שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רנה
שוכ"ט לי"נ הרב הגאון המפורסם כערוגת הבשם נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מהו' סענדר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק רעכניטץ יע"א:
נפשו היפה בשאלתו לחוות דעתי הקלושה בס"ת שסיימו ספר במדבר ולא הניח רק ב' שיטין בסוף העמוד ואח"כ הניח ב' שיטין בראש העמוד והתחיל ספר דברים ודעת פר"מ דבדיעבד מיהת כשר דאע"ג דדעת הריצב"א שבתוס' ב"ב י"ג ע"ב ד"ה ומסיים מלמטה דדוקא בנביאים מותר לסיים מלמטה ולא בתורה כדי שלא יבוא לחתוך מ"מ ס"ל לפר"מ כיון שאיננו רק משום כבוד התורה אין עיכובא בדיעבד:
אומר בתשובת דבר זה כי כ"כ בגליון ש"ע שלי דעת הרשב"ץ בתשו' ח"א סי' קע"ה דאם לא שייר ד' שיטין בין ס' לספר ורק הניח כשיעור פ' פתוחה די וכן אם הניח יותר מד' שיטין כשר מדכלל האי דינא דהנחת ד' שיטין עם הך דנביאים והתם לא שייך עיכובא א"כ ה"ה דכל מאי דתני בהך ברייתא לא שייך עיכובא שוב כ' שם מסתברא דליכא קפידא בהא מילתא בין שיהיו אלו השיטין באמצע הדף או בתחלתו או בסופו או קצתן בסופו וקצתן בתחלתו דבין כך ובין כך אפי' לכתחילה שפיר דמי דמ"ש משאר פתוחות וסתומות דלא קפדינן בהכי ואע"ג דסתימתן ופתיחתן מעכבת ואין זה צריך לפנים וכ"כ בס' עמודי גולה עכ"ל וס' עמודי גולה היינו סמ"ק שנקרא כן וכ"כ בסמ"ק בסי' קנ"ה ובין חומש לחומש צריך להניח ד' שיטין חלק אפי' כשמסיים בסוף העמוד עכ"ל ומביאו הרב"י סי' רע"ג והרמב"ם ספ"ז מהל' ס"ת כ' ומניח בין כל חומש וחומש ד' שיטין וכו' שאם בא לחתוך חותך נראה שלא גרס כלל הך דמסיים בסוף ומתחיל למעלה והאי שאם בא לחתוך הוא כמו ואם בא לחתוך חותך ומלתא באפי נפשי' הוא לומר שמותר להפריד החומשין התפורין והאי שאם בא לחתוך הוא כמו שאפר כירה שר"ל ואפר כירה והרבה כמוהו אלא שצ"ע בב"ב י"ד ע"א משני ש"ס הכי קאמר שאם בא לחתוך וכו' ודלא כנ"ל:
נקטינין חומרי מתניתא דלרש"י דפי' בש"ס ומסיים למטה לא בעי שיור כלל ורמב"ן פי' בשמו שאסור להניח משום שאם רוצה לחתוך יכול לחתוך ויהי' גנאי שיהי' תחלת זה הדף משונה מחברו בהתחלת שיטותיו ומיני' למדין דס"ל דאין כאן שום גנאי עכ"פ בחתיכה תפירת החומשין זו מזו וכבר כתבתי שכן דעת הרמב"ם ועיינתי בספר התרומה וגם לא חשש להבי' הך ברייתא כלל ולשיטת ר"י בעל התוס' נמי עכ"פ מותר לסיים מלמטה בשיור שיטין כראוי וכן דעת הסמ"ק והתשב"ץ והרב"י לא הביא אלא דעתו בספרו הגדול וכן בש"ע ונ"ל דכל הגאונים הללו לא חשו להירושלמי דמייתי הריצב"א שבתוס' משום שנ"ל ראי' ברורה מהש"ס נגד הירושלמי והוא מש"ס דמנחות למ"ד ע"א דאמר רב הכותב ס"ת ובא לגמור גומר אפי' באמצע הדף ופריך מהא דתני' לא יגמור באמצע הדף כדרך שגומר בחומשין ומשני כי קאמר רב בחומשין שבס"ת והשתא אי ס"ד שבחומשין שבס"ת צריך לגמור דוקא באמצע ולא בסוף א"כ איך מוקי לדרב בחומשין שבס"ת דא"כ מאי אפי' דקאמר דמשמע לא מבעי' בסוף אע"כ אה"נ דבסוף יסיים נמי לרש"י בלא שיור ולר"י וסייעתו בשיור מיהת ודלא כהירושלמי דמייתי הריצב"א ואפשר דהוא לא גרס אפי'. עוד יש לדקדק דבדיעבד כשר גם להריצב"א דאל"כ ה"ל למחשבינהו ספ"ק דחולין בהני מתנייתא כשר בסיום חומש פסול בסיום ס"ת והכשר בסיום ס"ת פסול בסיום חומש ונוקי הכי בסוף השיטה כשר בס"ת ופסול בחומש ובאמצע שיטה פסול בס"ת וכשר בחומש דפשוט דסיום ס"ת באמצע הדף פסול אפי' בדיעבד ויעיין למ"ד סוף ע"א ובשלמא להחולקים על ריצב"א לא קשה דה"ל למתני בפ' בא סימן גבי מתנייתא דהתם כל הכשר בסיום התורה כשר נמי בסיום חומש ויש שכשר בסיום החומש ופסול בסיום התורה די"ל לדדהו אין שום מעלה בסיום החומש ולא הוה אלא כפתוחה וסתומה דעלמא אבל להריצב"א קשה דה"ל למחשבינהו ספ"ק דחולין והנה קצת ראי' להריצב"א ממנחות למ"ד דס"ת מסיים סוף עמוד באמצע שיטה והטעם בהפוסקים שלא יאמרו שעדיין יש לכתוב ועיין בט"ז ס"סי רע"ב וקשה אכתי יטעו שכאן סיים חומש ועוד יכתוב חומש אחר אע"כ אין לסיים חומש בסוף עמוד לכתחילה מיהת וכיון דלא שכיחא לא חיישי' לטעותא שיסברו שעשה שלא כהוגן מיהו יש לפקפק אכתי יסברו שיש כאן פתוחה או סתומה ויכתוב עוד מ"מ נחזור להנ"ל דעכ"פ מוכח להריצב"א נמי בדיעבד מיהת כשר סיום חומש בסוף העמוד וכן בדין מראיות התשב"ץ דהא הך ברייתא מנביאים נמי מיירי ובנביאים לא שייך פסול וגם טעמו של מעלתו אמת הוא שאין ראי' לפסול בדיעבד מה שאינו פסול אלא משום כבוד התורה בלבד ואע"ג דמצינו קרע הבא בתוך ג' אל יתפור בפ' הקומץ ל"א ע"ב ופירש"י אלא יסלק היריעה והתם משום דמיגני' הוא וליכא אלא משום כבוד בעלמא י"ל שאני התם שעתה כבר הוא מיגני' וליכא כבוד משא"כ סיום שבסוף הדף עכשיו אין בו שום גנאי רק שחוששין שמא יבא מזה גנאי לתורה אם יחתוך אין נראה לפסול משום זה בדיעבד והלא יותר גנאי יהי' אם נפסול הס"ת לגמרי בעוד שהוא מכובד ולא נחתך עדיין נעמוד ונפסלנו ולא יתכן זה:
ועוד להלכה אני אומר שנהי שלכתחילה אין לנו לעשות נגד הריצב"א שבתוס' מ"מ בהגיע הסופר לסוף החומש ודחיקא לי' עלמא לא ימעט בכתב כדי שיסיים באמצע שיטה דההוא ה"ל כדיעבד דאין נכון לגנות הס"ת עתה באותיות כאלו מפני גנאי שעתיד להיות שמא יחתכנו וראי' שהרי הריווח שבין שיטה לשיטה הכל משום כבוד התורה של עכשיו הוא ואפ"ה אמרו שם למ"ד ע"א שלא ימעט הכתב בשביל כך משום ששינוי הכתב הוא גנאי ביותר כ"ש משום סיום חומש שבסוף הדף שהוא גנאי העתיד וחששא בעלמא ומכ"ש בז"הז שאין דרך לשמש כלל בחומשין העשויי' בגלילה ולעולם לא יבוא אדם לחתוך ס"ת לחומשין אפי' אם יסיים החומש בסופו ע"כ נלע"ד ברור כמו שכתבתי: