שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רה

שלום וכ"ט לי"נ הרב השנון החרוץ המופלג מה"ו אברהם נ"י:

נפשו היפה בשאלתו אודות מקוה שעושי' בעירו וז"ל הנצרך לעניננו בתוך גומא שטובלין בו צריך להעמיד חביות גדולות של עץ אשר לתוכו יזובו המים ובתוכו יטבלו והורינו לנקוב החביות כשפופרת הנוד בעודו תלוש לבטלו מהיות כלי קבול ואח"כ יכולין לסותמו בסיד ובצרורו' כמבואר בש"ע סעיף ז' וסעיף מ' אך נשאלתי אם אין תקנה לסתום הנקב של חביו' אח"כ בהיותו מחובר בברזא של עץ כי אפשר על ידי סיד לבד תגבר תהלוכו' המים ולא יהא באפשרי להחם במים חמין אח"כ עכ"ל השאלה:

הנה עין מעלתו שפיר חזי כל הנאמ' ונגזר על זה מהגאון מהרח"ש ח"ג סי' כ"א בפשטות משמעות הרא"ש והטור מבואר להתיר בזה משום דכיון דבטל ליה מתורת כלי בתלוש מה שנעשה כלי אח"כ במחובר ה"ל כקבעו ולבסוף חקקו דשרי וכן התיר הש"ך להדיא סימן ר"א סקכ"א וכן יבין כל מעיין בלשון תשו' רשב"א סי' ת"ת וסוף דברי תשו' הנ"ל יבואר לקמן בדברינו בעזה"י וכן מצאתי שפסק הלכה למעשה במרכבת המשנ' פ"ו הלכה ד' ממקואות אלא שהקשה הגאון ע"ז מש"ס ב"ב ס"ו ע"ב דמסיק שם לרבנן דר"א אין חילוק בין קבעו ולבסוף חקקו ובין חקקו ולבסוף קובעו לעולם בדאורייתא דינו ככלי ורק בשאיב' דרבנן מקילינן והכא לטבול בכלי לכ"ע אסור' דאוריית' איכא א"כ מה"ת להתיר ע"י חקקו ולבסוף קובעו ומ"מ העלה דלדינא אין לדחות דברי רא"ש וטור ונדחק מאוד ליישב קו' זו בדוחק גדול ואחריו באו הגאונים בתשו' באר יעקב בחלק י"ד סי' ר"א וסייעו אחריו להלכה דאין לזוז מפסק הגאוני' הנ"ל להלכ' מפני קו' ונדחק ג"כ שם ביישוב ק' זו ואמנם הגאון נ"בי מה"ת הקש' ק' זו ולא ראה דברי הגאונים הנ"ל והוא העלה לאיסור ונדחק ברא"ש וטור דרצונם דכשר למקוה דרבנן כגון לטבילת כלי זכוכית שטבילתם דרבנן וכן התיר בדיעבד לאשה שטבלה לכתם וכן צריך לדחוק מאוד במה שסתמו כל הפוסקים עכ"פ במים שאובים אפי' עשה מקוה שכולו שאוב ע"י כלים שקבעו ולבסוף חקקו שלדעת רוב הפוסקים הוא דאורייתא ואפ"ה שרי מ"מ נדחק הגאון ז"ל:

ואמנם אני ראיתי בלשון רמב"ם בפי' משנה ד' פ"כ דכלים עשאה אבוס לבהמה אעפ"י שקבעו בכותל טמאה כ' עליו וז"ל לפי שהכלי אשר יקבל טומא' כפי צורתו כאשר נקבע בכותל או בארץ הנה הוא יקבל טומא' כמו שהוא לדעת חכמים כמו שהתבאר מדעת' בטוב מזאת המסכתא גבי דף של נחתומים וכן בסוף חגיגה [רצונו לל"ק דמטמאי' חכמים המזבחו' מפני ציפויהם אעפ"י שהם בקרקע] ואמנם יהיה המחובר לקרקע כקרקע ולא יקבל טומאה אצל חכמים כאשר נעשה דבר זה מתחלתו בקרקע או שנעשה לשמש את הקרקע כמו שקדם עכ"ל ויבוארו דבריו לקמן בעז"הי מ"מ מבואר מדבריו שאם נעשה מתחלתו בקרקע אינו מקבל טומאה אפילו טומאה דאורייתא דאי מיירי מטומאה דרבנן לא ה"ל לאתויי מרבנן דדף ולא מחגיגה אלא מטומאה דאורייתא מיירי וא"כ סתר עצמו מיניה ובי' דהרי רבנן דדף לא חלקו בין חקקו ולבסוף קבעו או בהיפוך וכל התי' הדחוקים שנאמרו בספרי הגאונים הנ"ל לא יצדקו אהרמב"ם וצע"ג לכאורה:

וכן ק' ממשנה ז' פ"ה דפרה השוקת שבסלע לפי' ר"ש שם מיירי מקבעו וחקקו מני מתני' אי ר"א תיקשי סיפא היה כלי וחברה כו' הא כל המחובר לקרקע כקרקע אי רבנן דדף א"כ רישא אמאי אינה צריכה צמיד פתיל הא בדאורייתא אין החבור מבטלה מתורת כלי מיהו רמב"ם שם מפרש רישא בנחקק' מאלי' בסלע אך להר"ש תיקשי וצ"ע:

והנלע"ד דבלאה"נ צל"ע על הש"ס דמשני שאני שאיבה דרבנן ובמס' ב"ק ס"ז ע"א מקשה הש"ס מברייתא דצינור אר' יוסף ור"ז דס"ל שינוי השם קונה הכא נימא ע"י שינוי שם דצינור ה"ל כאלו נעשה כלי בתלוש ע"ש בתוס' ומשני ש"ס שאני שאיבה דרבנן וק' לומר דס' דשאיבה דרבנן יעלהו לב' מדרגות מה שהיה כלי בתחלתו ומה שנעשה עתה כלי מחדש ע"י שינוי השם ומכ"ש לפי מה שכ' הגאון עצי אלמוגים בה' נט"י סימן קנ"ט סעיף ז' דלרבנן דדף נמי קבעו ולבסוף חקקו אינו אלא אי' דרבנן ומשו"ה בשאיבה דרבנן לא גזרו משום דה"ל תרי דרבנן ופירוש נכון ואמת הוא וא"כ כיון דקיי"ל שינוי קונה א"כ קבעו ולבסוף חקקו ה"ל אי' דאורייתא וא"כ אפילו בשאיבה ליכא אלא חד דרבנן וכשם שגזרו בשאיבה בחקקו ולבסוף קבעו ה"נ בקבעו תחלה ונעשה כלי ע"י שינוי השם דתרוויי' הוה כלי דאורייתא וא"כ הדרה ק' לדוכתא בריי' דצינור אמאן תרמיי' ע"כ נ"ל דהנה אקו' דדף הו"מ למימר לעולם רבנן והב"ע בדף שתקנו תחלה קודם שקבעו לכותל ואין זו שינוי' דחיקא כ"כ דלומר דאתי' כר"א ומיירי בדף שלא ניתקן זהו בלי ספק דוחק דדף של נחתומי' תנן ומשמע שנתקן כל צרכו אבל לרבנן ל"ק כל כך אלא דניחא להש"ס למימר שאני שאיבה דרבנן ומתוקם בכל מיני דף עוד הו"מ הש"ס למימר דברייתא דצינור אתי' כרבנן דמכתשת וכמו שפירשב"ם דמיירי במכתשת שבכותל ולא בסלע שבהר אלא כיון דרבנן דדף מיירי בכל מיני דף א"כ נצטרך לומר תרי דרבנן נינהו רבנן דמכתשת ס"ל לחלק בין קבעו תחלה כו' ורבנן דדף נקטו סתם דף שלא לחלק ע"כ ניחא לש"ס למימר שאני שאיבה דרבנן ורבנן דמכתשת בחקוקה בסלע שבהר מיירי כפי' תוס' אך כ"ז למאן דלית ליה שינוי שם קונה דהרי מבואר בב"ק ס"ו ע"ב דעשרין ותרתין שנין נתקשה ביה רבה ולא נחית למימר שינוי שם מועיל עד דיתיב ר' יוסף ברישא וחידש שינוי שם קונה וא"כ לבתר דחדית ר' יוסף שינוי השם קונה ואפסקא הלכתא הכי וק' קו' הש"ס דב"ק וצ"ל משום שאיבה דרבנן תו ליכא למימר דרבנן דדף לא חילקו בין תקנו הדף קודם קביעה או אחר כך דא"כ ק' קושייתינו הנ"ל וע"כ לומר דמיירי בדף שתקנו תחלה אבל תקנו אחר שקבעו טהור וכן נראה דעת הרמב"ם ספי"א מכלים הלכה כ"ד מיניקת של מתכות וכו' לפיכך דף של נחתומי' והנה מיירי להדיא מכלים שנגמרה מלאכתם והיו ראוי' לקבלת טומאה קודם קביעתן וע"ז קאי ואמר דף של נחתומים משמע דמיירי נמי בכה"ג והיינו כנ"ל אבל אם לא נגמרה מלאכתו עד אחר קביעתו בכותל אינו מקבל טומאה והן הנה דברי הרמב"ם בפי' המשנה פ"כ משנה ד' דכלים הנ"ל ופי' הר"ש במשנה דשוקת וז"ל ואם יאמר האומר דבדף של נחתומים אפי' כשקבעו תחלה ותיקנה אח"כ נמי טמאה מטעם שינוי השם ויהיה הברייתא כפשוטו אפשר דאה"נ אלא דלא נ"ל שישתנה השם ע"י תיקון דמעיקרא נמי דף נחתומים קרי ליה ויהיה איך שיהיה זכינו לדין דרבנן דדף ס"ל לחלק בדאוריי' בין קבעו תחלה לחקקו תחלה והשתא ממילא נימא דרבנן דמכתשת נמי הכי ס"ל ומיירי בחקקו בכותל בנין ולא בסלע שבהר דכיון דע"כ רבנן דדף הכי ס"ל לחלק כנ"ל כי היכי דתוקי' הברייתא דצינור כוותיה א"כ מה"ת לומר דרבנן דמכתשת לא ס"ל הכי ויהיה תרי דרבנן:

והיינו דמבעי' ליה לר"י לשיטתו אי אצטרובלין חשיב כתלוש לפירשב"ם דמספקא ליה לרבנן דמכתשת משום דעד דאתי ר"י לא היה מקו' ספק דודאי כר"א ס"ל אלא דמוכר בעין רעה מוכר דמה"ת לומר דפליגי אדר"א וארבנן דדף ואיכא תרי רבנן וכמו שהקשו תוס' אבל ר"י לטעמיה דס"ל שינוי שם קונה ולדידיה ע"כ רבנן דדף גופיה מחלקי' בין תיקנו לקבעו תחלה ע"כ נסתפק ברבנן דמכתשת ולקמן אי"ה יבואר ביתר ביאור מקום ספיקו של ר"י בזה ומזה יש קצת סיוע לשיטת ר"ח ורשב"ם דהלכה כר"א דאי לאו דס"ל לר"י דהלכה כר"א לא היה מקום להסתפק ברבנן דמכתשת דמה"ת לא נימא דס"ל כרבנן דדף דמחלקי נמי בין קבעו תחלה כו' וכן מדפשיטא ליה לברי' דר"י דגובי' מאצטרובי' דבת' דבעי לאביו פשט ליה לברי' דאצטרוביל כמחובר והיינו כר"א וע"כ משום דהלכתא כוותיה אפילו בהא דדף ונ"ל עוד כדמות ראיה לזה מסתמא דמשנתינו דמכר הבית מכר המכתשת הקבוע ולא את המטלטלת ומדחילק בין קבוע למטלטלת משמע בקבוע אין לחלק בין חקקו תחלה לקבעו תחל' והתינח לשמואל דפסק הלכתא מוכר בעין יפה מוכר א"ש דנהי דבעלמ' כתלוש דמיהכא כמחוב' דמי אבל לרב דפס' הלכת' לעיל ס"ה ע"א כחכמים דמוכר בע"ר מוכר תיקשי מסתם מתני' דהכא וע"כ לרב משנתינו כר"א ונהי דהלכתא כשמואל בדיני לענין מוכר בעין יפה מוכר אבל בהא לא מצינו דיחלוק שמואל על רב דלענין תלוש וחברו יהיה כל המחובר לקרקע כקרקע ועוד דלענין איסורא עכ"פ הלכתא כרב ואין זה דומה למ"ש הרא"ש ר"פ שור שנגח ד' וה' סי' ד' עיין וק"ל זה נ"ל בדעת הפוסקים כר"א מ"מ הרי"ף ורמב"ם ורא"ש דפסקו כחכמים י"ל כנ"ל דס"ל למסקנא דשינוי שם קונה וע"כ רבנן דר"א בין רבנן דדף בין רבנן דמכתשת כולהי מחלקי בין קבעו תחלה לחקקו תחל' וכפסק הראשונים אשר מפיהם אנו חיים:

מה תאמר מעתה עכ"פ מטעם שינוי השם יאסור לטבול בכלי שקבעו ולבסוף חקקו אומר אני אה"נ אי נשתנה שמו עי"ז וכבש"ס דמעיקרא קציצתא ולבסוף צינור אבל אנן בחביות או גיגית קיימינן שנקבו נקב המטהרו ופשוט כשנקבו עדיין שמו עליו ונקרא חבית וגיגית נהי לדינא בטיל ליה מתורת כלי עד שיחדו לרמונים וכדומה מ"מ שמו עליו ולא נשתנה על ידי זה ולא נשתנה שמו ע"י הנקב ומשו"ה כשחוזרין אחר קביעתו בקרקע וסותמים הנקב ונעשה כלי אין כאן שם חדש כלל ולא דמי לצינור דמעיקרא היה חתיכת קורה ולבסוף נעשה צינור ומשו"ה נמי נקרא צינור שינוי שאינו חוזר לברייתו אף על פי שאפשר שישבר הצינור ויחזור לקציצתא מ"מ לעולם נקרא שברי צינור ולא קציצת' דהיינו חתיכת קורה ואפי' לגי' החדשה שהגי' הגאון מהו' שכנא בש"ס ב"ק הנדפס בגליון דק' הש"ס אינה אלא לר"י אבל לר"ז באמת לא ק' משום דאיכא למימר צינור חוזר לבריי' כשישברה יהיה קציצתא מ"מ פשוט דגיגית שניקבה שם גיגית עלי' טפי ואין כאן שינוי השם כלל וגדולה מזה ר"פ לולב הגזול מעיקרא נמי הושענא קרי ליה מכ"ש הכא דבין מעיקרא ובין לבסוף גיגית וחבית קרי' ליה ויש קצת לפקפק ולומר דלפי' מהו' שכנא הנ"ל דהש"ס דב"ק אזלא לר"י אבל לר"ז דקיי"ל כוותי' לק"מ ק' הש"ס התם ולא אתאינן לתי' הש"ס וא"כ ממילא נשארה סוגי' ש"ס דב"ב דדף לא מיפלגי בין קבעו תחלה או לא ורק בשאיב' דרבנן שאני מ"מ י"ל מסתיין דפסקי הרא"ש והטור ופי' המשנה להרמב"ם לא מתיישב אלא לפום גי' שלפנינו א"כ אותו גי' עיקר בשגם אפילו לאותו גי' י"ל כיון דעכ"פ מוכח לר"י דאפילו בדאורייתא יש לחלק בין קבעו תחלה כו' ולא יחלוק ר"י ע"ז דבהא לא פליגי ונשאר הדין בידינו כמו שהסכימו כל הקדמונים להתיר בכה"ג:

עוד יש לאלוה מילין במתני' דמקואות פ"ו מ"י האביק כו' וכ' הרמב"ם בפי' המשנה לפי שהאביק הוא כלי להיותו ניתך לארץ וזה אמרם ממנו בתוספתא שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע והתי"ט מביאו ומקשה ממנו דהכא משמע דכל שנעשה לשמש עם הקרקע גרע טפי ואלו במשנה ט' פ"ח דכלים מבואר דפורנה טהור אע"ג דתנור וכירים טמאות מ"מ פורנה שאינה עשוי' מתחלה אלא לשמש עם הקרקע טהור והן הנה דברי רמב"ם פ"כ מ"ד דכלים גבי אבוס של בהמה שהבאתי לעיל לחלק בין דף של נחתומים ואבוס לבין ההיא דפורנה הדף והאבוס אין תחלת עשייתם לשמש עם הקרקע אלא במקרה רוצה לקובע' בקרקע משא"כ פורני יהיה איך שיהיה מבואר שכל שנעש' לשמש עם הקרקע גורם ביטולו מתורת טומאה טפי מאלו לא נעשה לשמש עם הקרקע ואלו הכא פ"ו משנה יו"ד דמקואות גבי אביק מבואר בתוספתא הנ"ל ההיפוך וכל זה רמז בדברי התי"ט שם ובתוספות חדשים שם כת' תי' אלא שלא ביאר יפה ואני אבאר בעזה"י דודאי לענין קבלת טומאה דכל המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה א"כ כל שנעשה מתחלה לשמש עם הקרקע מבטלו מקבלת טומאה משא"כ לענין שאובי' או לענין טבילה בתוך הכלי דהכל תלוי אם הוא כלי או לא והנה החבור לקרקע לא יבטלנו מהיות תורת כלי עליו דמנ"ל הא ואלא מצינו בחולין קכ"ט ע"א כמה מילי דאמרי' מעשה עץ שימש ואפילו כופת שאור שיחדה לישיבה בטל מתורת אוכל ונעשה מעשה עץ וכן בית שסיככו בזרעים ע"ש ובפסחים דף מ"ה ע"א גבי בצק שבסידקי עריבה ובפרש"י שם מבואר כל זה וא"כ ה"נ היינו טעמא דבטיל ליה מתורת כלי ע"י שבנאו בכותל דשימש בו מעשה עץ ואבן ושקעו בחומת בנין וא"כ תינח אם אין דרך תשמישו של אותו כלי בכך ה"ל השקיעה בתוך דימוס הבנין ביטול ושימוש מעשה עץ אבל כלי שנעשה מתחלה לקרקע וכן דרך תשמישו נהי דלענין טומאה קיל ונטהר מטומאתו מ"מ לא נשתנה שם כלי ממנו על ידי ששקעו בבנין אדרבא כן הוא דרך תשמישו ומה לי אם הוא מחובר או תלוש לעולם הוא כלי והטובל בתוכו לא עלתה לו טבילה ומים שבתוכו שאובים הם:

והנה מלשון הרמב"ם בנוסח' א"י דמייתי תי"ט פ"ו דמקואות שם מבואר דהאי אביק הי' כלי מתחלה היינו חקקו ולבסוף קבעו ואפ"ה כ' תוספתא משום שנעשה מתחלה לקרקע והיינו מטעם שבארתי לעיל דע"י כן אינו מתבטל ע"י שנבנה בקרקע משמע הא בלא"ה היה מתבטל אפי' אם היה כלי מתחלה דמעשה עץ שימש וצ"ע לפי' הו"מ הש"ס דב"ב למימר דברייתא ר"א היא וע"כ לא מטהר ר"א אלא בדף אבל צינור שנעשה מתחל' לקרק' בהא מחלק ר"א דבחקקו ונעשה כלי מתחל' ע"מ לקובעו בקרקע לא בטיל מתורת כלי ע"י קביעת קרקע ובחקקו ולבסוף קבעו ה"ט משום שנתחבר בקרקע כשהיה קורה בעלמא ולא הי' עליו שם כלי כלל הרי הוא כקרקע ממש והחקיקה אח"כ ה"ל כחוקק ועושה חריץ בקרקע וכפירשב"ם וצ"ע לכאורה:

וראיתי בהרא"ש דב"ק ס"ז ע"א שם שכת' דההיא דצינור מיירי שיש לו ד' לבזבזי' א"נ שחטט בה לקבל צרורו' וחקיקה היינו חטיטה ר"ל שכבר היה צינור וחקקו דברייתא היינו שחטט בה לקבל צרורות וצע"ג לכאורה דא"כ תיקשי ק' תוס' דב"ק מה מקשה הש"ס דע"י שינוי השם יהיה כתלוש הלא לא נשתנה שם כלל דמעיקרא נמי היה צינור אלא שקבעה בקרקע ואח"כ חטט בה לקבל צרורות ועשאה כלי קבול אבל לא נשתנה שם כלל עי"ז והחטיטה שבמחובר הו"ל כחוטט בקרקע ולק"מ קושי' הש"ס ולא שייך תי' תוס' שם ועיין:

וצריכים לומר דהרא"ש ס"ל שצינור שחקקו מיירי בכל מיני צינור שגורם שיהיו המים שאובין הן שיהיה לו ד' לבזבזי' הן שיהיה בו לקבל צרורות ובריי' סתמא קתני צינור שחקקו חקיקה העושה אותה כלי הן שחקק הצינור גופה והשאיר לה שיורי לבזבזין מד' רוחותי' הן שכבר הי' צינור פרוצה מרוחותי' וחקק חטיטת הצרורות בכל הני יש חילוק בין קבעו תחל' לחקקו תחלה ומקשה הש"ס דב"ק אהך צינור שהשאיר לה לבזבזין ואותה נעשה כלי בקביעת הקרקע ונשתנה השם אבל מאותה הצינור שחטט בה לק"מ ק' הש"ס אלא כיון דסתמא קתני מקשה שם הש"ס וא"כ י"ל דהכא בב"ב מקשה אברייתא אאידך גוני דצינור שכבר היה נגמרה וקבעה ואח"כ חטט בה כמאן אתי' לי' ר"א דדף דאין לומר דהכא שאני הואיל ועשאה מתחלה לשמש עם הקרקע לא תתבטל אגב קרקע א"כ בסיפא בקבעו ולבסוף חקקו מ"ט דהא הצינור כבר נעשית בתלוש לשמש עם הקרקע וכשקבעה לא נתבטלה וכשחוקק אח"כ בה לקבל צרורות לא הוה כחוטט בקרקע אלא כחוטט בצינור דהרי לא נתבטל שמה ממנה ואע"כ לא מיירי בצינור שנעשה מתחלה לקרקע וא"כ מני לא ר"א ולא רבנן. נתחדש לנו עי"ז דצינור שנעש' בתלוש ע"מ לקבעה בקרק' וקבעה אח"כ בקרקע לא נתבטל שמה והחוטט בה לקבל צרורו' לא הוה כחוטט בקרקע ופוסל משום שאובין לרבנן דע"כ לא שרו אלא בלא נעשה לשמש עם הקרקע שאז הקביעות מבטלתו ובזו א"ש דברי מהרי"ק שרש נ"ד דמייתי ב"י דצינור שנקבע תחת הקרקע איכא למיחש שמא מחמת רקבון נעשה בה גומא המקבל צרורות והקשה נ"בי מה"ת סי' קמ"ב אות ח' הא ה"ל קבעו תחלה ולהנ"ל א"ש:

אלא לפ"ז למסקנא אפי' במה שלא נעשה מתחלה לקרקע נמי בחקקו ולבסוף קבעו לא בטיל מתורת כלי וזה דלא כרמב"ם נוסחת א"י ותוספתא שבתי"ט פ"ו דמקואו' במשנה דאביק הנ"ל ואולי י"ל באופן אחר לפמ"ש לעיל דהאי שינוי' שאני שאיבה דרבנן לא קאי במסקנא דשינוי קונה וכתבתי דלמסקנא מסקינן דדף מיירי בתקנו ואח"כ קבעו ורבנן דמכתשת היינו רבנן דדף י"ל עוד למסקנא באופן אחר דרבנן דדף סתמא בכל מיני דף איירי ובריי' דצינור ר"א היא וע"כ לא קאמר ר"א אלא בדף אבל בצינור שנעשה לשם קרקע יש בו חילוק בין קבעו תחלה לחקקו תחלה ורבנן דמכתשת כר"א ס"ל אלא מוכר בע"ר מוכר והיינו אבעי' דר"י לשיטתו ובזה מיושב ק' ט"ז בא"ח סי' קנ"ט ס"ק ח' דהתם באבן שנעשה מתחלה לקרקע וא"כ ממ"נ יש לחלק בין חקקו תחלה לקבעו תחלה לפי המבואר ואין להאריך:

א"כ בנידן דידן מה טוב ליקח גיגית שאינה עשוי מתחלה לקובעה בקרקע וינקבנה כדינה ויקבענה בקרקע ואח"כ יסתמנה בברזא אם ירצה ולא שיהי' נעשה מתחלה לשום בברזא ויהי' עשוי לכך דא"כ אין הנקב מטהר כיון שכן דרך תשמישו כמבואר בש"ע א"ח סי' קנ"ט סעי' ה' בהגה' אלא ינקבנה סתם ויקבענה בקרקע ואם אח"כ יצטרך לסותמו לפעמים בברזא אין הפסד לפי הנ"ל. מתוך הדברים למדנו יישוב לתשו' רשב"א סי' ת"ת דכניסת מים שבבנין אבנים כשר ממקוה של כה"ג בגג הפרוה והקשה נ"בי מה"ת סי' קס"ב אפי' של אבן א' נמי דה"ל קבעו ולבסוף חקקו ולהנ"ל נ"ל בודאי אבן א' שקבעו נתבטל ונעשה כקרקע והחוטט בו כחוטט בקרקע משא"כ חיבור אבנים הא ודאי אי עשה כלי בתלוש מחבור אבנים הרבה ה"ל כלי גמור והשתא נמי כשבונה ומחבר כל אבן ואבן בקרקע אפילו נימא שהאבנים הראשונים נתבטלו מ"מ האחרון עושה גמר כלי ה"ל כמוסיף טיט על שוקת שבסלע שבמס' פרה וקמ"ל רשב"א דמוכח ממקוה דכה"ג דלא הוה ככלי:

ומה שכ' בנ"בי דהא קיי"ל בכמה דוכתי תלוש ובסוף חברו כתלוש דמי תמהתי אטו בחדא מחתא מחתינהו גם על הש"ך והתומים סימן צ"ה יש לתמוה דמה דמייתי הני גאונים מע"ז המשתחוה לבית וכו' הוא תמוה דממקומו מוכרע דאין ראי' מע"ז דהרי רבא אמר בחולין ט"ז ע"א פשיטא לי תלוש ולבסוף חברו לענין ע"ז הוא תלוש דאמר מר וכו' לענין הכשר זרעים תנאי היא וכו' ולא אמר דאמר מר דע"ז ס"ל כהך תנא דגם לענין זרעים מחשבינן כתלוש וכי היכי דפליגי בזרעי' פליגי בע"ז וכי היכא דפסיק כהך תנא בע"ז ה"נ פסיק בזרעי' אע"כ אין ללמוד מע"ז למילי אחריני וה"ט משום דאמרי' במס' ע"ז מ"ו ע"א שקץ תשקצנו אע"ג דאתי' מדינא להיתרא לא תיתא ע"ש ומדאמר רבא לענין הכשר זרעים פלוגתא דתנאי ולא אמר נמי דהני תנאי פליגי נמי לענין שחיטה ש"מ לא ילפי' מהדדי ועיין בדק הבית להרא"ה שכתב דע"כ לא מסתפק רבא אלא משום דהוי ס"ל לענין זרעי' פליגי תנאי לכן נסתפק לענין שחיטה אבל השתא אתי' ר"פ ותירץ כולי חד תנא הוא הא בכותל מערה הא בכותל בנין ודכ"ע כתלוש דמי אם כן הוא הדין לענין שחיטה כיון דלענין זרעים גופי' לא פליגי תנאי ובמ"ה דחה דר"פ לטעמי' דס"ל מוקמי בתרי טעמי ולא בתרי תנאי ואנן קיי"ל כר"י דחביות דאמר מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא בב"מ מ"א ע"א וא"כ הדרין דהכשר זרעים תברא ולא איפשטא אבעי' דרבא ותמה עוד במ"ה הרי בלאה"נ איכא רבנן ור"א דפליגי בדף ומכתשת ע"ש ורמז עליו בש"ך י"ד סימן וי"ו ולפע"ד לא בס' בא רבא לדמות שחיטה להכשר זרעים אלא יען שהבריי' דשחיטה סותרת רישא לסיפא ואיכא לשנוי' תברא כמו בריי' דהכשר או נימא לחלק בין תלוש ולבסוף בין מחובר מעיקרא ולא אתי לדמותם בסברא אלא בלשון הבריי' נסתפק ומ"ש הש"ך בח"מ סי' צ"ה והסכים עמו בתומים לחלק בין בית דהוה כמחובר ובין כותל ומייתי ראי' משכירות הבית ומעמלא דבתי ראי' זו אינני מכיר התם עיקר שכירות משתלם מהקרקע עולם שהוא דר ושוכן עלי' ושהבית בנוי עלי' אבל ענין השואל בית מחברו ונשרף איני מבין מה בין כותלי בית לכותלי גנה וחצר ואולי ס"ל כותלי הבית נעשו להגנה על הקרקע ה"ל כקרקע משא"כ כותל שנעשית למחיצה בינו ובין חברו ולהיזק ראי' אינה כקרקע וכ"ז המצאה בלי שום ראי' והכלל לאו בחדא מחתא מחתינהו היכי דאתמר אתמר ויהי' איך שיהי' כ"ז שאמרנו אנו צריכי' בדברי' שהקפידה תורה לחלק בהם בין מחובר לקרקע ובין תלוש מן הקרקע אבל הכא במקוה כבר כתבתי דלענין טבילה אין חילוק בין שיהי' הכלי מחובר או תלוש כ"ש פסול לטבול בתוכו פוסל משום שאובי' ורק ע"י בנין נעשה מעש' עץ ואבן ובטל מתורת כלי וה"ה אם עושה ענין אחר המורה ביטול מתורת כלי כמו כופת שאור שיחדה לישיבה ובצק שבסדקי עריבה וא"כ כלי שתחלת עשייתו שלא לשמש עם הקרקע וקבעו בבנין בטלו מתור' כלי ומכ"ש שנקבו ובטלו ע"י נקב וגם שקבעו בבנין ואם אח"כ חקקו והשלימו לכלי ה"ל כחוטט בעפר בלבד שלא יקנה שם חדש ע"י החטיטה ההיא דאל"ה פסול משום דקיי"ל שינוי שם קונה ע"כ הנלע"ד שלא לזוז מפסק ראשוני' ויכול ליקח גיגית שלא נעשית מעיקרא לקרקע ולנקבו כשפ"ה שלא על מנת לתקנו בברזא ולקובעה בקרקע בבנין ולבטלה שם לעולם ואם אולי יצטרכו לסתום הנקב בברזא אח"כ אין בכך כלום ומ"מ הואיל והגאון נ"בי אוסר לא אסמוך על דברי עד שיסכים עמי גאון מורה הוראה א'. פיזונג ב' אלול קע"ו לפ"ק: