שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רנד

שלום רב לידידי הרב הותיק המופלג החרוץ מהו' נפתלי נ"י:

ראיתי דבריו וכן תמהתי כי לא ידעתי היכן דעתו נוטה בהבנת דברי רמב"ם ריש הלכו' ס"ת ע"כ ראשון תחלה אבאר דבריו ומה שתמהתי עליו מאז וקצת יישוב עפ"י הדחק וממילא רווחא שמעתא להלכתא:

במס' נדרים ל"ח ע"א אר"י בר"ח מתחלה לא ניתנה אלא למרע"ה שנא' כתב לך ופריך והא כתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ומשני שירה לחודה ופריך והא כתיב למען תהי' לי לעד ופרש"י ור"ן ורא"ש ועל מה תעיד השירה אם לא יצטוו על כל התורה ומסיק אלא לפלפולא בעלמא למרע"ה לחוד ע"ש והנה בפ' כה"ג בסנהדרין כשבא ללמוד מ"ע של כתיבת ס"ת מעתה כתבו לכם את השירה אין לומר ע"כ קאמר מדכתי' למען תהי' לי לעד כבנדרים דבשלמא התם בנדרי' הוה ס"ד שלא נצטווינו על התורה כ"א על השירה יפה קאמר הש"ס על מה תעיד אבל אחר שהעלינו שנצטוינו על כל התורה רק דס"ד שאין כל אדם מחויב לכתוב לעצמו אלא פ' השירה והיא תעיד על קיום כל התורה שנצטווינו לקיימה אף אם לא נצטוינו לכותבה איך נילף מעתה כ' לכם השירה שנהי' מחוייבים לכתוב כל התורה וע"כ התחכם הרמב"ם ריש הלכות ס"ת להוכיח מדקיי"ל שאין כותבין מגלה לתינוק להתלמד ודלא כרי"ף פ' הנזקין מוכח מזה דכתבו לכם תורה שיש בה שירה ואין אדם שיסכל לפרש דגם למסקנא עיקר כוונת הקב"ה הוא על כתיבת השירה אלא מפני שא"א לכתוב מגלה בפ"ע ע"כ הצריך לכתוב ס"ת שלימה ותהי' כל התורה טפילה לשירה ונפקא מיני' דאי עבר וכ' שירה לחודא נהי דעבר לכתוב תורה מגלה מ"מ כבר י"ח כתיב' ועתה כתבו לכם א"נ שכ' כל התורה ונפסלה עד השירה דיי"ח כתיבה עכ"פ לדעתי לא יטעה בזה בר בי רב דחד יומא ותמהני על מעלתו הפעם איך עלה זה על דעתו:

אבל פשוט דאנו באנו להוכיח שהכוונה מעיקרא על כל התורה והוציאה בלשון שירה מפני שהיא עדותה של תורה או מפני שהיא בסופה ותשלום התורה כמ"ש הרב"י אבל עכ"פ עיקר הכוונה על כל התורה ואפי' אי יהיבנא להעיקוש שהכוונה על השירה מ"מ איננו גז"ה בלי טעם דהרי טעמא משו' ולמדה את ב"י שימה בפיהם למען תהי' לי לעד וא"כ עכ"פ יפה כ' הרא"ש דבזמנינו שאין עסקינו בתורה שבכתב ואין אדם מבין לא בה ולא בהשירה כ"א בהש"ס ופירושיה ואם ילמד אדם שירת האזינו ולא יעיין בה דברי חז"ל ופירש"י ורמב"ן וכדומה ומדרשי רז"ל הרבים לא יבין ממנה דבר ומכ"ש בכל מצות התורה שהמה כולם באין מבין מבלי ש"ס ופוסקים א"כ עיקר המצוה הוא בהם ולא כתיבת ס"ת לחוד:

ונ"ל הא דנדחק הרב"י וכל הבאים אחריו להעמיס בלשון הרא"ש שיהי' ג"כ מצוה בכתיבת ס"ת כדי שלא ירפה ידי עושי מצוה כותבי ס"ת לא היו צריכים לזה כי לא אמר הרא"ש אלא אם נדרש טעמא דקרא לומר שיהי' טעם מ"ע של כתיבת ס"ת ללמוד מתוכה א"כ ממילא עיקר החיוב על פירושי התורה אמנם אנן קיי"ל כר' יהודה דלא דריש טעמא דקרא להקל עליו ופשוט דלעולם ניחוש לטעמא להחמיר אפי' לר' יהודה רק היכא שע"י הטעם נבוא להקל לא דרשי' טעמא וא"כ לחייב לכתוב שאר ספרים נדרוש הטעם ולא יי"ח בכתיבת ס"ת לחוד אבל לפטור עצמו מכתיבת ס"ת ע"י הטעם תלי' בפלוגתא דר"י ור"ש וקיי"ל כרבי יהודה דלא דריש טעמא דקרא ואין לפטור ואפילו לר"ש דדריש טעמי' דקרא מ"מ נ"ל הא ס"ת שחסר אות א' ואפי' קוצו של יו"ד פסול הוא ואפי' בתגין וזיוני' יש קפידא ומכ"ש בזיונים דשעטנ"ז ג"ץ וא"כ למ"ש הרא"ש דיותר מצו' יש בפירושי התורה והמצות נניח אנחנו שאין צריך כלל לשום ס"ת שוב דנדרש טעמא דקרא אפי' להקל היינו כשיש לנו פירושים על כל התורה ועל כל קוץ וקוץ ותג ותג שאם חסר פירוש על קוצו של יו"ד הרי חסר זה מס"ת שלנו דהיינו מפירושי' שיש לנו חלף ס"ת ואיך יוצא בו י"ח ואיך ישלים השלם בחסר ולמצוא פירושים על כל הנ"ל הוא נמנע כי לא ידע אנוש ערכה ואפי' מרע"ה לא ידע זה א"כ א"א מבלי ס"ת שלם אלא שעדיין אינו יי"ח עד שיקח ספרים שיכול הוא ובניו להגות בהם ולהבין ולהשכיל דבס"ת עצמו קצרה דעתינו בעו"ה:

והנה מה שנתקשיתי אני על דברי רמב"ם הנ"ל דלמא לעולם הכוונה על שירה לחוד אע"ג שאין כותבי' מגלות מגלות מ"מ לא גרע מפרשיו' שבתפילין ומזוזה ופ' סוטה שכל אלו נכתבי' בפ"ע כי ה' צוה וה"נ דלמא ה' צוה על השירה לחודה ובוודאי האמת שיותר קשה על דברי מהרי"ט ח"ב בחי"ד סי' ג' שהקשה על הרי"ף דפסק כותבי' מגלה א"כ מנ"ל דועתה כתבו לכם הוא ס"ת דלמא שירה לחודה הרי הגאון ז"ל עשה לפירוש זה של הרמב"ם כאלו מקובל כן בלי שינוי ולפע"ד הוא תמוה ושאלתי לחכמים גדולים ואין פותר לי וליישב קצת על צד הדוחק הי' נ"ל דודאי אי פשטי' דקרא הוא שיכתוב כל אדם מישראל לעצמו פ' שירה כדי להעמיד על קיום התורה א"כ ק"ו ממילא נדע שיהי' חיוב לכתוב עכ"פ אותן פרשיות שעיקרי תורה תלוין בהם כגון אותן שקרא המלך בפ' הקהל ועוד כיוצא באלו כי איך יתכן שיכתוב העדות ולא העיקר שעלי' תעיד וזה שאמרה תורה כתבו לכם השירה הזאת לרבותא קאמר אפי' השירה שהיא רק העדות וההתראה מחוייב כל א' לכתוב מכ"ש עיקר התורה אלא שבק"ו זה לא הי' נכלל אותן פרשיות שאין בהם צורך כ"כ כגון מגלת בראשית ששאל ר' יצחק לא הי' צריך להתחיל אלא מהחדש הזה לכם ומגלת אבות ופ' בלעם ומרגלים וחומש הפקודים וכדומה ואף ע"פי שאין קוצו של יו"ד בתורה שאין ללמוד ממנה ואפילו ותמנע היתה פלגש מ"מ שיהי' כל אדם מחוייב לכתוב זה לעצמו איננו ק"ו משירה וא"כ יהי' הדין שהשירה מחויב לכתוב מן התורה ופרשיות שבהם עיקרי התורה מק"ו והשאר לא יכתב כלל ועל זה יפה כ' הרמב"ם נמצא נכתבה כל התורה מגלות נפרדות א' הנה וא' הנה ועל כזה לא שייך לומר שכל אותן הפרשיו' המרובו' יהיו כתפילין ומזוזה ופ' סוטה א"כ מה השארת:

ובחי' לפ' הניזקין שם בארה דצריך חקירת חכם מ"ט לאיסורא דמגלה מגלה ואפי' אי חתומה ניתנה ומכ"ש אי מגלה ניתנ' ואדבק מנ"ל שהקפיד הקב"ה שלא לכתו' מגלה מגלה ונ"ל ע"פ מ"ש הרב"י בטא"ח סי' מ"ט טעם דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ וז"ל משום דאיכא מילי טובא דמדרשי מתוך הכתב כגון יתירות וחסירות וקרי ולא כתיב ודכוותי' ואי אמרת להו ע"פ בציר להו עכ"ל וזה מפיק מקרא דכתי' כתב לך הדברים האלה עיין וטעמא כנ"ל וזה הטעם בעצמו יספיק שלא לכתוב מגלה מגלה משום דהרבה דרושים נדרש מסמיכות הפרשיות להדדי מדסמכו ענין לו ועפירש"י על פסוק שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז ואפי' למאן דלא דרש סמוכים כ"א במשנה תורה מ"מ היכא דמוכח ומופנה דריש ולית אנו יודעים אמאי קפיד רחמנא ואם נעלם ההוכחה וההפנאה קמי שמי' גלי' ע"כ אין לנו רשות לשנות הפרשה ממקומה שלא תשתנה כוונתה וזה א' מהתירוצים שישבתי על הרי"ף בפסק כותבין מגלה לתינוק דס"ל אין זה תלי' בדרשי' טעמי' דקרא וכיון דקיי"ל כמ"ד אין דורשים היכא דנפיק מיני' קולא וס"ל האי אין כותבין מגלה לתינוק חומרא דאתי לידי קולא הוא דאין כל עני בישראל יכול לכתוב ס"ת שלם לבנו וזה כ' הרא"ש בישוב הרי"ף ס"פ הנזקי' ע"ש ותתבטל התורה מישראל ע"כ הוה ס"ל דהש"ס אזיל למאן דדריש טעמא דקרא אפי' להקל ולא קיי"ל הכי ולקמן אי"ה נכתוב ישוב אחר עפ"י דברי רא"ש:

הנה ע"פי האמור הייתי יכול ליישב קושייתי על הרמב"ם הנ"ל בפשיטות ולומר אין ראי' מפ' תפילין ומזוזות וסוטה שאינם ללמוד מתוכם ע"כ אין קפידא אם לא תהי' סמוכה לפ' שלפניו ולאחריו משא"כ פ' השירה שהיא ללמוד אין לכותבה מגלה בפ"ע אלא עדיין יש לפקפק דלמא ככה צוה הקב"ה והוא היודע שאין שום דרוש או קפידא בידיעת סמיכת הפרשה דשירה אך לפמ"ש לעיל שע"כ אין המצוה על פ' השירה לחוד אלא עם צירוף כל עיקרי גופי הלכות ודינים ובהנהו וודאי יש כמה וכמה סמוכים שגופי התורה תלוי' בהם ואין סברא לומר שיהי' מותר להפרידם ממקומם ולכותבם מגלה מגלה אע"כ תורה שיש בה שירה קאמר ועפ"ז לק"מ נמי ק' מהרי"ט אהרי"ף דפסק כותבי' מגלה לתינוק מנ"ל מ"ע של כתיבת ס"ת ולהנ"ל גם הרי"ף מודה בכל מ"ש למידרש טעמא להחמיר אך לא להקל לאסור לכתוב מגלה לתינוק דנפיק מיני' קולא דודאי הטעם אמת אך מי יודע אי ליכא עוד טעמים ואיך נקל אנחנו נעו מעגלותי' לא תדע:

ומ"ש מעלתו להקשות אנברשת דהילני למאי דמשני בסירוגין הא אסור לכתוב אות א' שלא מן הכתב כמבואר במגלה י"ח אע"כ לאותה סוגי' דמגלה היתה פ' סוטה נכתבת כולה וכהרי"ף דכותבים מגלה מגלה לא ידעתי מי הגיד לו זה כמדומה לי הוא סבר דהאי איסורי' אגברא קאי שאסור לשום א' לכתוב אות א' שלא מן הכתב ויהי' הכותב לא אבה יבמי צריך לכתוב מתוך הספר ולא שמעתי ולא ראיתי זה מעולם אבל זה נאמר על הספרים שנכתבו שלא מן הכתב שהמה אינם מן המובחר לכתחלה על כל פנים לדעת רבינו מנוח ואפשר איכא מאן דס"ל שהם פסולים ואמרם אסור לכתוב על הכותב ס"ת קאי שאסור לו לכתוב ספרים שלא מן הכתב לא שהאיסור אהגברא אלא משום דא"כ יהיו הספרים פסולים ומכשיל בהם רבים וא"כ זה לע"ד רק בס"ת ומגלה ותפילין ומזוזות אי לאו דרגילי ודבר זה אפשר שהוא הל"מ אבל במגלת סוטה מי הגיד לנו זה וכן ימצא מבואר בלשון רמב"ם פ"א מתפילין הל' י"ב ויעיין בה' סוטה ושם לא הזכיר כלל שהכהן יכתוב מתוך הכתב כי אינו צריך:

ובחידושי אמרתי ליישב פסק הרי"ף עפ"י מ"ש הרא"ש דכיון דחומשים שרי ה"נ מגלות ודבריו תמוהים האיך נחכים יותר מהש"ס דהתיר חומשים ואוסר מגלות משום שכל חומש ס' בפ"ע וכן תמה ב"י והנה בפ"ק דפסחים קאמר ונכתב ברישא דחדש הראשון והדר נכתוב דחדש השני ומסיק זאת אומרת אין מוקדם ומאוחר בתורה והתוס' כ' בשם ספרי משום גנותן של ישראל לא פתח הספר בזו וק' וכי יחלוק רב פפא על הספרי ועוד סברא גדולה הוא שאין לפתוח ס' בגנות ופתח דבריך יאיר מיהו לזה י"ל ר"פ ס"ל חומש איננו ס' בפ"ע ואין קפידא בהתחלת גנות אבל מ"מ איך יחלוק על הספרי דס"ל שהוא ס' בפ"ע וי"ל דתלי' בפלוגתא דתנאי ר' ורשב"ג פ' כל כתבי קי"ו ע"א אי ז' ס"ת או ה' ולמ"ד ז' ס"ת מתחיל ס' ויהי העם כמתאוננים ואין גנות גדול מזה ש"מ חומש איננו ס' בפ"ע וס"ל לר"פ כהך מ"ד ושפיר קאמר זאת אומרת אין מוקדם ומאוחר וכו' וספרי סבר כאידך מ"ד ואנן קיי"ל לענין פ' שיש בה ללקט פ"ה אותיות דמצילים ערמב"ם ספכ"ג משבת דויהי בנסוע ס' בפ"ע הוא א"כ יפה פ' הרי"ף כי היכי דהלכה רווחת דמותר לכתוב חומשים אע"ג שאין כל חומש ס' בפ"ע הה"נ לכתוב מגלות:

ומ"ש מעלתו שהי' לו ס"ת שקנה מן א' ומכרו לכתוב לו ס"ת אע"ג דבעי' עילוי בקדש היינו עילוי דבתחלה הי' רק כחוטף מצוה מן השוק ועתה כ' ס"ת והוה כאלו קבלה מסיני תמהתי על הבנתו בענין מעלין בקדש לא עיין יפה ר"פ בני העיר דהעליי' צריך להיות במצוה הניקנית שהיא קדושה יותר מהראשונה כגון למכור מטפחת ליקח ספרים וכן הני דחשיב במתני' ואהאי מבעי' בהש"ס אי מותר תורה בתורה ובעי למפשט מדיוקא דמתני' ולמסקנא מסיק דסתרי דיוקי וליכא למפשט ונדחק ר"ן מאוד בישוב סתירת הדיוקים ולמעלתו מאי טעמא לא אמר הש"ס בריווח דתורה בתורה שפיר דמי היכא דליכא לעלוי עילוי אחריני אבל היכא דאיכא עילוי אחריני כגון שזה הספר קנה מן השוק ויכול למוכרו לכתוב אסור למכור תורה בתורה כי אם שימכור לכתוב דוקא אלא על כרחך אין זה עילוי כלל רק כמוכר ספר תורה ליקח אתרוג מה לי לקיים מ"ע של ולקחתם לכם או ועתה כתבו לכם והנה המוכר ספר תורה לקיים שום מצוה יש לו עמוד השאלתות פ' אמור דמייתי תוספות במס' ע"ז י"ג ע"א דמפרש מוכרין ס"ת ללמוד תורה ולישא אשה מכ"ש לשארי מצות דחמירי טפי האמנם דבריו נדחו מכל הפוסקים ובשגם אין למעלתו שום יתד לסמוך עליו דכבר בארתי במקום אחר דהשאלתות סתר עצמו במ"ש תוס' בשמו ספ"ק דב"ק וכבר מצאתי קושיא זו בטורי אבן ואני ישבתי דהשאלתות לא אמר אלא היכא דמוצא ללמוד בביתו ג"כ אלא שרוצה ללמוד לפני רב זה דוקא כי האי דע"ז י"ג או כדומה וכן לישא אשה בזה האופן שיכול לישא אשה אחרת אלא שרוצה בזו דוקא ס"ל לשאלתות דגם לזו מוכרים ס"ת ומכ"ש לשארי מצות גופי' דאע"ג דמצוה מן המובחר ללמוד לפני הרב שלבו חפץ וכן לישא אשה ההגונה בעיניו מ"מ גוף המצוה לא תתבטל ואם מפני מצוה מן המובחר שבאלו יכול למכור ס"ת כ"שכ לגופו של מצוה אחריני [ועיין מג"א סי' תמ"ד סקי"ג בשם ש"ג] וא"כ מי שיש לו ס"ת משל אבותיו ועדיין לא קיים כלל מ"ע של ועתה כתבו ובא למוכרו לכתוב לו א' באנו למחלוקת השאלתות דלדידי' הוה זו ק"ו מללמוד תורה היכא שיכול ללמוד בביתו וכל זה הוא במי שעדיין לא קיים המצוה אבל מעלתו שנבר קנה ס"ת ובזה כבר קיים המצוה אלא שאינה מן המובחר אין מכירה זו ק"ו מללמוד תורה אע"פ שגם שם הוא רק למצוה מן המובחר התם הוא ללמוד דעדיף מכל המצות כמוכח ספ"ק דב"ק וכי היכי דגוף הלימוד עדיף מגופי המצות ה"נ מן המובחר דלימוד עדיף ממן המובחר דמצות ולא קאמר אלא מן המובחר דלימוד גרע מגופי המצות והבן זה וא"כ אין לו שום יתד לסמוך אלא בדיעבד מכירתו מכירה כמ"ש הר"ן ר"פ בני העיר הנ"ל ביישוב סתירת הדיוקים:

וטעמא נ"ל אף על גב דמקח הנעשה באיסור בעלמא בטל מ"מ הכא כיון שאפשר בהיתר ללמוד תורה ולישא אשה אע"ג דאיהו עביד באיסור אין האיסור בגוף המקח וכעין סברת סמ"ע וש"כ סי' ר"ח ועיין וק"ל:

גם מ"ש דהאי ספרא בתראי ספרא דוקנא טפי הוי ונכתב השני בהידור וגם זה מעלין בקדש ג"ז אינו כיון שאין הקדושה קדושה מעולה בעצמה אף על פי שהיא יפה ומהודר כמבואר למתחיל בעיון בסוגי' ר"פ בני העיר וגם לע"ד האי ספרא בצירא מכל אותן הדברים שכ' מעלתו שלא ידע לכוון הפתוחות וסתומות והניח חצי פרשה בסוף העמוד וחצי' בראש העמוד כעצתו של ט"ז בתפילין לא יצא כזה מת"י מומחה ובשגם שלא הניח למטה רק כמו ב' יודין לדעתי צריך תיקון כי אין בזה שום היכר דכמה פעמים ימצא כזה בסוף שיטה ואפי' באמצע השיטה א"א לצמצם בין תיבה לתיבה שלא ישאר כרוחב ב' יודי"ן וע"כ יתקן שיהי' עכ"פ ג' יודי"ן למטה ומ"ש מעלתו לפקפק על המצאתו של ט"ז דברי ט"ז דברי א"ח מיוסדים על אדני פז המעיין קצת בסדרי הפתוחי' והסתומים שלעולם חזינן חצי שורה העליונה כאלו נצרפה עם חצי שורה שלמטה הימנו ונעשה סתומה וא"כ הה"נ חצי התחתונה שבדף עם העליונה והוא פשוט ונכון.

פ"ב יום עש"ק ויגש תקע"ז לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: