שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קצב
שלום וכל טוב להרב המופלא תלמידי הותיק מלא עתיק כבוד מהו' ליפמאן נ"י אב"ד דק"ק קאלדא יע"א.
מכתבך האחרון ע"י אנשי פעסט הגיעני על נכון והנני כמשיב על שאלתך אודת אשה שיש לה חולי (פארפאהל) ונעשה לה טבעת של שעוה בעומק בית רחמה ולא תוכל להסירה עוד בשום אופן ואומרת שמסתכנת אם תסירהו לשעה קלה א"כ מה תעשה בבדיקת הנקיים ובטבילת מצוה:
לכאורה יראה דמטעם חציצה הי' ראוי להקל משום דהוה מיעוטו ואינו מקפיד משני טעמי' חדא דכתב הר"ש סוף מס' מקואות דחץ של ברזל הוה אינו מקפיד משום דסכנה להסירו א"כ ה"נ הוה סכנה להסירו והכא עדיף שהושם שם בכוונה וניחא לה בהכי והיינו רביתה וגידולה ואינה מצפה להסירה לעולם ועיין לשון רש"י ביבמו' ע"ח סוף ע"א כמ"ש מרדכי גבי שערות (קאלטנש) ותו מטעם אחר ממ"ש הר"ש עוד דבכל הבריתות מצינו שהקילו בחציצה שבבית הסתרים והטעם שאין מקפידי' שם לעולם אלא שמחלקי' בין פנוי' לנשואה ובסוף פ"ח שם ביאר הטעם דנשואה מקפדת ביותר שלא תתגנה על בעלה ומתרץ שם מהא דעצם שבין השינים ע"ש וכן פסק רמב"ם פ"ב ממקואות הל' ג' ע"ש מ"מ מבואר דהיינו במה שתתגנה על בעלה רוצית שיוסר בשעת התשמיש א"כ חוצץ נמי בטביל' אבל הכא אדרבא היא ובעלה יודעים וסביר וקיבל וא"א להסירה כלל א"כ ה"ל אינה מקפדת וכיון דאפי' מיעוט המקפי' ה"ל דרבנן בעלמא כמבואר בסוכה וי"ו ע"א ובדוכתי טובא ובכל הפוסקי' ועוד הא כ' במשנ' למלך בשם הריטב"א פ"ק דקידושי' דבית הסתרים שיהי' ראוי לביאת מים הוא מדדבנן בעלמא דמן התורה ורחץ בשרו כתיב מה בשרו מאבראי וכו' א"כ מיעוטו ומקפיד בבית הסתרים ה"ל תרי דרבנן א"כ בנקל נוכל לסמוך אסברת ר"ש הנ"ל מתרי טעמי' הנ"ל למיחשבי' מיעוטו ואינו מקפיד שאפי' מדרבנן אינו חוצץ:
אמנם ראיתי בנ"בי סי' ס"ד שכ' דה"ל מיעוטו ומקפיד משום שצריכה להסירה בשעת ספירת נקיים ולידה ולכן העלה אם הוא למעלה ממקום שהשמש דש ה"ל מקום בלועה ולא מקום בית הסתרים ואינו חוצץ אלו דבריו ז"ל ודפח"ח הנה מ"ש שצריכה להסירה בשעת ספירת נקיים בודאי הקפדה הוא דלא גרע מטבעת שביד אשה שחוצץ מפני שמסירה בשעת לישה וטבעת שיש בו אבן שביד האיש שמסירה בשעת מלאכה אבל ההסרה שבעת לידתה לא ידעתי אם תגרום חציצה שאין אותה ההסרה מטעם הקפדה לא על הטבעת ולא על לכלוך גופה אלא לפנות מקום לולד ואפשר שמעצמו נופל כשבר נבל יוצרים מחמת יציאת הולד ואין זה מקרי הקפדה לחציצה תדע לך שכן הוא שהרי טבעת של איש שאין בו אבן אינו חוצץ כמ"ש ביש"ש פכ"ה ופסק כן במג"א סימן קס"א וקשה והלא מסירו בשעת הנחת תפילין ונטילת לולב וע"כ משום שההסרה ההיא אינו משום קפידא אלא משום לפנות מקום ללולב ולתפילין ומכ"ש הכא שמפנה להסירה דהוה כמו גופה ממש וכמ"ש המרדכי גבי קליעת שערות (קאלטניש) דכל שמפנה להסיר ה"ל כמו גופה ומייתי ראי' מעובר דיבמות ע"ח ומ"ש שמקפדת להסירו לבדיקת הנקיים צל"ע א"כ כדמסיק שהוא למעלה ממקום שהשמש דש לא הי' צריך תו לחלק בין טומאת בית הסתרים לבין טומאה בלועה דהרי באותו המקום אין מקום בדיקת הנקיים אלא שהוא כ"כ משום הקפדת הלידה ולפע"ד משום הא אין צורך:
מ"ש ליישב ק' האחרוני' בטעם שהקילו בכמה קולות בחציצות בית הסתרים מפני שראוי לביאת מים הוא מדרבנן כהריטב"א האמת שכ"כ הריטב"א וכמו שכתבתי לעיל וראוי לצרפו לקולות אחרות אבל דעת התוס' בקידושין שם ובמנחות י"ח ופ"ק דעירובין שהוא מן התורה מריבוי דכל בשרו ע"ש:
נחזור לנדון דידן אם אפשר לה להסירה בשעת פרישת טהרה אפי' על צד דחוק ורחוק מאוד תסיר הטבעת לבדוק עצמה כראוי ואז ממילא חוצץ נמי בשעת טבילה ואמנם אם א"א בשום אופן ע"כ צריכים להקל לה לבדוק עצמה בעומק שאפשר לה לסמוך על כמה קולות וכן העלה בספר סדרי טהרה בסימן קצ"ו ושם דחה כל דברי זכרון יוסף בענין זה ואיננו במחיצתי כעת מ"מ מכיון שהקלנו עלי' לענין בדיקה ממילא שוב אינו חוצץ בשעת טבילה כמ"ש לעיל ולא גרע מצואת חוטם יבשה שבגובה החוטם שהתיר מהרמ"ע מפאני מובא בבאר היטב ואין להאריך יותר הכ"ד א"נ החותם בכל חותמי ברכות: פ"ב נגהי ליום כ"ו מרחשון תקע"א לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: