וכו' ואור"י דא"כ לא הי' ר' יהודה משמיענו שום חידוש והוקשה למעלתו דלמא קמ"ל דרבי מחייב אעקירה ואהנחה אע"ג דלית בי' ד' על ד', ולעולם בנודע וחזר ונודע, וע"כ צ"ל דדברי התוס' קאי אמסקנת שמואל דמוקי לי' ברה"י מקורה וכמאן דמלי' דמי ולית בי' שום חידוש. - ואם כן מיושב קו' תוס' לעיל ד' ע"ב ד"ה זרק וכו' מה שכתב ובסמוך וכו' דלפי הנ"ל בלא דשמואל לא מוכח מידי, אלו דבריו ודפח"ח שפתים ישק כי אמר דבר שכליי.

ומ"מ נ"ל להשיב ולומר דע"כ הא דאמר ר' יהודה מחייב הי' ר' שתים היינו מהוכחה שהוכיח דאי ס"ד חדא מחייב מכלל דרבנן פטרי לגמרי כו' כדמסיים הש"ס לקמן כדמתני לר' יהודה אפלוגתא דר' יהודה ורבנן, אלא הש"ס לא מסיק למילתי' עד לבסוף, וכיון שכן אפי' אי לא מוקי לי' במקורה נמי א"א לומר דמיירי בנודע וחזר ונודע וקמ"ל דמחייב שתים אעקירה ואהנחה, דמנ"ל לר' יהודה הא דלמא ר' מחייב א' אהנחה דבהנחה לא בעי דע"ד ורבנן פטרי לגמרי דאפילו בהנחה בעי דע"ד, אע"כ פשיטא לי' אעלמא דלא בעי ד' על ד' כלל, או למסקנא מטעם רה"י מקורה, וא"כ שפיר כתבו תוס' בסמוך דפריך וכו' הו"מ למימר כו' ואין לי פנאי כלל להאריך וה' שנותיו יאריך הכ"ד הדש"ת:

פ"ב יום א' כ' אדר"ש תקע"ג משה"ק סופר מפפד"מ.