שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן שטו
שלום להרבני המופלג מו"ה אהרן נ"י מ"ץ בשאקאטורן:
גי"ה הגיעני אודות ישראל א' מסר לרועה ב' עגלות והתנה שהראשונה שתתעבר תהי' של בע"הב והשניה לרועה ומיד שנתבשר מהרועה שנתעברה א' מהנה מכר הבע"הב את המעוברת עם ולדה להאדון המושל על בית דירתו בהפרזת סך ל"ה זהו' ולא ניתן לו מעות אלא ת"כ ע"ז ואח"כ אמר אדון בית הנ"ל להרועה הוי יודע שפרה זו שלי היא תשגיח עלי' ועל ולדה והנה בכרה וילדה זכר אלא שמעלתו כתב בשאלתו להרב המא"הג דק"ק קנישא שהי' ת"כ ותלמידי הרב החרוץ מו"ה הירש מאגליד נ"י כ' שהיה (קונטראקט) היינו שטר מכירה הנהוג ולא אטפל בזה כלל כי יהי' איך שיהי' אין כאן משיכה ולא כסף כדינו:
ולא אבוא אלא על מ"ש מעלתו שהעכו"ם אלם וידיו רב לו למיעבד דינא לנפשי' לתפוס הפרה וסמך עצמו על הצ"צ סי' כ"ג וכ' על הרבנים הנ"ל שאין בידם אותו הספר ע"כ כ' מ"ש להחמיר ודעת מעלתו להקל יש בידינו אותו ספר וראינו דבריו והפכנו בהם והגם כח הגאון הלז עצום מאוד ורוב או כל דברי תשובותיו מכוונים להלכה מ"מ אחר מחילת קדושת כ"ת פה לא דבר נכונה הנה כ' אלמותו של נכרי מפקיע מידי בכורה ממ"ש תוס' ספ"ב דחולין גבי רישך והר דגוי אלם קונה מאוד אני תמה שהרי כ' תוס' שמדרבנן ומשום חומרא דע"ז והרואה יבין מלשון התוס' דאפי' אי דבר תורה כסף קונה נמצא קנה גוי מעיקר דין תורה רק שהישראל לא סמך דעתו להקנות לו לעוותו אפ"ה אין אלמותו של גוי מועיל אלא לאסו' מדרבנן ומכ"ש אי משיכ' קונה וליכא אלא אלמותו של גוי פשיטא דליכא אלא חומרא דרבנן ואיך יביא ראי' להקל בקדושת בכור דאורייתא גם בז"הז בח"ל עיין כ"מ פ"א מבכורים הלכה ה' ועיין הגה' מרדכי דחולין סי' תשמ"ב וחלילה להעלות על דעת להקל בבכור בח"ל וא"כ מנ"ל ללמוד משם קולא בדאורייתא:
ומה דמייתי מכתבי מהרא"י סי' ק"ל שהי' לפני מהרא"י נוסחא בתוס' פסחים וי"ו ע"א וב"מ ע' ע"ב ובכורות ט"ז ע"ב דאפי' יש לגוי אחיזה בולדות דרך גזילה נמי פוטר האמת בתשו' מ"ב סי' ל"ה העיד שאין בנוסחאות שלפנינו כן ומ"מ יש ללמוד כן מדבריהם שהרי מה שהנכרי תופס הולדות איננו מן הדין תורה אפי' יהי' כן בדיניהם מ"מ כיון שבדינינו אינו כן ואי הי' ידינו תקיפה לא הי' קונה א"כ מה שמוציא מיד ישראל הוא בגזל ואלמות וש"מ גזל ואלמות מקרי שפיר יד עכו"ם באמצע ואע"ג דגבי חמץ אי לאו דכתיב לא ימצא במצוי לך לא הוה מבערים חמירא דבני חילא בפסחים ה' ע"ב וכמו שהקשה ג"כ בע"הג סי' ק"ב י"ל ה"נ בבכור דכתיב כל מקנך תזכר מועיל אפי' תפיסת יד כ"ש טפי וכמ"ש תוס' בב"מ ע' ע"ב ד"ה אין ע"ש בסוף דבריהם וערמב"ם פ"ד מבכורות הל' ג':
ומ"מ אין ראי' משם לכאן התם הבהמה של גוי ומקנה לישראל אע"ג דבדין תורה קנאה ישראל לגמרי כיון שיש לגוי תפיסה כ"ש אפי' באלמותו ובדיניהם אין מוציאים מידו ורשותו אבל בהמת ישראל לא נעשית של עכו"ם הואיל ויכול לגוזלו באלמותו א"כ כל שיש לנו אינו שלנו בעו"ה וזה סברת תוס' בפסחים וב"מ ובכורות לענין בהמת ארנונא ואע"ג דקיי"ל כלישנא בתרא בבהמת ארנונא דאפי' מצי לסלוקי למלך בזוזי מ"מ פטורה מבכורה מלך שאני דאפי' אי דינא דמלכות' לאו דינא מה שחוקק בין איש לחברו אבל משפט מלכותו מה שהגיע לו מעבדיו ובני מדינתו עדיף טפי ויעויין לשון רשב"ם ב"ב כ"ה ע"א ד"ה א"כ דשערי דכדא וכו' ותוס' שם ד"ה א"כ וכו' ויעויי' ח"מ ס"סי ע"ג יש לעיין בזה הרבה מ"מ אין ראי' משם לכאן כלל ואין לסמוך על צ"צ בזה:
ותלמידי הרב החרוץ מוהר"ר הירש מגליד נ"י אתא ואייתי מתניתא בידי' דברי הגאון צל"ח בפסחים ל"א ומשם רצה ללמוד דמנהג שנהגו הואיל ונהגו סוחרים קונה למי שפרע הוה קנין לפטור מבכורה עיינתי בצל"ח ואלו דבריו כיון שכתב הרב"י דקנין כסף אע"ג שהפקיעו רבנן משום נשרפו חיטך מ"מ קונה למי שפרע א"כ כ"ז שלא קיבל מי שפרע עדיין שם קנין עליו ומכ"ש בבכורה דקנין כ"ד מפקיע מבכורה אלו דברי הגאון ז"ל וצדקו דברי הגאון ז"ל בקנין כסף דקונה מן התורה ורק חכמים הפקיעו ודי מה שהפקיעו אבל לענין מי שפרע שלא הפקיעו הרי נשאר על דין תורה וכ"ז דלא קיבל מי שפרע הרי עדיין דין תורה קיים שהוא קנין גמור ויפה כ' הגאון דמפקיע מבכורה לרמב"ם אע"ג דלא עבד עובדא הכי מ"מ יפה כ' הגאון לדעת הרמב"ם אבל לענין סטומא דמ"הת לא קנה רק ממנהג הסוחרים קונה למי שפרע עכ"פ אין זה אפי' קנין כ"ש להפקיע מבכורה ומי שמערב זה חייב משום כלאים גם מ"ש צל"ח דבבכורה אפי' קנין כ"ד מפקיע כבר כתבתי לעיל דלאו כללא הוא ע"כ אני רואה שהולד הזה ס' בכור ואין להקל בו הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי: פ"ב עש"ק ח' תמוז תק"צ לפ"ק:
משה"ק סופר מפפד"מ: