שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רכג
החיים והשלום יחדיו יהי' תמים יעלו על ראש צדיק ונשגב י"נ הרב הגאון הגדול המפורסם נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מו"ה אליעזר נ"י אבדק"ק מיקלאש יע"א והמדינה:
מ"ש הדרת גאונו על דברי לח"מ ספ"ה דנדרי' דבאסר פירותיו על חברו לא מקרי דשיל"מ כיון שהנאסר אינו יכול למיתשל אלא האוסר וכ' שהוא מתנגד למ"ש בפי' רא"ש נדרים כ"ט ע"א בשם הר"א ממיץ פי' דכ' שם תרומה טמאה ביד כהן אי לאו דלא שכיחא דמיתשל בעליו עליו הי' מקרי דשיל"מ הואיל והישראל האוסר יכול להתירה אלו ת"ד ויעיין בתוס' ע"ז ס"ג ע"ב ד"ה טבל וכו' מבואר אי הבעלים בעיר הוה דשיל"מ לכ"ע אף ע"ג שאין בידם להתירו כ"א ביד הבעלים ולדעת מר נ"י הוא סתירה להלח"מ:
מטיבותא דמר קאמינא מה אלו ענינים אלו לכאן הלח"מ מיירי בדבר הנאסר לזה ומותר לזה מי שנאסר עליו אילו יכול להתירו לא נאסר עליו מעולם וס"ל להלח"מ דזה לא נכנס בגדר דשיל"מ ומודה לח"מ במי שאסר פירותי' על עצמו ועל חברו והוא יכול להתירו על עצמו ועל חברו מקרי דשיל"מ גם לחברו והיינו תרומה וטבל ולק"מ. ואיכא השתא שלשה דינים חלוקים בענין זה:
(א) איסור האסור לכל ויש ביד א' להתירו ה"ל דשיל"מ אפילו למי שאין בידו להתירו כטבל ותרומה:
(ב) דבר הנאסר לזה ולא לזה ואין ביד מי שנאסר עליו להתירו אלא ביד מי שהותר לו כגון האוסר פירותיו על חברו לא מיקרי דשיל"מ לדעת הלח"מ ספ"ה דנדרי' הנ"ל:
(ג) דבר האסור לכל וסופו להיות מותר לאחד ולא לחברו בזה איכא פלוגתא אי מקרי דשיל"מ אפילו למי שאין לו היתר או נימא בהיפך אפי' למי שיש לו היתר אינו נכנס בגדר דשיל"מ והאריך קצת בזה במג"א סימן שי"ח סק"ב ויעיין היטב בפנים בספר תוס' שבת ואעתיק מ"ש על הגליון וז"ל עיין ספר תוס' שבת דמיישב היטב רמ"ה וי"ו ע"ש ולפ"ז אינהו ס"ל כשיטת הר"ש פ"ב דבכורי' ולשיטה זו מיושב קו' תוס' ביבמות פ"ב ע"א ד"ה משום וכו' ומיהו ק' וכו' ע"ש ורמב"ם דלית לי' כפי' הר"ש דבכורים מפרש דברי רבה דיבמות כפירש"י שם ולא מיירי מטומאות הגוף וא"כ לא שייך לומר דרב אשי קאי אטומאות הגוף כיון דלא הוזכר מזה שם ע"כ שפיר אמרי' דרב אשי ברותא היא ומיושבים דברי הפוסקים ע"פי דברי תוס' שבת הנ"ל בהוספת נופך משלי אך דברי דמ"א אינם מיושבים שהחליט להקל נגד רמב"ם ורש"י ותוס' ע"כ נ"ל להוסיף עוד דהכא כ"ע מודים דהנה ודאי בשארי איסורים איכא למימר נהי דאמת הוא דלמי שאין לו היתר הי' ראוי' שיתבטל מ"מ כיון דלמי שיש לו מתירים לא בטיל לא פלוג רבנן ואין לו היתר בביטול כלל וכדתנן בבכורי' אסורי' אף לזרים וכפי' הרע"ב שם אך במבשל בשבת דכל עצמו לא נאסר לשארי אינשי אלא משום קנסא דהמבשל עצמו וכיון דלמבשל עצמו אין לו מתירים והיא ראוי' שיהי' לו ביטול איך יוצדק שלכל העולם כלו שלא נאסרו אלא משום לתא דידי' לא יהי' לו ביטול אתמהה אלא כיון דלמבשל עצמו אין לו מתירי' יש לו ביטול לכל העולם באותו שבת שלא יהי' הטפלי' חמורים מהעיקר והדין דין אמת לפע"ד ועיין תוס' יומא מ"ז ע"ב סד"ה הדר וכו' דמנחה קודם קמיצה לא בטיל בחולין משום לתא דטבל דיל"מ בקמיצה וצריך לפרש התם עד שתאכלנו בשני אסורים לזר ובלא קמיצה יאכלנו אחר קמיצה באיסור אחד וכמ"ש בתשו' צמח צדק ס"סי ס"ט בביצת טרפה שנולדה בי"ט ע"ש ואע"ג דקודם קמיצה ליכא לאו בזרות מ"מ איסורא איכא עיין רמב"ם פי"א ממע"הק הלכה ח' עכ"ל שם על גליון מג"א שלי:
תו הקשה על דברת הכ"מ ספ"ה דנדרים בישוב דברי ראב"ד דגידולי תרומה לא בטלו משום דשיל"מ והוא נגד ש"ס ערוך שבת י"ב ע"ב דמדרבנן גזרו עלי' משום תרומה ביד כהן אלו הן דפח"ח ולפע"ד עדיין צריכים אנו לדברי כ"מ דהנה דתחלת הגזרה לא הי' אלא משום תרומה טמאה ביד כהן מ"מ הי' ראוי' שלאח"כ יהי' טהור אלא דקיי"ל דאחר גידול נשארה בטומאתה משום דכיון דע"כ משום גזרה הנ"ל נקרא עלי' שם תרומה שוב אין זרעה מועיל להתיר כמו מי חג ודבר זה מתבאר בסוגי' דפסחים ל"ד ע"ב ולזה נתכוון מהרש"ל בשבת שם בישוב כוונת רש"י וכ"כ כ"מ פי"א מתרומו' הכ"ג אלא שהרמב"ם שם נמשך אחר לשון הירושלמי ספ"ט דתרומה והכל עולה למקום א' כמבואר בפנים בירושלמי דמייתי שם גם הך דמי חג ומ"ש בהשגת הראב"ד שם א"א מותר להכהנים השגה זו קאי אהלכה כ"ד חתך העליון וכו' וע"ש ואחרי כל הדברים יש להקשות מה ענין זריעת תרומה להשקת מי חג התם ליכא זה וזה גורם משא"כ בזריעת תרומה ועל זה כ' כ"מ דבדבר שיל"מ לא יועיל זוז"ג זהו מה שנלע"ד ולמר נ"י משפט הבחירה הכ"ד א"נ לנצח. פ"ב יום ב' ח' מרחשון פ"ד לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: