שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רמה
שלום וכ"ט לתלמידי הרב הותיק החרוץ המופלא כמו"ה זעליג נ"י אבדק"ק ס"פ יע"א:
ע"ד תינוק בן ג' שנים שלא נימול כי מתו אחיו מחמת מילה ביום ח' וזה עתה נתחזק גופו ואיבריו ולפי דעת הש"ג י"ד סי' רס"ג ס"ב תמתין עד שיתחזק גופו ואיבריו והוא הרמב"ם ספ"א מה' מילה ונימוק"י ס"פ הבע"י אלא שהגאון הגדול בנ"בי תנינא חי"ד סי' קס"ה כ' דמפשטיות ש"ס לא משמע הכי אלא ישאר בערלתו לעולם וחתר הגאון זצ"ל למצוא ראי' לדבריו מעובדא דר"נ שבת קל"ד ותוספתא שם פי"ז ונראה דלפי שעה הי' בהעלם עין מהגאון זצ"ל דברי תוספות ומהרש"א פא"ט מ"ז ע"ב וכמעט הוכיח מעלתו משם להיפוך מרמב"ם ובקש ממני לחוות דעתי בשגם הוקשה למעלתו אי סלקי אדעתין דמלין אותו לכשיגדיל א"כ לא משכחת ערל מחמת שמתו אחיו מחמת מילה אלא א"כ מתו גם שניהם בגדלותם וזה מידי דלא שכיחא איך ניקום ונדחוק קרא דיחזקאל ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי לשרתני בכנ"ל [ויעיי' זבחי' כ"ב ע"ב תוס' ד"ה ערל וכו'] עוד האריך להקשות אגופי דמצות מילה כיון דאיכא מיעוט דמתים איך מלים כלל הא אין הולכים בפ"נ אחר הרוב ואם ה' צוה למסור עצמו א"כ בטלה פ"נ גבי מילה ויבוארו דבריו לפנינו אי"ה:
עיקר הדין מבואר לכאורה ממ"ש חי' רשב"א ריש פ' הערל אהא דאמר ש"ס ר"פ אלמנה והרי ערל דאינו אוכל ומאכיל ומשני פומי' כאיב לי' פי' עומדין הן למול לכשיבראו ואס"ד איכא שום ערל בעולם דלאו בר מימהל הוא כלל הדרה ק' לדוכתא אע"כ לעולם יש לצפות לישועת ה' עוד יבוא ויראו בו סימני בריאות ואפי' מתו אחיו מחמת מילה בגדלותם מ"מ ימתין עוד זמן יותר ויותר ואפשר לעת זקנתו טוב לו להמול ועכ"פ מוכח דרובא אינם מתים בערלתם כי מתרפאים טרם מותם ונימולים דאל"ה לא הוה קרי ליה אוכל דהרי עכ"פ ספיקא איכא אם יהי' אוכל לעולם ונ"ל דאפי' להפוסקים דס"ל דאם רוצה אדם למסור נפשו על מצוה קלה הרשות בידו וקדוש יאמר לו עטו"ז וש"כ י"ד רס"י קנ"ז מ"מ מוכח הכא שפיר דאס"ד דאין שום גבול לערל להמול איך קרי ליה אוכל דהרי א"נ ירצה למול עצמו ולמסור נפשו הרי בעיניו קרוב שימות מחמת חזקה שמתו אחיו מחמת מילה אלא שהוא קדוש ומוסר עצמו למיתה אבל עכ"פ איש הזה הוא בעינינו או ערל או מת ואיך קרינן לו אוכל בתרומה מתי יאכל בחייו:
והקו' שבעיניו דנדחק ונוקי דיחזקאל שהזהר על כהני ערלי בשר שמתו אחיהם בגדלותם מחמת מילה איננו דחוק ורחוק כלל דבעו"ה בזמן החורבן היו הרבה באומה שלא מלו בניהם והכתוב צווח וברית קודש יעברו מעליך עיין מנחות נ"ג ע"ב מבואר כן להדי' ושוב אחר החורבן שבו אל ה' ומלו עצמותם בגדלותם ואירע הרבה שמתו מחמת מילה ועל אחיהם של אלו הזהיר יחזקאל בבנין בית שני ערל בשר לא יבוא לביתי לשרתני:
והנה לשון הרמב"ם ספ"א ממילה יהיב טעמא דפ"נ דוחה מילה משום דאפשר למול אחר זמן וא"א להחזיר נפש אחת מישראל אחר זמן משמע אי לא היה אפשר למול אח"ז לא היה פ"נ דוחה מילה ואם זה הטעם אמת הרי מבואר דע"כ צ"ל שיש תקוה למי שמתו אחיו מחמת מילה שימול אחר זמן דאל"ה ימול וימות ולא יבטל מילה ממנו אלא שהדבר צע"ג מנ"ל לרמב"ם להמציא טעם זה ומה צריך להטעם הרי פ"נ דוחה כל התורה כולה חוץ מג' עבירות כידוע והנה פ' יה"כ איכא מאן דיליף פ"נ דוחה את השבת מושמרו ב"י את השבת לעשות את השבת חללו עליו שבת א' שישמור שבתות הרבה מלשון זה הקרא משמע דוקא כדי לשמור שבתות הרבה ניתן שבת לדחות ולא לעשות מצות אחרות הרבה ולא ניתן שבת לדחות כדי שיניח תפילין הרבה וכדומה אלא שבת נדחה מפני שבתות הרבה כדכתיב לעשות את השבת ומיניה ילפי' לכל מצות שבתורה שנידחות פ"א כדי שישמור אותה מצוה בעצמה כמה פעמים ולא שישמור מצות אחרות אלא באותה מצוה עצמה ישמור כמה פעמים והנה אם נילף מזה ג"כ שפ"נ דוחה מילה ע"כ ג"כ נימא הכי שידחה מילתו על זמן מה כדי שיהי' נימול בשו' פעם כל ימי חייו אבל אי אין לו תקוה להמול עוד אמאי נדחה מילה אפי' שעה אחת נמצא לאותו מ"ד דברי רמב"ם מוכרחים אלא דש"ס שם מסיק כדשמואל מוחי בהם וכן כ' רמב"ם בעצמו פ"ב משבת ע"ש ובמק"א הארכתי דתרוויי' צריכי ואין כאן מקומו ועיין תוס' יומא פ"ה ע"א ולפקח וכו' דבריהם צריכים ביאור מה ענינו לכאן דוקא וצ"ל דסד"א כיון דמחללי' עליו שבת כדי שישמור שבתות הרבה ואמנם תינוק זה הנמצא במקום רוב נכרים הרי לכשיפקח הגל ונחלל עליו שבת עדיין איננו בטוחים שישמור אפי' שבת א' מכ"ש שבתו' הרב' שהרי אזלי' בתר רוב נכרים ולכתחלה מתירים אנחנו לו לחלל שבת ולאכול נבלות וא"כ איך נפקח אנחנו הגל עליו בשבת ומשו"ה כ' תוס' קרא דוחי בהם מורה על ככה דכיון דאפשר בשום אפשרות שבעולם דקמי שמי' גליא שהוא מהמיעוט והוא זרע ישראל ואז כל נבלות שהוא אוכל וכל שבתות שהוא מחלל אין לו עון אשר חטא כי כן דינא בדיני ישראל למיזל בתר רובא הא למה זה דומה לאוכל בשר מרוב בהמות כשרות ומ"מ לפעמים קמי שמי' גלי' שזאת הבהמה היתה ממיעוט טרפות בכל זאת לא נאמר שזה אוכל טריפה כי אכל מהרוב כדין תורה וכן זה בחלול שבתות הוא אזיל בתר רובא רוב גוים הי' בעיר שנמצא ומ"מ קמי שמי' גלי' שהוא זרע ישראל וע"כ אנו מפקחין עליו את הגל מקרא דוחי בהם זה נ"ל כוונת תוס' הנ"ל:
הדרן לנידון שלפנינו מ"ש תוס' בחולין פא"ט מ"ז ע"ב דברי תוס' ומהרש"א צ"ע לע"ד דלכאורה י"ל בהיפוך דלמא ס"ל לר"נ דוקא בתלתא זימנא הוה חזקה ומשו"ה כיון דלא הוה אלא תרי זמני ולא הוחזק עדיין סמך על חכמתו למולו אחר שנפל בו דמו ואי הוה אמרי' סתמא מעשה באשה שמתו בניה מחמת מילה ובאתה לפני ר"נ וכו' ה"א שכבר הוחזקו ואפ"ה סמך על חכמתו ומלו קמ"ל שהי' רק תרי זימני ואי לא הוה אמר כלל שמת שום אחד מבניה אלא סתם מעשה באשה א' שהביאה בנה לפני ר"נ וראה בו סי' שהוא אדום וכו' לא הוה ידעי' מ"ט לקרוא הבן על שמו נתן הבבלי אבל השתא דקמ"ל שכבר מתו ב' בני' והיה האשה חרדה ויראה שימות גם השלישי ומה"ת היה להכניס בסכנה עד שיחזוק ג"פ והיתה מתיאשתו מן הבן ור"נ החיהו בחכמתו והיה נקרא על שמו ודלמא לעולם בתלתא זימנא הוה חזקה ומשהוחזק אין לסמוך על שום חכמה וצ"ע לכאורה:
אבל האמת יורה דרכו דגירסת התוס' בבריי' זו כגי' הרא"ש דגרס גבי אדום רביעי הביאתו לפניו וגבי ירוק גרס שלישי הביאתו לפניו והא"ש ע"כ מוכח דאפי באתחזק נמי סמך ר"נ על חכמתו ומלו אחר שנפל בו דמו דהרי תלתא זימני בודאי הוה חזקה לכ"ע ואפ"ה רביעי הביאתו לפניו ומלו אחר שנפל בו דמו ומעתה ע"כ מוכח דס"ל דבתרי זימני נמי הוה חזקה דא"ל משו"ה לא אמר סתם שמתו בניה דאז ה"א שהוחזק' למות וכנ"ל דז"א ומה בכך דהרי האמת כן הוא שאפילו מוחזקים כמה פעמים היה נמי סומך על חכמתו ומלו כדחזינן בבן אדום אע"כ בא להשמיענו דס"ל תרי זימני נמי הוה חזקה:
ומה שהקשה מעלתו מנ"ל לר"נ דלמא שני בני' הראשונים לא הוו אדומים וירוקים ואפ"ה מתו מחמת מילה ואי משום דרוב בנים אינם מתים מחמת מילה הא אין הולכים בפ"נ אחר הרוב שוב הקשה גם אמילה דעלמא כיון דעכ"פ איכא מיעוטא דמתו מחמת מילה איך צוה הקב"ה למול בח' הא אין הולכי' בפ"נ אחר הרוב ומזה הוליד חדשות דגז"ה הוא במילה דניזל במילה בתר הרוב בסכנת נפשות דמחמתה:
הנה מ"ש דבסתם איכא מיעוט המתים מחמתה איברא כן משמע בש"ס גיטין נ"ז ע"ב וברש"י שם ד"ה זו מילה וכו' ע"ש ומדקדוק לשון הש"ס משמע דוקא מילה שניתנה בשמיני איכא סכנה מצוי טפי משא"כ ישמעאל ובני קטורה שמלים בגדלותם והנה עינינו רואות שאפי' א' מאלף ישראלים אינו מת מחמת מילה וצ"ל מצוה מגינה ומצלי אבל עפ"י דרך הטבע היה המיעוט מתים ח"ו ואפ"ה צוה הקב"ה למולו ש"מ הולכים אחר הרוב בפ"נ לענין מילה אמנם אין זה ענין לאין הולכי' בפ"נ אחר הרוב התם היכי דאתחזק עכ"פ מיעוטא לפנינו כגון ט' מצריי' ואתחזק ישראל א' ביניהם דבהא מיירי ש"ס שלהי יומא אבל היכי דלא אתחזק מיעוטא לפנינו מבואר בש"ס סנהדרין ס"ט ע"א אהדרוה קמי' וכו' רבינא ע"ש ויעיין ב"י בי"ד סי' שע"ד כתב רשב"א בתשובה על חלל שנמצא ולא נודע וכו' יע"ש היטב וצ"ל הא דמספקא ליה לרשב"א היינו היכא דאקבע מיעוטא בפנינו דהיכי דלא אקבע מבואר בש"ס סנהדרין הנ"ל דאזלינן בתר רובא ומיהו מאי דפשיטא ליה דאפילו היכי דאקבע מיעוטא נמי אזלי' בתר רובא משום דמשמע ספ"ק דכתובו' דוקא משו' דקבוע כמע"מ הא פירש אזלי' בתר רובא נ"ל דס"ל דסוגי' דיומא דאין הולכי' בפ"נ אחר הרוב היינו היכי דנשאר קביעות הראשון במקומו אבל פי' לגמרי לא ויעיין מ"ש רא"ש שלהי יומא ובטש"ע א"ח סי' שכ"ט סעי' ב' מיהו ראיית הרשב"א מספ"ק דכתובות היינו לשיטתו אבל תוס' שם לא פי' כן אלא מיירי שידעי' עתה בודאי שהנהרג הוא ישראל אלא בשעת התראה היינו מסופקים אבל אם אח"כ לא נודע לנו מי נהרג לא אזלי' בתר רוב היכי דאקבע מיעוטא בפנינו וע"ש בשיטה מקובצת ואין כאן מקום להאריך [וע"ל סי' צ"ט] מכל מקום קושיתו מכל הנימולי' ביומן לק"מ:
ומעובדא דר"נ בלאה"נ לק"מ דאפילו אי נימא בעלמא דאיכא למיחש למיעוטא לא אזלי בתר רובא היינו היכי דחשש המיעוט הוא מעצמו אבל הכא לא באנו לחוש למיעוט אלא מכח חזקה שהוחזקה ב' בני' מתים וניחש שמא ימות גם זה כאחיו וכל עצמו לא באנו לחוש למיתתו של זה אלא מכח חזקת אחיו שמתו ואתי' רובא ומפקי' מחזקה דרובא עדיף:
ומ"ש מעלתו דשכיחי טובא בני אדומים אפי' בגדלותם וכתי' אדמוני עם יפה עיני' אהו' ידידי מה ענין זה לכאן מה שרגילי' בני אדם מחמת יופי והכתיב דודי צח ואדום אין זה ענין לתינוק אדום סומק טפי והיינו אדמוני דכתיב גבי עשו ולא זכה להיות נימול לשמונה ובאמת גם אדמוני דוד הע"ה היה אדמוני עם יפה עינים משונה באדמימות כדאיתא במדרש כשראה שמואל הנבי' את דוד נתיירא שיהיה שופך דמים ואמר לו הקב"ה עם יפה עינים עם רשות סנהדרין שנקראי' יפה עינים אלא שדוד הע"ה לא היה צריך להמול בשמיני שהרי נולד מהול כדכתיב מכתם לדוד שהיה מכתו תם. מהרה נזכה לצמיחות קרן דוד והרמת קרן הצדיקים:
פ"ב זאת חנוכה קפד"ל. משה"ק סופר מפפ"דמ.