שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן ר
שוכ"ט לתלמידי הרב המופלא והמופלג הותיק כמו"ה יוסף ני' אבדק"ק לוג יע"א:
גי"ה הגיעני ונפשו בשאלתו אין להכשיר מקוה שאין בו מים כלל ע"י שלג שממלאי' בכתף שמע נא אין להתיר אלא למלאות ע"י סלים נצרים בנקבי' מרווחי' כדי שיזובו המים מהם ולא יתקבצו ג' לוגי' בשולי הכלי מהפשרת השלג דה"ל ג' לוגי' שאובי' שפוסלי' המקוה ולאחר שנתמלא הגומא שלג לא יצק עלי' מים חמין כיון דקיי"ל שלג שלא הופשר אין טובלי' בו נמצא המים חמין השאובי' פוסלי' המקוה טרם שנפשר מ' סאה שלג אלא יניחו על הגומא טס ברזל מלובן וגחלי' הרבה ע"ג עד שיופשר השלג ממילא זולת זה אין להתיר בשום אופן:
ויען דברי המחבר ורמ"א בי"ד סי' ר"א סעי' למ"ד משמע להתיר שלג בלא הפשר וכבר צווח הש"כ ככרוכי' ומי שאינו בקי בהלכה אינו מבינם על בורים על כן אמרתי לבאר הדברים הפשוטין:
שרש מחצב הדין ממתני' רפ"ז דמקואות ודעת הרא"ש דעושים מקוה בתחלה בשלג שלא הופשר וגם אינו פוסל משום שאובי' אלא שצריך לכבשו שיהי' משוער שאם ימחה השלג יהי' ארבעים סאה מים:
אך הראב"ד בס' בעל הנפש בשער המים פ"א הוקשה לו ע"ז איך אפשר שהשלג יהי' כמים ולא יפסול משום שאובי' ע"כ כ' שאינו כמים ואין עושים ממנו מקוה לכתחלה אך אם חסר מעלה ומשום שאיננו כמים אינו פוסל וכ' שם בפי' המשנה דת"ק מיירי בלא הופשר דומיא דברד וקא משמע לן אפי' לא הופשר מעלה ור"י דן לפסול אפילו שלג שהופשר שאינו דומה לברד מכל מקום אפילו אחר שהופשר איננו כמים ושוב העידו אנשי מידבא שהם עשו מקוה משלג שהופשר אח"כ לכתחלה:
והראב"ד ס"ל שהם הביאו בכלים וא"כ ס"ל שלג שהופשר אח"כ שעושי' בו מקוה לכתחלה אינו פוסל בשאובי' והו' ק' ממ"נ כיון שעושי' בו מקוה לכתחלה ה"ל כמים ומ"ט לא יפסול ותי' כיון בשעה שנתנו השלג בעוקה הי' אוכל ולא משקה ועכשיו הופשר פנים חדשות באו לכאן וע"ז הקשה הרז"ה בהשגותי' על ראב"ד שם אות ד' מנ"ל שהביאו בכלים דלמא בידיהם הביאו והמשכוהו ע"ג קרקע פי' קודם שהגיע לעוקה המשיכוהו ע"ג קרקע אפי' כ"ש דלהמשכה הלז לא צריך אלא דבר מועט כמבואר במקומו בזבחי' אי אויר כלי לאו ככלי דמי הוה האויר הוי' ע"י טהרה וכ"כ ב"י לעיל במקומו והרז"ה מייתי מתוספתא דזילף בידיו וברגליו ג' לוגים מים למקוה פסול הוליכן עם הקרקע כשר ועוד כ' שמא הביאוהו ע"י טבלא שאין לבזבז ע"ש והב"י קיצר העתקת הראב"ד והרז"ה ומציצי חרכא מזדנזי' בדבר נמצינו למדין להרא"ש טובלין בשלג אפילו אינו נימוח אך שיהיה נכבש כשיעור מ' סאה ולהראב"ד מעלה ואינו פוסל אבל אם אחר כך נפשר טובלים בו אפילו הי' כלו בידים והרז"ה החמיר עוד יותר דאפילו הופשר אח"כ אם מלאו בידים אין טובלי' בו:
ורמב"ם שכתב סתם אם ריסקו משמע עד שיזובו מימיו כמ"ש ש"כ ורש"י בסוכה לפי' קמא נמי ס"ל שלג וחביריו מעלה ואינו פוסל וע"כ יפרש כהראב"ד ובפ' חביות פירש"י מים ושלג וכפור ר"ל שנפשרו אח"כ ואין לומר היינו מים ז"א הרי ר' ישמעאל פליג ונהי לא קיי"ל כוותי' מכל מקום צריכה רבא אבל שלג בעינא לא:
ור' שמרי' שבמרדכי פ' במה טומנים ס"ל כהרא"ש הנ"ל ור"א ממיץ מחמיר יותר מכל הנ"ל שאין אלו נאמרי' אלא במי שלג שכבר נפשר קודם שהגיע למקוה ויפה הקשה ב"י האי מיא ממש הוה ור' שמחה כ' לאסור טבילת שלג משום אין טובלי' בכיפין והב"י לא הבין מאי כיפין שייך הכא ופשוט דר' שמחה מיירי בשלג שטוח על פני הקרקע לא נאסף בקומה ונכבש ואותו שלג מונח זעג"ז כספוג חלל אויר בינו לבינו וסבירא ליה דזה לא הוה חיבור כמו כיפי' באויר לא הוה כמחובר לקרקע וע"ל בסי' קצ"ח אות י"ב:
וברייתא מקוה שהגליד כשר אם נמוח התם לא שייך אלא אם נימוח בשלמא מים שיש בהם גליד יכול לטבול במים והגליד מצרף לשיעור אף על פי שלא נימוח והיינו מתני' מעלי' ולא פוסלים אבל מקוה שאובי' שהגליד ע"כ הגליד כלו ולא נשאר בו מים שאובים שלא נגלדו והנה הוא קשה כברזל ואיך יטבלו בו הלא צריך נגר למיפרקנהו ע"כ תני' ונימוח ואין מברייתא זו שום ראי' וש"ס דנקיט בסכה ובזבחי' לענין כיור טיט הנרוק ולא שלג וכפור משום דבארץ ישראל טיט הנרוק שכיח באפס גשמים כל ימות החמה ושלג וכפור לא שכיח ואין להשתבש בזה:
הנה לפי האמור רוב הפוסקים הגדולים חולקים על הרא"ש ור"ש ואיך יעלה על הדעת לסמוך באי' כרת נגד דעת ראב"ד והרז"ה המפורשת ורא"מ מחמיר יותר ופשטיות לשון הרמב"ם משמע כן וגם רש"י לפי' קמא ס"ל הכי על כן חלילה לסמוך אלא יעשה כמה שכתבתי לעיל וטהור הכל טהור. דברי הכותב בחפזי: פ"ב כאור בוקר ליו' עש"ק י"ג כסליו תקצ"ו לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: