שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רעט

שלום וכ"ט ושמחת הרגל יום מתן תורתנו הקדושה יתקדש ויתעלה תלמידי ידידי וחביבי הרב המופלג ומפורסם כמהו' אשר ני' אב"ד דק"ק שאטלסדארף יע"א:

גי"ה הגיעני ונפשו היפה בשאלתו ע"ד סופר א' שקצץ גליוני ס"ת שאין קוראי' בהם מפני טעותיהם ודבקם בשולי היריעות של ס"ת התפורי' זה בזה כדינו אלא שנהגו סופרים לדבק בהם עוד מטלית א' וזה הסופר עשה זה מקצוצי גליוני' והאריך מעלתו בשאלת חכם חצי תשובה ע"כ לכבוד תורתו אשתעשע תחלה בדבריו ואח"כ נבאר הדין הפשוט הזה בעזה"י:

הנה בד"מ בי"ד סי' ר"צ מייתי תשו' מהרמ"פ המתיר לדבק מטליות להכשיר ס"ת בגליוני' והריב"ש סי' ל"ב אוסר ויען כי מהרמ"פ התנה שאם אפשר בשום ענין לתקן הס"ת באופן אחר לא התיר לקצוץ גוילים ע"כ כ' רמ"א אפשר דהריב"ש נמי בהכי מיירי ולהשוות המחלוקת והמעיין בריב"ש יראה דלא חילק כלל ועיינתי בגוף התשובה והתבוננתי בדברי מהרמ"פ מעשה הכי הוה שס"ת בלה וצריך תיקון ולא מצאו מטלניו' כ"א לקצוץ גליוני עצמו ולעשות מהם מטליתי' ולגנוז המותר כי לקצוץ רק קצת גליון תהי' יריעה א' ארוכה וא' קצרה ולא יתכן וע"כ להשוות הס"ת לקצוץ כל הגליון בשוה ולעשות מקצת מהם מטליתים ולגנוז השאר והעלה אם אפשר בשום אופן למצוא בזמן מן הזמנים אפי' רק קלף לתקן הס"ת הלז א"כ עתידים הגליונות האלו לחזור להיות תשמיש לגוף ס"ת כשר ואסור לקוץ אותם חדא מפני המותר שנגנז עתה וגם מטעם שכ' הריב"ש שהמטליתי' עצמם אינם כגוף ס"ת ע"י הדבק אינו עושה כגוף א' משא"כ כשישאר מחוב' בגליון גוף הספר ע"כ אסור אבל אם לא יצפה שימצאו שום תיקון אחר נמצא הס"ת עם גליונותיו עומדים להגנז נהי שהחלק הנותר הורד מקדושתו שאלו לא נקצץ היה נגנז מחובר בגוף א' ס"ת ועכשיו נגנז מקוצץ מ"מ כיון שקדושתו מעיקרא לא הי' אלא לשמש ס"ת ואין לך תשמיש גדול שגורם להשאיר ס"ת בקדושתו שלא יגנוז אעפ"י שהמקצת הנגנז מקוצץ הורד קצת מ"מ כך טוב לו להגליון להעלות הס"ת מגניזה לקריאה בצבור כך הבנתי כוונת מהרמ"פ בהוספת נופך מסברא דנפשי ותינח לקצוץ גליון עצמו לתקן אותו הס"ת שהי' הגליון הזה משמשו מקדם אך הריב"ש מיירי שרצו ליקח גליוני ס"ת שנקרעו מהשוללים בשעת הגזירה לתקן בהם ס"ת אחרים שצריכים תיקון ואסר להם בהחלט דהכא לא שייך טעם הנ"ל כיון שלא נעשו אלו הגליונות לשמש ס"ת זה והריב"ש הניח שמגליון למטלית הוה הורדה שבהיותו גליון הרי נגנז בגוף א' עם ס"ת שלו משא"כ מטלית אעפ"י שגורם קריאה לס"ת אחר מ"מ איננו מגופו כי הדבק אינו עושהו גוף א' והוה הורדה מקדושה וכיון שאיננו נעשה מעיקרא לתשמיש זה הס"ת בעצמו כמו בעובדא דמהרמ"פ הנ"ל א"כ אפי' בלא הורדה לא היה נכון כ"כ שהרי אפי' במתירים מבגד לבגד פליגי ובמדליקים מנר לנר בלי קינסא נהיגן לאסור מכ"ש בקציצה דאיכא הכחשה ובזיון טפי שאין לעשות כן ממצוה זו למצוה אחרת ולא דמי לדמהרמ"פ כנלע"ד שאין להתיר זה אפי' א"א בענין אחר גם בלשון רמ"א שבש"ע יש להבין דמיירי רק לתקן אותו ס"ת עצמו ע"ש ועיין נ"הכ סי' רע"ד ובני יונה שם וק"ל:

וראיתי דברי מעלת התלמיד ני' שפתותיו שושני' נוטפות מור עובר לחדש יצא להשוות מחלוקות מהרמ"פ והריב"ש הנ"ל לפמ"ש הריב"ש בעצמו בתשו' ס"סי רפ"ו ומייתי לי' רמ"א בהגה' א"ח ר"סי קנ"ג ובי"ד סי' רפ"ב דס"ת שחסר או יתיר אות א' אינו אלא כחומשי' ומותר למוכרו והוקשה לו הרי ס"ת שבלה אין מורידין ואין עושין ממנו אפי' מזוזה וע"כ לחלק ס"ת שבלה כבר הי' קודש שוב לא פקע קדושתו לעולם משא"כ ס"ת חסיר ויתיר בתחלת כתיבתו לא נחית עליו קדושת ס"ת מעולם אלא חומשי' ומותר לעשות ממנו מזוזה וה"ה לקצץ גליונותיו לתיקון ס"ת שלם ובהכי מיירי מהרמ"פ אלו דבריו והנה אפי' יהיבנא לי' דינו מ"מ מהרמ"פ לא מיירי בהכי שהרי מיירי בהדי' מגליוני אותו ס"ת בעצמו ויעיין בלשונו שהעתיק בד"מ כ' ג"כ דמיירי בס"ת שבלה וא"כ גם הגליונות שהיו מהספר עצמו כבר נתקדשו והתיר לקצצם א"כ לא נתכוון מהרמ"פ לזה אלא אפי' בס"ת שכבר נתקדש התיר קציצת הגליוני' ע"ד הנ"ל והריב"ש אוסר עפ"י דרכו וכמ"ש אך מ"מ אפשר סברתו אמת מבחוץ שאם מס"ת כזה עושין מזוזה ה"ה לקצץ גליונותיו לתיקון ס"ת אחר:

איברא אשתומם על המראה היכן מצא שמותר לעשות מזוזה מס"ת שנכתב מתחל' בחסר ויתי' ולחלק בין פסול בתחלתו לנמחקו אותיותיו אח"כ דמ"ש ס"ת שבלה אין עושי' ממנו מזוזה לרבותא קאמר אפי' שבלה ולא חזי עוד למצותו כלל אפי' ללמוד בו תינוקות שהרי אם לא נשארו בו פ"ה אותיות אין מצילי' אותו מן הדליקה אפ"ה אין מורידים לעשות ממנו מזוזה ומכ"ש כשהוא רק חסר ויתיר שאפשר לתקנו לקרות בצבור או ללמוד בו פשיטא שאין עושים ממנו מזוזה והגאון בס' נ"בי קמא ס"סי ע"א בחי"ד כ' הכרח שס"ת שנפסל עומד בקדושתו לכל דבריו דאלת"ה א"כ משנחסר בו אות בטיל לי' כל קדושתו א"כ שוב כשחוזרים ומתקני' האות ההוא במאי יתקדשו כל השמות וכלל הס"ת בלי שום מעשה בגופו והרי צריך קידוש בתחלת כתיבה ואותו הקידוש כבר נתבטל אע"כ בקדושתו עומד ע"ש והנה זה הראי' יש בחסר ויתיר אות בתחלת עשייתו כידוע שמעולם לא נכתב שום ס"ת בלי טעות וצריך הגה' ואי ס"ד לא נתקדש מעיקרא וא"כ במה יתקדשו למפרע ובלאה"נ תיקשי א"כ לא נתקדש שום ס"ת עד כותבו למד אחרונה של לעיני כל ישראל ואיך יתקדש למפרע אע"כ אין שום חילוק בין חסר ויתיר בתחלתו או נמחק ובלה אח"כ ומעלתו בעצמו הרגיש ברמב"ם רפ"י מס"ת בריש דבריו שם ובאות ט"ז שם משוה הפסול בתחלתו לנפסל אח"כ ששניהם שוים ויעיין מג"א סי' ל"ב סק"י מבואר דלמ"ד הזמנה מילתא אי הזמין קלף לס"ת אסור שוב להורידו לכתוב עליו מזוזה ונהי דלדידן הזמנה לאו מלתא היא מ"מ כשעשה מעשה וכ' עליו לשם ס"ת משום טעות כ"ש אינו ראוי לשנותו להורידו ויש להתעקש ולדחות ראי' ולומר כיון שטעה לא הוה מעשה אלא הזמנה ולאו מלתא היא אבל לאו מילתא היא ויעיי' בי"ד סי' רע"ה בשם שנכתב על היריעה מקדש כל היריעה אפי' מה שלא נכתב ועיין בס' בני יונה שם:

ומ"ש הריב"ש ס"סי רפ"ו דס"ת שיש בו טעות אינו אלא כחומש היינו התם כ' דאע"ג דזט"ה במעמד אנשי העיר יכולים למכור ב"הכנ וכל הנשנה במשנתינו ולהתנות ולהוריד המעות מקדושתו כ' שם דס"ת שלא ניתן למכור כלל כיון דלית לי' עילוי כלל ומכיון שלא ניתן למכור לא יועילו זט"ה אך אם נמצא בו פסול ואינו אלא כחומשים שנמכרים להעלותם לקנות בדמיהם ס"ת שלם ומכיון שניתנים למכירה שוב נמכרים ע"י זט"ה ומתנין לשנות דמיהם אפי' למשתי בי' שכרי אבל לא ח"ו להורידם מקדושת עצמם לעשות מהם מזוזה:

ולא מבעי' ס"ת שנכתב בפסול אלא אפי' חומש ממש היינו שנכתב בגלילה חומש בפ"ע נמי יש לו כל דיני ס"ת אלא שאין קורין בו בצבור ויעיין מג"א סי' קמ"ג סק"ט ופשוט אלא שעומד נגדינו לשון ש"ע או"ח סי' קנ"ג ס"ב שהשוה החומשי' לנביאים וכתובים ולכאורה נראה דמותר לעשות מהם מזוזה אם היה הגויל מעובד לשם מזוזה אלא שהמג"א שם סק"ב הניח בצ"ע יע"ש ואני כתבתי על הגליון וז"ל ובמתני' נמי קשי' שלא הזכיר החילוק בין חומשי' לספרים וכן הקשה בס' טורי אבן ולפענ"ד ג' חילוקים יש (א') לענין אמירת הפסוקים דברי נביאים קדושים טפי כמ"ש ר"ן בראש השנה אמנם לענין קדושת הספר עצמו אין שום חילוק שאותה הקדושה שמתקדש הגויל ע"י נביאים נתקדש נמי ע"י כתובים דמ"ש ומשו"ה כ' הר"ן פ' בני העיר דמטפחת נביאים וכתובים א' היא אמנם חומשי' אפי' הגויל קדוש טפי שהרי ראוי להשלימו לתורה שלימה ומכ"ש ס"ת שלם רק חסר אות א' שאפשר לתקנו ומשו"ה אוסר בבריי' לכרוך ספרי' במטפחת חומשי' וכל זה לענין מטפחת אמנם למכור ולקנות דא ודא אחת היא פי' חומשי' וספרים נביאים וכתובים דהרי אין שום חילוק בין עוסק בתורת מרע"ה או נביאים וכתובים ואפי' ספרי ש"ס ופוסקים משו"ה לא חילקו במתני' ריש פ' בני העיר בענין מכירה בין חומשי' לספרים ומ"מ בספר תורה שלם שיש בו קדושה יתירה לקרות בצבור ועוד קיום מ"ע של ועתה כתבו לכם השירה הזאת בודאי יש עילוי בקנייתו מחומשים וספרים לס"ת וזה ברור בעזה"י ומיושבים כל הקו' וחילוק כזה צ"ל ג"כ במכירת ב"הכנ דקיל היינו מכירת הבית כשאין עי"ז בטול תפלה שיש להם מקום להתפלל אבל בלי ספק שמותר למכור מטפחת לצורך מנין עשרה לקדש ש"ש בתוך עשרה ומשו"ה כשאין ב"הכנ אחר אסור למכור זה וכמ"ש רמב"ם הביאו מג"א סס"ק ד' ודוק בכל זה עכ"ל שם על הגליון:

ומאי דקמן בנידון דידן לא טוב עשה הסופר הזה ואפשר הי' ראוי לאסור לקרות בס"ת כלל כיון שנעשה בו עבירה כמו שכ' בתשו' הר"י בן הרא"ש בב"י סי' ער"ה בס"ת שקדרו בו שם וחזרו ותיקנו שאין לקרות בו הואיל ונעשה בו עבירה אך הכא קלקלתו תקנתו שהרי הוריד הגליון הורדה גדולה יותר מדי ולא דמי לדמהרמ"פ והריב"ש שהס"ת מתכשר עכ"פ בכך ואפ"ה כ' שאיננו נעשה מגוף הס"ת ע"י הדבק והכא גריעה טובא שהס"ת הוא כשר בלא"ה ע"י תפירות היריעות ואיננו אלא ליתר שאת ואפשר כמטפחת לא הוה שהרי המטפחת צריכים שלא יגע הס"ת ערום משא"כ אלו וא"כ הוריד פלאים וא"כ אינם צריכים לס"ת והיא תקנתו שאין ס"ת פסול בכך דלא שייך נעשה בעבירה וכיון שאין הס"ת נפסל בכך יניחם כך שזו היא גניזתן ודי להם שכבר הורדו מבלי היות גוף א' עם ס"ת למה נורידם יותר להסיר מהם הדבק טוב ומה שחשש מעלתו שבאורך הימים יפלו המטליתים ולא ידעו שהיו מגליונו' ס"ת וינהגו בהם בזיון ישראל קדושים הם וכל המחובר לטהרות קדושת ס"ת נוהגים בו קודש וכל המוצא מנשקו וגונזו ע"כ יניח הדבר כמות שהוא והסופר יקבל תשובה על עצמו וה' הטוב יכפר הכ"ד החותם בברכה דש"ת:

פ"ב יום ב' ער"ח סיון תק"פו לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ: