שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן ריב
שלום וכל טוב לי"נ הרב המא"הג החרוץ המופלג עושה פלא כמו"ה געץ ני' אבדק"ק גערמענד:
ע"ד המקוה שניקו אותה ועמדה בלי מים כלל והי' באר מים נובע סמוך לה ומי הבאר עמוקים הרבה ממקוה והמשיכו שאובים אל הבאר עד שנתמלא על גדותיו ונתמלאת המקוה ע"י נקב כשפ"ה שפונה להבאר:
הנה מקוה טהרה פה קהלתינו שנעשה עפ"י חכמי הדורות כן מעשיה ב' מקואות סמוכי' ונקובי' ז"לז כשפ"ה בעליונו וכשמנקי' א' מהם משליכים שאובי' אל חברתה עד שתתמלאת עד הנקב ומשם משקה לחברתה עד שתתמלא ושוב מנקי' חברתה וחוזר' ומתמלאת ע"י השני' כנ"ל ולית מאן דחש למ"ש ש"כ סי' ר"א סקמ"א וס"ק קי"ב וכמ"ש ותמה ג"כ בנ"בי ח"ב כמ"ש פר"מ ג"כ אך אם לא היה מי הבאר עמוקי' אלא מרודדי' ולא הי' כל גופו של אדם עולה בהם בלי הוספת שאובי' הייתי חושש לכתחלה לדעת הרא"ה בבד"ה כי דברי טעם הם אע"ג דבמ"ה דחי לי' בגילוי דחטתא:
ואי הי' המקוה כלו שאוב והי' בא להכשירו ע"י חיבור למעי' גם בזה מצאתי דעת הרא"ה בס' שיטה מקובצת לביצה י"ח גבי ושוין שמשיקין שכ' שאין חיבור מטהר אלא מ"במ היינו מקוה למקוה ולא מקוה למעין שאלו באשבורן ואלו בזוחלין (אף על גב דמעין מטהר נמי באשבורן מ"מ ס"ל דה"ל מבשא"מ ומוכיח מים שעשה שלמה ע"ש) אבל הכא בעובדא דילי' שטיהר השאובין תחלה במעין ושוב נבעו אל המקוה אינו ענין להנ"ל:
ומ"מ נ"מ היכא שחוברו אלו יחדיו שהמקוה מלא שאובי' ורצה לחברו אל המעין וגם המעין איננו עמוק כ"א מרודד איכא ב' סברות הרא"ה לאי' בודאי יש לצרף גם ס' רבינו ירוחם ולאסור אבל במקוה דמעלתו לא יחוש כלל והמקום יהיה בעזרו הכ"ד א"נ. פ"ב נגהי ליום עש"ק תמוז תקפ"ג לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: