שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רא
שלומים אלף לי"נ הרב המופלא ומופלג חו"ש כש"ת מה"ו מאיר ני'.
יום אתמול עם הכנסת כלה קבלתי נועם מכתבו ושם נאמר אודות תיקוני מקוה שרוצים אנשי קהלתו לעשות צינורות ומרזבים מהגגות להמשיך מי גשמים ולעשות מהם מקוה כולו ממי גשמים ההם כדי שיחממו בנקל:
תני במשנה ג' פ"ד דמקוואות החוטט בצינור לקבל צרורות בשל עץ בכל שהוא וכו' היו צרורות מתחלחלים בתוכה פוסלים המקוה ירד לתוכה עפר ונכבש כשר ופי' הר"ש דהחוטט פוסל משום שעי"ז נעשים המים העוברים שם שאובים בכלי ואפילו נסתם ע"י צרורות עדיין נשאר בפסולו אא"כ נכבשו הצרורות בתוכו בחוזק וכן פי' כל המפורשים והפוסקים:
איברא בהגהת מרדכי דקידושין דף רמ"ח ע"א סי' תק"ס כ' וז"ל נ"ל מן המקו' שהמשיכו דרך צינור של אבני' כולה אף כי יש בו המשכה על הארץ לא שרינן וכו' משו' חשש חטטין שבתוכו כדאי' במס' מקוואות החוטט בצינור לקבל צרורות פוסל בשל עץ בכ"ש ואם היו המים מתלחלחים והרקיב בתוכו פוסל בכ"ש (ובדפוס הוסיפו איזה תיבות בשני חצאי לבנה וקלקלו כמובן להמעיין קצת וכמשמע ג"כ בב"י סי' ר"א וק"ל) מבואר שהוא גרס במשנתינו ואם היו המים מתלחלחים וכו' ולא גרס צרורות אלא גרס מים והרצון דלא זו אף זו קתני לא מיבעיא אם חטט בידים לקבל כ"ש דפסול אלא אפי' לחלחו המים והרקיבו בו כדי לקבל כל שהוא נמי פוסל:
תו מייתי התם במרדכי דברי ר' שמריה החולק והכשיר מקוה ההי' וז"ל וההיא דמקואות החוטט לקבל בו צרורות בשל עץ בכ"ש היינו בדוקא כשהתחיל לחטוט וגילה בדעתו דניחא לי' שיהיה בית קבול והמים יתלחלחו עד שיהיה בו רביעית אבל אם לא חטט בו משהו אפי' ניחא ליה במה שנעשה ממילא נראה דלא חשיב כלי דלא עדיף מחש"וק שהעלו לגג דאין בכי יותן אע"ג דניחא ליה לבעלים עד שהיפך בהם עכ"ל הצל"ע מדבריו נראה שגם הוא גרס כן במתני' אלא שפי' בענין אחר וס"ל דסיפא מפרש לרישא דמשו"ה פסול ע"י חטיטה כ"ש משו' שסופו לחטוט ע"י המים עד רביעי' וקשה להלום דבריו בלשון המשנה:
והנה מ"ש דאפי' ניחא לו במה שנעשה ממילא אינו מזיק דלא עדיף מחש"ו שהעלו לגג צלע"ג להבין דבריו דאדרבא משם ראי' להיפך דהנה כוונתו אמתני' רפ"ו דמכשירים דהעלום חש"ו אעפ"י שחשבו הן אינן בכי יותן ואמר עלה ר' יוחנן פ"ק דחולין י"ג ע"א לא שנו אלא שלא היפך בהן ור"ל חש"וק לא היפכו בהם אבל היפכו בהם אזי מחשבת' ניכרת מתוך מעשיה' וה"ז בכי יותן וכ"כ הרמב"ם פי"ד מטומאת אוכלים דהאי היפך בהם קאי אחש"וק שהם היפכו ומיירי שאין הגדול יודע כלל מזה אבל בשל גדול פשיטא דסגי במחשבה ושמחה בעלמא כמ"ש רש"י שם בחולין וכן ביאר התי"ט במשנה דמכשירים שם והוא פשוט מאוד וא"כ לפ"ז לפי מה דמשמע שם בחולין דמדמ' ש"ס הך דכי יותן דהכשר לענין עשיית כלי לקבולי טומאה כדמייתי התם האלון והרמון והאגוז וכו' א"כ מבואר מזה אי היה גולם של עץ נעשה כלי מאליו ע"י איזה סבה והיה הגדול שמח ורוצה בו היה נעשה כלי לקבל טומאה וה"ז בכלל מה ששנינו כל הכלי' יורדים לידי טומאתן במחשבה וא"כ ה"ה החטיטה הנעשי' ממילא ע"י המים לקבל צרורות אעפ"י שלא שלטו בו ידי אדם נעשה כלי לקבל טומאה וממילא שהוא פוסל המקוה משום שאיבה ודברי רבינו שמריה צ"ע והנה נדפס מחדש חי' על המרדכי מהגאון מהר"מ אב"ד דמדינת מעהרין ולא זכיתי לראותם עדיין אולי ימצא שם דבר מזה:
ומ"מ עדיין צ"ע הא אפי' בהכשר נמי בעי' עכ"פ שישמחו בו בעליו אבל בלא שמחת בעליו לא וגדול' מזו שנינו ב"מ כ"ב סוף ע"א נגבו אינן בכי יותן יע"ש ובפירש"י וא"כ ה"נ בצינור מי ניחא לי' שיהיה כלי לקבל צרורות למפסל המקוה שלו וי"ל עפ"י מה שהקשה שם התי"ט דברי הרע"ב דבמכשירים פסק דבעי' ידיעת הבעלים ואלו גבי פרה דעלה עלי' זכר פסק אפי' בלא ידיעת הבעלים נמי ולפע"ד עפמ"ש הרע"ב מ"ד פ"ב דפרה וז"ל עלה עלי' זכר פסולה אע"ג דלא ניחא לי' דדמי' יקרי' וכו' (והוא ק' תוס' דפסחים כ"ו ע"ב וב"מ למ"ד ע"א) ותי' וז"ל מ"מ הואיל ובשאר פרות ניחא ליה חשבי' לי' לגבי פרת חטאת נמי ניחא ליה ועוד אם באת להכשיר הוה ניחא לי' ומשו"ה פסולה עכ"ל וי"ל מעתה דס"ל להרע"ב ז"ל לחלק דגבי פרה דידעי' דלא ניחא ליה שהרי מפסיד דמיה היקרים ואפ"ה פוסלים דאנן סהדי דבפרה בעלמא כה"ג ניחא לבעלים בעליית זכר ואם נבוא להכשיר יהיה ניחא ליה גם הכא וע"כ אנו פוסלים וא"כ מה לנו ולידיעתו הלא אינו מעלה ולא מוריד ואנחנו דנין על דעת רוב העולם כיון שא"א לעמוד על דעתו כל זה בפרה משא"כ בהכשר פירות שאין דמיהם יקרים ועוד שאין ההכשר מפסיד בודאי דמי יימר שיגע בהם שרץ ואם יגע ויטמאו ממ"נ אי בחולין ה"ל הפסד מועט דחזי ליה בימי טומאתו כמבואר בגיטין בסוגיא דמטמא ומדמע ומנסך וא"נ בתרומה מ"מ תרומה היא בזול א"כ בכי האי בודאי יגלה דעתו באמת אי ניחא ליה בהאי טל או לא א"כ אין לנו אלא דעתו ממש ומיושבים דברי הרע"ב ועמ"ש תוס' בפרה שם ולפ"ז מיושב גם דעת המרדכי הנ"ל דס"ל מקוה דומה לפרה דדמי' יקרים ובודאי לא ניחא ליה מפני שמפסיד המקוה אבל אנן סהדי אי היה המקוה כשר היה ניחא ליה ע"כ אין לנו תועלת בדעת שמחת בעליו כלל ופסולה והא"ש נמי מ"ש ומסיים שם ומיהו אם היה המעיין בא דרך לווחי' שאין להם דפנות כלל בזה דומה להכשיר עכ"ל ולכאורה יפלא מה בכך שאין להם דפנות הלא מ"מ ע"י לחלוחית המים ישלוט רקבון בהלווחים ויהיה בו כדי לקבל צרורות ויעשה כלי אע"כ כנ"ל דבעי' ניחא לי' ומיהו בצינור שיש לה דפנות אפי' רק ב' לבזבזים ואותן צינורות רגילות היא שיעוכבו המים ע"י קבוץ צרורות שמתעכבי' בו נמצא משום כן ניחא בבית קבול הצרורות שלא יהיה עיכוב למים בהלוכן ונהי נמי שהבעלים לא ניחא להו עתה משום שגורמת פסול למקוה מ"מ כיון דבעלמא כה"ג ניחא להו פסלי' להמקוה כנ"ל משא"כ בלווחים שאין להם דופן כלל שם אין הצרורות מזיקים כלל להילוך המים לעולם וא"כ השתא נמי דאי' ביה חטיטה של בית קבול צרורות ואי היה ניחא לבעלים פשיטא שהיה דינו ככלים לפסול בשאובים מ"מ השתא דלא ניחא להו לא נימא כיון דבעלמא בכה"ג ניחא פוסל דז"א דבעלמא כה"ג לא ברירא לן דניחא ליה וזה פשוט:
והנה ממש כל הפוסקים פה א' ס"ל דקבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל ומתני' דהחוטט בצינור מיירי בתלוש אבל אחר שכבר חברו לא רק שהרב"י סי' ר"א מייתי ב' דיעות א' הרמב"ם בפי' המשנה פי' החוטט אפי' אחר שקבעו אלא שגם הוא חזר בו בחבורו הגדול והשני הרשב"ם בב"ב ס"ה ע"ב פי' חקקו ולבסוף קבעו רצונו הצינור חקקו בתלוש אבל החטיטה לעשותו כלי פוסל אפי' במחובר לקרקע וכ' הרב"י שכ"כ בשמו הר"ן בב"ב ופ"ב דשבועות ואני עיינתי בנימוק"י דב"ב שם ובר"ן פ"ב דשבועות דף רצ"א סע"ב ולא מצאתי שכ"כ בשם רשב"ם וגם ברשב"ם אין שום משמעות דנוכל לפרש דבריו אליבא דהלכתא אבל היה לו להרב"י להביא מדברי המרדכי דהרי פי' מתני' שחטטו המים ע"י רקבון וזה נעשה אחר שקבעו בקרקע ואפ"ה פוסל וגם ר' שמריה לא דחה דבריו בשביל שנעשה אח"כ ש"מ דתרוויי' ס"ל דאפי' קבעו ולבסוף חקקו פוסל ומהתימה על הרב"י שלא הרגיש בזה:
והנה לפ"ז אפשר לומר דלדינא יודו כל הפוסקים לדעת המרדכי הנ"ל דאפי' חטיטה הנעשה מאלי' פוסל מסברא דהרי ניחא לי' כמ"ש בראיות והוכחות והא דלא פי' כן משנתינו דלא זו אף זו קתני לא מבעי' החוטט ע"י מעשה אלא אפי' מאלי' ע"י לחלוחי' המים נמי פסול היינו משום שהם גרסו במשנה בסיפא צרורות ולא גרסו מים ולא היה אפשר להם לפרש כמרדכי וא"ל עכ"פ מוכח ממתני' דקתני החוטט ולא אשמעי' רבותא טפי צינור שנחטט בה מאלי' י"ל משום דמתני' בצינור שקובעים אותה במחובר מיירי וסתם חטיטה מאלי' היא באה ע"י רקבון מים והוא אחר שקבען והפוסקים פליגי בהא אהמרדכי וס"ל דקבעו ולבסוף חקקו כשר ומשו"ה לא פסיקא למתני' לומר נחטט מאליו ונקיט חטטו דפסול וה"ה לנחטט אם יהיה בתלוש כן נלע"ד:
והנה במהרי"ק סוף שרש נ"ו כתב שמפני דברי תשו' מיימוני [ורצונו דברי המרדכי הנ"ל] כשקבע צינור להוריד מי גשמים למקוה לא עשה מרזב עשוי ע"י חטיטה מפני חשש שמא יהיה בו שום חטט אלא לקח נסרים משופי' היטב וחלקים מאוד וחברם יחד כעין מרזב ועוד עשה אותם גבוה בקצה האחד ונמוך בקצה השני המושך למקוה כדי שיזובו מים מהר ולא יהיה זמן להשליט רקבון בהנסרים ע"ש והרב"י סי' ר"א כ' עליו שלא עשה כן אלא לחומרא בעלמא ולא מייתי כלל סברתו בש"ע וברמ"א שם סעי' ל"ו יע"ש ואמנם לפי הנ"ל לעשותו מנסרי' משופים הוא מעיקר הדין דרוב הפוסקים יודו לחטיטה הנעשה מאלי' בתלוש שפוסל אמנם מה שצוה להגביה ראשו הא' הוא משום חומרא בעלמא ומ"מ המחמיר יותר מזה אינו אלא מן המתמיהים ולצאת ידי כל הספיקות יעשנה של מתכות כמו שמסיים שם במרדכי וז"ל ודוקא של עץ גזרי' לליחלוח ולא בשל אבן ומתכות כים שעשה שלמה עכ"ל ונ"ל דהדיעה ראשונה נמי לא פליג אלא בשל אבנים משום דגם אבנים שחקו מים באורך הימים אבל בשל מתכו' פשיט' דלא שייך ביה רקבון וזכר לרבר מהא דאמרי' ביומא ט' ע"ב אם חומ' היא נבנה עלי' טירת כסף אם עליתם כלכם בימי עזרא כחומ' נבנה עלי' טירת כסף שאין רקבון שולט בו עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו וק' הא טירת כסף אינו מענין חומה שהחומה אינה אלא של אבנים והיה לו לומר אם חומה היא נבנה עלי' טירת אבנים כמו שאמר גבי דלת שעשוי מעץ אמר נצור עלי' לוח ארז ה"נ ה"ל למימ' טירת אבנים ועוד שזה שייך יותר טירת ומבצר מאבנים משל כסף אע"כ דגבי אבנים נמי שייך רקבון עכ"פ ע"י מים השוחקים אבנים ורק במתכת לא שייך רקבון ע"כ נקט כסף וכן ראיתי בפ"פ דמיין הצינורות המקלחים מי גשמים למקוה עשוי' מעופרת והעושה משל מתכות יזהר שלא יבואו המים להמקוה ע"י דבר המקבל טומאה עפ"י המבואר בש"ע סעי' ל"ה וסעיף מ"ח יע"ש ויש לי בזה אריכות בתשובה אחרת בארתי בה כמה דברים צויתי להעתיקם לו אולי יצטרך לזה:
והנה מ"ש מעלתו שדעתו לעשות נקבים בהמרזבים וצינורות אין בו צורך של כלום אם עשוי באופן הנ"ל גם מ"ש שלא יגיע הצינור אל תוך המקוה ממש אלא סמוך לה רחוק ממנה ג"ט ויומשכו המים לתוך המקוה מהקרקע לא ידעתי בה שום תועלת ממ"נ אם יפסלו הצינורות משום כלי אין מועיל המשכה לכלי שאוב ואם אין מקום לחשש זה א"כ למה נרחיק הצינורות מהמקוה אם לא שהם של מתכות שמקבלים טומאה וגם אינה מחוברת לקרקע ומשום שתהיה הוויי' בטהרה רצה שיפלו המים ע"י הקרקע ולא ע"י הצינור אלא שלזה די בכ"ש ולא בעי ג' טפחים כמו שבארתי במק"א:
ומ"ש שבקרקע המקוה העשוי' מבנין לבינים נתנו עלי' נסרים עבי' מאוד כדי שלא יזובו המים בין הלבינים ויבלעו בו והנסרים משולבות אשה אל אחותה ע"י ברזלים וציוה מעלתו לעשות בהם נקבים כשפופרת הנוד כדי לצאת דברי האמור בש"ע סי' קצ"ח ומ"ש הש"ך שם בשם מהר"ם לובלין סעיף קטן מ"ח בסופו אלו דבריו:
ולא ירדתי לסוף דעתו בזה אם בא לחוש לחומרת מהר"מ לובלין הנ"ל א"כ מה הועיל בעשותו בהם נקבים וכי מפני זה אינם ראוים למדרס נקבים אלו מועילים לבטל מתורת כלי קבול אבל לבטל מתורת מדרס מה יועילו ואדרבא מגרע גרעי השתא שהרי מכיון שמונחים על רצפת אבנים הרי הנקבים עשויים לקבלה וה"ל כלי קבול ממש ועוד י"ל דאיכא למיחש להמים שנכנסי' לתוך הנקבי' ונמשכים למט' בין הנסרים ולביני' ואולי יעשו עי"ז כזוחלין ויפסלו המקוה כולו מדינא כמבואר בש"ע סעי' נו"ן:
ועוד אני תמה אם בא לחוש לחומרת מהר"מ לובלין איך יוקבע בו ברזלים והם מקבלים טומא' וע"י זה גם העץ מקבל טומא' מפני שהברזל מעמיד אותם והכל הולך אחר המעמיד יעיין בשבת נ"ט ע"ב פסקי נזמי האף וכו' ושם ט"ו ע"ב תוס' ד"ה ור"מ היא וכו' וק"ל ויעיין מ"ש ש"ך בי"ד סי' ק"כ סקי"ב ויע"ש ברמ"א סעי' ז':
לכן נ"ל דודאי הרוצה לחוש לחומרת הנ"ל יעשה רצפת אבנים בלי נסרים כלל וכלל והמקיל לא הפסיד אפי' עם הברזלים מטעם כיון שעשויה מתחלה לשם בנין אבל עכ"פ יסתום הנקבי' שצוה לעשות בהם משום חשש זחילה שהוא חשש דאורייתא ובזה אסיים בברכה החותם באהבה רבה: