שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן שמד

שלום וכ"ט לה"ה הרב הותיק המופל' מו"ה צבי הירש סג"ל נ"י אבדק"ק אטש יע"א:

ע"ד נער א' שנטבע במים שאל"ס ואחר היאוש הורה מעלתו שקרוביו יתאבלו עליו ז' ושלשים וקמו מעררים על הוראתו ממ"ש בש"ע י"ד סי' שע"ה סעיף ה' דוקא מים שיש להם סוף מתאבל והוא מבעל העיטור ומייתי לי' ש"כ שם ומעלתו טוען דמשאל"ס רובן למיתה רק בא"א החמירו כמ"ש תוס' ספ"ק דב"מ משום עגונה וממילא לא יתאבלו שלא יבואו להתיר העגונה אבל בפנוי דליכא עגונה יתאבלו אלו טענותיו:

דבר זה במחלוקת שנוי בעזרת נשים שחיבר הגאון מהר"ם בן חביב על סי' י"ז בא"ע שם סק"ס פשיטא לי' שלא יתאבלו אפי' על רווק משום גזירה לגזירה ומשמעו' הש"ך סימן שע"ה כן הוא חדא מדכתב העיטור דמאי דקתני בטבע נהר מיירי דיש להם סוף ולא קאמר דמיירי בפנוי או באשה וקטן וכן מדנדחק ש"ך אתשו' ר' שרירא גאון ור' האי דס"ל מתאבלים על ידי קול וקאמר דנדחו דבריהם ולמה לא קיים דבריהם היכא דליכא חשש היתר עיגון אע"כ לא פליג ומ"ש בריש דברי העיטור משאל"ס שאין מתירין אין מתאבלים הכוונה משאל"ס שאין מתירין אשתו אי הי' לו אשה אין מתירין אפילו לית לי' אשה דאל"ה הו"ל למימר בהפוך משאל"ס לא יתאבלו שלא יתירו את אשתו אלא משמע כנ"ל שאין מתאבלים:

אך אחר אחרון אני בא הגאון בתשו' שבות יעקב ח"א סי' ק"ג פשיטא לי' טובא דברווק מתאבלים היכא דליכא חששא היתר עיגונא וכ' מכ"ש במשאל"ס שאם ניסת לא תצא והיורשים יורדים לנחלה ולא חיישי' לתקלה ועכ"פ בפנוי לא נגזור גזירה לגזירה והשיב על הש"ך במאי דמייתי מתשו' ר' שרירא ור' האי כמ"ש לעיל:

עלה בידינו פלוגת' בזה והנה אי היו חולקי' בדין אבילות אי ראוי להתאבל על כיוצא בזה או לא היינו אומרי' הלכ' כדברי המקיל באבל אך יען פלוגתתם רק אי נגזור גזירה לגזיר' אבל זולת זה פשיטא שראוי' להתאבל על רוב כזה דאפי' על ס' נפל הי' ראוי להתאבל רק משום שלא להתיר ערוה והתם גזרי' אפילו גזירה לגזירה אפי' בנפל בהמה משום דמיעוט מצוי כמ"ש תוס' ביבמו' אבל במשאל"ס פשוט שראוי להתאבל לולי גזירה ופליגי פוסקים אי נגזור גם גזירה לגזירה א"כ המקיל בגזירה לגזירה ומחמיר להתאבל אין מזחיחי' אותו ותע"ב ויש לו על מה לסמוך חזי מאן גברא רבא תשו' שבו' יעקב וה' יגדור פרצות עמו ברחמיו וישפות שלום לו ולתורתו הכ"ד: