שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רצא
שוכ"ט לי"נ תלמידי הותיק הרב המופלג כש"ת מהו' שמואל נ"י אב"ד דק"ק יערגן יע"א:
היום עיינתי בדברי שאלתו אודות פדיון בכורים שרגילים לחזור אחר כהנים המחזירים דמי הפדיון כלו או מקצתו ושפיר חזי מעלתו בדברי הפוסקים השייכים לזה וגם הוסיף נופך מדילי' ואני בתומי אלך לברר הדין והסוגי' השייך לזה בעז"הי כידו הטובה עלי וממילא רווחא שמעתא בעזה"י:
בפ"ק דקידושין וי"ו ע"ב אמר רבא מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה בין בפדיון בין בתרומה ובכל מילי מן התורה חוץ מקידושין שאין אשה ניקנית בחליפין וכבר בארתי במקום אחר באורך בעזה"י דאם אמר הרי לך זה למאה שנים לא הוה אלא קנין פירות ולאו כלום הוא ואם אמר לו הרי לך מתנה ומתנה עמו שיחזירהו לו אחר שעה הוה מתנה גמורה ומועיל לכל מילי והטעם בזה דאם נותנו אפי' למאה שנים אם אח"כ רוצה ליתנו במתנה חלוטה גמורה קנין הגוף צריך לעשות קנין חדש ומשיכה אחריתי כי מה שעשה בראשונה לא הי' על קנין הגוף משא"כ אם נותנו לו בתנאי שיחזירהו לו נתן לו מתנה גמורה לצמיתות עלמין רק שתלה מתנתו בתנאי שאם לא יקיים תנאו לא נתן לו כלום ואם יקיים תנאו הרי היתה מתנה גמורה ונ"מ אי הבעלי' חוזרים ומוחלים התנאי ואומרים הריני כאלו התקבלתי אינו צריך קנין אחר כי כבר קנאו לעולם [ועיין בזה תשו' הריב"ש סי' ג' ועיי' תוס' ב"ב קל"ד ע"א] נמצא קנה קנין גמור ושלו ממש הוא אך התנאי צריך להיות במעכשיו או ע"מ כמעכשיו שאז אח"כ כשקיים תנאו ויחזירוהו הי' שלו שעה א' מעכשיו עד אותו הזמן משא"כ כשאמר אם תחזירהו לי לא קנאו אלא משעת קיום התנאי ואילך נמצא לא נתן לו כלום אפי' רגע א' אלא שי"ל אדרבא הוה תנאי ומעשה בד"א והתנאי בטל ומעשה קיים לגמרי וא"צ להחזיר כלל עיין גיטין ע"ה ע"ב תוס' ד"ה דתנאי וכו':
עכ"פ לית דין ולית דיינא בשפודה בע"מ שתחזירהו לי שבנו פדוי בלי ספק אך בהא איכא פלוגתא דהתוס' בכורות נ"א ע"ב ורוב הפוסקים ס"ל דהא דאמר רבא בקידושין וי"ו ע"ב דהוה ככהן המסייע בבית הגרנות ואסור משום שחתם ברית הלוי קאי נמי אפדיון בכור אבל הרמב"ם ס"ל דלא קאי אלא אמתנה ע"מ להחזיר דתרומה וכדפסקו להדי' פי"ב מתרומות הל' י"ט ע"ש אבל בפדיון מותר לכתחלה לעשות ולכן בפי"א מהל' בכורים הלכה ח' השמיט זה ונתקשה בו הכ"מ וכ' המגיה בגליון דס"ל לרמב"ם לחלק בתרומה שייך מחזיר בבית הגרנות משא"כ בפדיון מותר לכתחלה:
ולכאורה י"ל ראי' לרמב"ם דבבכורות נ"א ע"ב קאמר ר"ט הוה רגיל להחזיר וקאמר קיים אפילו הלכה זו היינו משנתינו לפיכך אם רצה הכהן להחזיר יחזיר והדבר תמוה מה קיים בזה שמשנתינו אמרה שאם רצה להחזיר ולא צותה להחזיר והנה במשנתינו כתב לכהן שחייב לו ה' סלעי' חייב ליתן ואין בנו פדוי שלא יאמרו פודין בשטרות לפיכך אם רצה הכהן להחזיר מחזיר פי' כי אין ראוי לכהן ליטול פעמיים ה' סלעים ולהחזיר לו שטרו ויחזור ויפדנו במעות אין היכר כ"כ ועדיין יחשבו פודים בשטרות ע"כ יפרע לו שטרו על כרחו ויחזור ויפדנו מחדש לפרסם הדבר והכהן הזה אם רצה להחזיר לו מעותיו השניים טוב עשה בעמיו כן כ' בס' קול הרמז בהוספת נופך משלי ויש לעיין כיון דמתנה ע"מ להחזיר פדיון מעלי' הוא ואפי' אי בעלמא איכא משום שחתם ברית הלוי מ"מ בענין זה דמשנתינו דאירע לו מקרה וטעה וכ' לו שט"ח על ה' סלעים ונלקה בפרעון ב' פעמים ורוצים להציל מהפסדו לא שייך בזה שחתם ברית הלוי וטוב ויפה הוא לכהן לקבל במתנה עמ"ל דלא ליהוי משלחי גלימ' דאינשי וא"כ מ"ט לא אמר אם רצה ליתן לקבל במתנה עמ"ל רשאי דאפי' נימא דס"ל להאי תנא ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי מ"מ לימא להדי' מעכשיו לכשתחזירהו לי וצ"ל דקמ"ל משנתינו אפי' בלא שחתם ברית הלוי אין נכון מתרי ותלת טעמי חדא דאז הפדיון תלה עד שיקיים תנאו ויחזור הני זוזי ולמהר המצוה עדיף שיהי' פדוי מיד בלי תנאו ועוד דהשתא עביד כהן מצוה בחזרתו הממון לבעלים וקידוש השם איכא ולפעמים צדקה לעני נמי איכא ובמתנה עמ"ל ע"כ צריך להחזירו אע"ג דאותו חזרה נמי צריך להחזירו בתורת מתנה וקנין לבעליו הראשונים כמ"ש רשב"א בפ' לולב הגזול דף מ"ה מ"מ ע"כ צריך לחזור ולהקנותו לבעליו ראשונים ואין בו מצוה ועוד בה שלישית זכות לבעל הבית שמפזר מעותיו למצוה ותולה בדעת הכהן אם להחזיר או לא כנלע"ד דמלתא אגב אורחי' קמ"ל מתני' כנ"ל:
והנה ר"ט שהי' עשיר גדול ולא רצה ליהנות ממתנו' כהונה עיין חולין קל"ג ע"א הי' מנהגו להחזיר ולמה לא הנהיג ליתן במתנה עמ"ל דעדיף טפי אלא דלמד ממשנתי' דהכי עדיף טפי מטעמי' הנ"ל והיינו דקאמר דקיים אפי' הלכה זו דאם רצה להחזיר ולא תנן שיטול עמ"ל ש"מ הכי עדיף טפי ואמרו חכמים קיים זה אפי' הלכה זו וא"ש ולפ"ז מוכח כרמב"ם דאס"ד גם בפדיון שייך מחזיר בבית הגרנו' א"כ בלא הך עצה טובה דמשנתינו לא יקבל במתנה עמ"ל משום שחיתת ברית הלוי וזה לא נלמד ממשנתינו דהתם לא שייך שחיתת ברית הלוי כיון דכ' לו שחייב ה' סלעים וכנ"ל אע"כ כרמב"ם דבפדיון לא שייך שחיתת ברית הלוי ומ"מ רוב הפוסקים ככולם וגם בש"ע כ' דלא לנהוג כן אבל אי יהיב הכי בעמ"ל פשוט דיצא י"ח בלי פקפוק כיון שעכ"פ שעה א' היתה שלו ממש בקנין עולם כמ"ש והסברתי לעיל:
אך כשנותן לו בלי שום תנאי ושניהם האב הנותן וכהן המקבל רוצים בחזרה נמצא אפי' שעה א' לא היתה לכהן ואפי' קנין פירות לא הוה לי' בי' כתבו כל הפוסקים הראשוני' להדי' דאינו פדוי ועיין לשון ראבי' במרדכי פ"ק דקידושין סי' תפ"א ובתשו' הרשב"א דמייתי רמ"א סי' ש"ה ואיה השכל שיגזור שיהי' הבן פדוי באופן הנ"ל ועוד אס"ד דמהני כה"ג למה לי' לרבא למימר בעמ"ל בנו פדוי הא אפי' בלאה"נ פדוי אך הב"ח בסי' ש"ה הבין בדברי התוס' דבכורות נ"א ע"ב ד"ה הלכך דמהני אפי' בלא ע"מ וכן משמע בודאי לשונם לכל מעיין וכ"כ ש"ך שהבין רמ"א כן והט"ז החליט כן לדינא אבל כבר כתבתי שהוא נגד הסברא וגם נגד הגמ' דקידושין הנ"ל ע"כ נלע"ד דמעולם לא עלה ע"ד תוס' שכוונתו ליתן ולהחזיר אלא אמדינן דעת שניהם שכוונתם בתנאי עמ"ל ואומדן דעת כך הוא וכדקיי"ל בטש"ע א"ח סי' תרנ"ח סעי' ה' ועמג"א סי' ר"ד סק"ח ובט"ז שם סקכ"ה וה"נ דכוותי' וכ"כ להדי' שם בתירוצם והאש"נ מה שס"ל להרא"ש כפירש"י בלישנא בתרא דאין בנו פדוי אפי' לא יחזירם היינו טעמא משום דאמדינן דעת הנותן על תנאי שיחזירם וכיון שזה לא קיים תנאו א"כ גזל הוא בידו ואם יחזירם פשיטא שאינו פדוי כיון שהכהן לא הי' דעתו בכך ונמצא לא קבלם בפדיון ולישנא קמא דרש"י ס"ל דלא הוה כע"מ אלא אם יחזירם לו והתנאי בטל ומעשה קיים אבל מן הסתם ס"ל לתוס' הי' לנו לומר דלא כלישנא קמא דרש"י הנ"ל אלא שדעתם לפדות הבן כדינו וכיון שאינו פדוי אלא בעמ"ל מסתמא שניהם רוצים בזה כך הי' לנו לומר בפדיון כמו באתרוג אלא משום דבפדיון איכא משום שחתם ברית אין לתלות כן בדעת הכהן עד שיאמר בפי' עמ"ל ואז עובר באמת על שחיתת ברית להתוס' כנלע"ד ברור אעפ"י שהט"ז לא הבין כך והש"ך חשב שגם הרמ"א סבר כן אלא שהוא לא פסק כן:
ולפ"ז בזמנינו שרגילים להדר אחר כהנים עשירים שרגילים להחזיר כלו או מקצתו אבל אינו ברור שיחזור בכל פעם והכל לפי הענין והזמן אי נימא אומדן דעתא שנתן זה וקיבל זה עמ"ל א"כ כמה פעמים לא יי"ח שאינו מקיים תנאו ואינו מחזירם לו ולפעמי' עושה ממנו דורן לאשה או לילד וכדומה שאינו יוצא ידי חזרה אם לא שהאב חוזר ומוחל תנאו ואם נאמר שאין כוונה על תנאי חזרה אלא שיחזור לו א"כ לא נתן לו כלום אבל מ"מ נ"ל כיון דלא מצי עייל ונפיק אזוזי אלא ברצון הכהן תלי' מילתא אלא שהאב מהדר אחר נדיב אולי ירחם ויחזור לו המתנה עכ"פ נתינה גמורה היא וברצון הכהן תלוי שפיר דמי אך טוב להבינם ולפרסם להם ולהודיעם הענין [ועיי' שיל"ת יעב"ץ ח"א סי' קנ"ה ואינו נ"ל] והריני חותם בברכה א"נ:
משה"ק סופר מפפ"דמ: