שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קעז
שוכ"ט לה"ה מחו' הרב המא"הג המופלג ומפואר מורג חרוץ בעל פיפיות תל תלפיות כש"ת מו"ה שמחה נתן נ"י אבד"קק מאעשציסק:
יקרתו הגיעני בזמנו ויען דבריו בנויים על דברי ס' אבני מלואים ח"ב ולא נמצא אז בידי עד הנה אחרתי עד עתה ע"ד אשה שיש לה וסת ככל הנשים אך מצאה דם במ"ר ונבדקה בדיקת מהרי"ל ומהרי"ו שברמ"א סימן קצ"א ועלה בידה כהוגן באופן שאין ספק שכל דם שתראה עם מ"ר בין עונה לעונה מטהרי' אך אחר שראתה דם ממש בוסתה ובאתה לפסוק בטהרה ולספור נקיים הי' פשוט בעיני ר"מ דהרי היא ככל הנשים שפוסקת בטהרה וסופרת נקיים והדם שרואה עם מ"ר אינם סותרים ואינם מפסידים אך מצא באבני מילואים ח"ב בתשו' ס"סי כ"ג שהצריך להפסקת טהרה וספירת יום א' מימי נקיים עוד פעם בדיקת מהרי"ל ומהרי"ו הנ"ל וספק ביד ר"מ אם הדין דין אמת להחמיר כ"כ או לא:
אין ספק שפר"מ יפה מורה ובא שכיון שיצאה בהיתר שוב הרי היא ככל הנשים כאשר נבאר אי"ה ונידון שבאבני מילואים אינו סותר הוראתו דהתם מיירי באשה שפסקה וסתה לגמור ולא ראתה שום דם כ"א במ"ר שהדין עכ"פ ביום שהיתה רגילית לראות כוסתה או בעונה בינונית מל' יום לל' יום תחזיק הדם שעם מ"ר לדם ותספור עלי' ז' נקיים אחר הפסקת טהרה דאל"כ לעולם לא תטמא כמ"ש תוס' פ"ב דנדה דף ט"ו ד"ה ומר סבר וכו' בנידון הלז יש פנים לומר דאין מועיל שום הפסק טהרה אא"כ תטיל מים נקיים באותה שעה דמה שפוסקת ואינה מוצאת דם בבדיקת חורים וסדקים אין ראי' שפסקה כיון שלעולם אינה רואה אלא עם מ"ר ותחלת טומאתה שהחזקנו אותה בנדה הי' עם דם שראתה עם מ"ר ביום וסתה ותלינן שיצא דם המקור עם מ"ר וכל זמן שלא פסקה בטהרה אנו תלינן שאותה המעיין עדיין פתוחה ויוצא עם מ"ר ע"כ לא שייך הפסק טהרה עד שתפיל מים נקיים בלי דם וכיון שא"א בלא דם כלל עכ"פ צריך שנדע שיצאו מ"ר בלי דם מקור וזה א"א לידע אלא ע"י בדיקת מהרי"ל ומהר"יו הנ"ל וצדקו בזה דברי אבני מילואי' אבל נידון שלפנינו שלא פסק וסת שלה ורואה דם בזמנה ככל הנשים ופוסקת בטהרה ע"י בדיקת חורי' וסדקי' אין דם שיוצא עם מ"ר אח"כ סותר דתלינן בדם אחר שלא מן המקור אלא מהכליות כאשר נתברר ע"י בדיקת מהרי"ל ומהרי"ו בראשונה ועדיין לא נולד ריעותא לומר שיצא דם מקור עם מ"ר של עכשיו וברור הוא:
ויען ראיתי כי תשו' אבני מלואים סי' כ"ג הנ"ל מפלגא דלעילא כבר כ' על סדרי טהרה קצת בסי' קפ"ח ד"ה תשובה גי"ה מן כ"ב כסליו וכו' יע"ש באותו העמוד בסוף התשובה ד"ה והנה ראיתי לחכם א' מחכמי זמנינו וכו' יע"וש וקצת בסוף סדרי טהרה חלק הנקרא חידוד הלכה בחדושי גפ"ת בגמ' דף ס"ו יעו"ש וימצא כל דברי אבני מילואים וחציו אחרון של תשובה הוא ויכוח עם הגאון ח"ד סי' קצ"ו ועיינתי בס' חוות דעת הנ"ל ע"כ אעמוד דברי ע"ס הגאון הנ"ל וממילא יתבאר דברי הגאון אבני מילואים הנ"ל:
ראשית דברי הגאון ח"ד דבמה שאינה מרגשת פתיחת פ"המ איננה הפסק טהרה מבלי שתבדוק בחורין ובסדקין א' מש"ס נדה ס"ט ע"ב דאמרה ספרתי וא"י כמה ספרתי ופירש"י בדיקה וק' עכ"פ כיון דלא הרגישה הוה לי' נקיים ותצטרך טבילה בזמנה שהיא מצוה אע"כ מ"הת בעינן סיפורה ע"י בדיקה דוקא ועוד דהרב ב"י כ' בסי' קצ"ו בשם כמה פוסקים דבדיקת חורין וסדקין בז' נקיים הוה אי' כרת א"כ מוכח דבדיקה זו דאוריי' ולא סגי במה שלא הרגישה פתיחת מקורה:
ואומר אני הדין דין אמת גבי הפסק טהרה וא"צ ראי' אבל הספירות נקיים צריך ראיה ואין ראייתו מכרעת דאיך אפשר לומר אם עמדה ב"הש ולא הרגישה פפ"המ יעלה לה להפסק טהרה הרי אנו דנין שביום וסתה נפתח מקורה להוציא דם וסתה ואנו חוששי' שעודנה פתוח ומורק דם עד שתפסוק לפנינו ואיך נאמר שכיון שלא הרגישה כל ב"הש שנפתח מקורה הרי פסקה דכי כל שעה נפתח מקורה הלא דלמא פתוח ועומד הוא וע"כ אי אפשר אלא שתבדוק בחורין ובסדקין ותדע שנסתם מקורה אבל שוב אח"כ אפשר לענין ספירת נקיים הוה ספורים לפנינו כל שברור לה שהשגיחה על עצמה שחרית א' מז' ימים ויודעת בודאי שאז לא נפתח מקורה ואמנם יהי' זה בהשגחה פרטית באופן שלא נחוש דלמא ארגשה ולאו אדעתה אלא שתעמוד שעה א' מסיחת דעתה מכל הרהורים ומחשבות ומשגיחת על עצמה ויודעת שלא נפתח מקורה והוה ספורים לפנינו אך יען שזה בדיקה ק' מאוד ע"כ עיקר הבדיקה ע"י הכנסת עד בחורין ובסדקין ואם לא תמצא דם הרי יצאנו מכל הספיקות וא"כ לא תיקשי מש"ס דאמרה א"י כמה ספרתי היינו כנ"ל שלא השגיחה על עצמה או שלא בדקה בחורין ובסדקין ורש"י פי' בדיקה פשוטה וכן כל הפוסקים שבב"י שאמרו בדיקת חורין וסדקין הוא ס' כרת בודאי כן הוא דמיירי באשה שאינה אומרת ברי לי אלא סומכת על בדיקה וכשאינה מכנסת לחורין וסדקין הוה ס' כרת ואין ראייתו מכרעת כלל:
תו כ' אם יצא ממנה דם שלא בהרגשה סותר דמקור מקומו טמא והוה לי' כפולטת הנה לדידן אפי' כתם סותר אבל מ"הת יפה כ' באבני מילואים דמבואר ברמב"ן והר"ן (והוא בחי' נדה מ"א) דאין מקור מקומו טמא מטמא בפנים עד שיצא לחוץ דנוגעת הוה ולא רואה וא"כ אינה סותר בשום אופן מ"הת ומ"ש עוד דבין אשה שהוחזקה נדה ואח"כ נולד לה מכה או אפילו יש לה מכה באותו מקום ואך ביום עונה שלה טמאה מטעם שכ' התוס' וכי לעולם לא תהי' נדה ומכיון שהוזקקה לטומאה צריכה שתפסוק בטהרה ותספור לפנינו יום א' נקי בלי ראיית דם מכה ובזה האריך עלינו הדרך והחמיר ואבאר אי"ה כבר בארתי באורך בתשו' אחרת מ"ש תוס' בפשיטות דעכ"פ ביום וסתה טמאה דוכי לעולם לא תהי' נדה ופי' כוונתם דנהי דאשה בחזקת טהרה עומדת וחזקת הוסת של אותו היום אינה חזקה גמורה דהרי וסתות דרבנן מ"מ רוב נשים רואות דם נדה עכ"פ בשום זמן מהזמנים וזו אם נתלה כל דמים במכתה נוציא אותה מרוב נשים ורובא עדיף מחזקה חזקת טהרה שלה ולומר משום כן תהי' לעולם טמאה א"כ הוא בהיפך נגד רוב נשים שאינם רואים דם אלא בזמן ידוע ופוסקים וגם חזקת טהרה מסייע לה ובשגם איכא מכה לפנינו ומשום כן נברור לה יום א' שעכ"פ אין חזקת טהרה שלה אלים באותו יום נהי חזקת וסת וטומאה לא אלים דוסתות ל"ד אך עכ"פ חזקת טהרה לא אלים שהרי משו"ה צריכה לפרוש עונה הסמוכה לוסתה שמא תראה וא"כ נברור לה אותו יום זה נ"ל סברת תוס':
אמנם הרשב"א והר"ן פליגי אהא וצריך טעם והענין הוא דידוע הוא כל מי שיש לה מכה טריה ופצע וחבורה פתוחה המוציא דם וליחה אזי כל המותרת והליחות שבגוף יוצאים דרך שם ונמשכים לאותה המכה כן י"ל שאשה שיש לה מכה באותו המקום במקור אזי כל מותר הליחות שרגילים להתאסף בעורקי דם נדה ולהתבשל ולצאת ביום הוסת השתא הכא יוצאים א' לא' דרך טריית מכתה ואינו נעשה דם נדות כלל ופסק דם וסתה כלל ועכ"פ אין קו' וכי נוציא אותה מרוב נשים ז"א קו' כי מי הגיד לנו שרוב או אפי' מחצה נשים שיש להם מכה שישאר להם וסת בזמנה כלל וקרוב לודאי שרוב נשים כיוצאים באלו אין להם וסת וכיון שכן וגם היום אין לה חזקה דאוריי' דוסתות ל"ד ע"כ אוקמא אשה אחזקת טהרה ויטהרנה לעולם זהו סברת הרשב"א והר"ן:
וכן כ' הרשב"א בתה"א האיך אתה מתיר את זו בשעת וסתה והרי דם לפניך ובנשים דעלמא חיישי' לעונת הוסת ותי' האי מדרבנן משום דאפשר למיקם עלה דמלתא אבל לאוסרה על בעלה לעולם לא ראו רבנן להחמיר וכיוצא בזה כ' בחי' הר"ן דף ט"ז והעתיקו ג"כ באבני מילואים הכא כיון דא"א למיבדק טהורה ואין דנין אפשר משא"א כוונתם דאם נחוש שמא ביום הוסת נפתח מקורה א"כ אמאי תפסוק בטהרה לבסוף שהרי כבר כתבנו ביום הפסק טהרה אין מועיל במה שתשגיחה על עצמה שלא נפתח מקורה דלפי החששא שנפתח מקורה ביום הוסת נימא עדיין מקורה פתוח א"כ מה יום מיומים ויהי' כחוכא וטלולא ע"כ טהרו לגמרי ולפ"ז נ"ל גם התוס' מודי' לס' הנ"ל אלא מ"מ ס"ל כקו' רשב"א ור"ן דמדרבנן ולחומרא בעלמ' ניחוש ליום הוסת ולענין הפסק טהרה נימא לכשיגיעו מספר כ"כ ימים שיודעת שברוב ימים לא משך מעין שלה כ"כ זמן רב א"כ מסתמא כבר סתם מקורה ואם לא תרגיש אז פתיחת המקור תפסוק בטהרה ולא מיחזי כחוכא וטלולא:
ע"כ לפענ"ד אשה שמעינה סתום שנולד לה מכה באותו מקום והגיע יום וסתה ואנו חוששי' לשיטת תוס' ומטמאי' אותה אז אחר שעברו עלי' כ"כ ימים אשר אין דרך דם למשוך אצלה תפסוק בטהרה באופן הנ"ל ותטהר אך אשה טמאה נדה שטרם שפסקה בטהרה ומעינה עדיין פתוח ונולד לה מכה איני יודע לה היתר לפסוק בטהרה באופן שבזה צדקו דברי הגאון חו"ד:
ובחידוד הלכה שבסוף ס' סדרי טהרה דקדק בנדה ס"ו בפלוגתת רבי ורשב"ג נאמנת אשה לומר מכה יש לה וכו' מה ענין זה למקור מקומו טמא ותי' שם אינו נ"ל לומר שהאשה הטמאה טומאת ערב יהי' בחזק' טומא' אך הנה הוא ז"ל מייתי דברי תוס' ריש גיטין אמאי נאמין להאשה והרי היא בחזקת טומאה ותי' תוס' שם לא שייך גבי רואה דם לפנינו ואומרת דם מכה הוא או שלא בהרגשה יצא או מכה טהורה היא ואבדתי' וכזה התיר לי חכם וכדומה והנכון בזה תי' הרמב"ן שם מתוך שנאמנת על עצמה שאוכלת תרומה וטהרות ונכנסת למקדש ועביד עובדא בנפשה ואדם נאמן על עצמה ומתוך כך נאמנת על בעלה אך אי לא הית' נאמנת על טהרות אע"פי שתשמיש בעלה נוגע גם לעצמה מ"מ לא שייך לומר מתוך שנאמנת על עצמה אדרבה מתוך שאינה נאמנ' לבעלה אינה נאמנ' על עצמה אע"כ כנ"ל ומשו"ה נאמנת לומר מכה יש לה או שלא בהרגשה וכדומה ומטהרת עצמה וממילא נאמנת לבעלה אך רשב"ג ס"ל מקור מקומו טמא נמצא אפי' דם מכה או שלא בהרגשה נמי טמאה לטהרו' עד הערב עכ"פ ותחלת דינה על תשמיש בעלה ומתוך שאינה נאמנ' עליו אינה נאמנ' לענמה ושוב לא פקע איסורא מינה אפי' לערב ולא תטבול עד לאחר זהו הנלע"ד נכון בזה בעזה"י אבל באמת לא נראה לי דכיון שנאמנת על עצמה לשמש עם הבעל נאמנת גם עליו וישמש עמה כן משמע לי מדברי תוספות חגיגה י"ד ע"ב ובארתי במ"א בתשובה אלא לרבי מקור מקומו טהור לגמרי אפילו דם בלא הרגשה או מראה טהורה ולרבן שמעון בן גמליאל טמא לגמרי ורבותינו העידו והכריעו דוקא דם מכה שאינו בתולדות המקור טהור אבל שארי דברים היוצאים בתולדות המקור טמא וכ"פ רמב"ם כרבותינו כמ"ש כ"ז בסדרי טהרה סי' קפ"ח ונאמנת אשה על דם מכה ולא על דם שיצא בלי הרגשה דהיינו אם ראינו דם שותת ויורד מאותו מקום אשר חזקתו בהרגשה ממקור אינה נאמנת לומר לא הרגשתי כיון דהדם טמא מטעם מקור מקומו טמא והיא טמאה לטהרות עכ"פ שוב אין לומר מתוך שנאמנת על עצמה נאמנת לבעלה וכמ"ש לעיל ואין להאריך יותר ואחתום בכל חותמי ברכות מחותנו: משה"ק סופר מפפד"מ: