שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קסו
שאלה אשה חכמה א' וז"ל השאלה אשה קבעת וסתה לכ"ו או כ"ז או כ"ח מיום ראייתה וחוששת כל פעם לאותן ימים וזה הפעם ח' אב התחילה לראות עד ט"ו אב ולבשה לבנים בין השמשות וביום י"ט אב התחילה לראות ושופעת עד כ"ו אב ולבשה לבנים בין השמשו' וראת' אח"כ מעט ולא הית' יכולה ללבוש לבנים עד יום א' העבר וכהיום זמן טבילה והוה מן ח' אב ל"ט יום ומן י"ט אב הוה כ"ז יום עכ"ל השואל לא ידעתי מנו:
תשובה מכותלי כתב השואלת נראה כי היא אשת חבר ורוח חן בעלה הוצק בפיה ולהיות כי באה השאלה מאוד סתומה ע"כ הוצרכתי להאריך קצת ולבאר כל חלקי הסותר הגם שהדברים פשוטים מבוארים בפוסקי' ראשונים ואחרונים:
ואומר ראשון תחלה כי אין לפרש לשון השואל במ"ש קבעת וסתה לכ"ו או לכ"ז או לכ"ח דהיינו שכך קבעה לדילוגין חלילה שבתחלה הפליגה כ"ו ימים ואח"כ כ"ז ואח"כ כ"ח וכן חוזרות חלילה לעולם ובראי' קמייתא שהיתה לפני ח' אב ראתה ביום כ"ו באופן שהיום יש לחוש ליום כ"ז ז"א במשמעות לשון השאלה במ"ש או או וגם קיצר הרבה במקום שהיה לו להאריך אע"כ לא נתכון לזה אלא לומר שאשה זו אין לה וסת קבוע ליום ידוע ממש רק זה ברור לה שלא תקדים לראות בפחות מיום כ"ו לראייתה ולא תאחר מיום כ"ח אבל אין לה יום ידוע בזה אלא שכך דרכה לעולם לפרוש מיום כ"ו ואילך וכן נאמר לי שכך דרכה יותר מט"ו שנים:
(ב) הנה אשה זו אשר בחכמה פתחה פיה חזרה וקלקלה דבריה במ"ש וראתה אח"כ מעט וכו' אם כמובן מדברי' שראתה ממש מה לי מעט או הרבה אפי' פחות מכעין החרדל גורם למנין הוסתות וזה פשוט ואין צורך לראי' לרוב פשיטתו מ"מ אביא קצת ראי' ממ"ש הראב"ד בס' בעלי הנפש וז"ל ועוד אני אומר שאין הכתמי' עוקרים ולא קובעי' וסת אלא כתמי עד הבדוק לה שהן מטמאין בכ"ש והרי הן כראיו' לכל דבר עכ"ל והביאו הטור וב"י ס"סי ק"ץ יע"ש מדכ' דכתמי עד הבדוק שמטמאים בכ"ש הרי הן כראי' לכל דבר ומשו"ה קובעת וסת א"כ מבואר דראי' כ"ש קובעת וסת והוא פשוט א"כ הי' מהצורך להודיע איזה יום היתה הראיה כ"ש ההיא שנדע לחשוב ההפלגה שמיום י"ט אב עד הראי' ההיא ותחוש לה ולימי החדש אך כמדומה לי לא נתכוונה השואלת בראי' רק שמצאה כתם מה באופן שנסתרו ימי ליבונה ונתגלגל' ימי ליבונה עד היום הזה שהוא ט"ו אלול:
(ג) מ"ש שראתה מח' אב עד ט"ו אב ובפעם שנית מי"ט אב עד כ"ו אב עכ"ל אין בזה שום נפקותא לדינא כי כבר הסכימו רוב הפוסקים ראשונים דבתר תחלת ראי' אזלי' בקביעות הוסת ועמ"שכ סי' קפ"ט סקל"ט:
ואחר שבררנו לשון השואל נבוא להשיב וה' יעזרני גל עיני ואביטה נפלאות:
והוא זה אם האשה הזאת לא קבעה מעולם שום יום משלשה ימים אלו דהיינו כ"ו כ"ז כ"ח שום יום מאלו לא קבעתה ג"פ זא"ז אלא פעם ראתה בכ"ז ואח"כ נעקר לכ"ח וממנו לכ"ו וכן לעולם באופן שלא נקבע שום א' מימים אלו להיות וסת קבוע ונמצא שנעקר בפעם א' א"כ השתא הכא נעקרו כולם ושוב לא תחוש לשום אחד מהם כי משראתה ביום ח' אב וחזרה וראתה י"א ימים אחרי כן שהוא י"ט אב א"כ לדעת רמב"ן הביאו הד"מ סי' קפ"ט והביאו הש"כ שם סקל"א נעקר ההפלגה שהיתה צריכה לחוש לו ע"י ראי' ח' אב וכן הסכים בס' תפארת ישראל ואפי' להט"ז שם סקי"ח דהאריך וסובר דלא נעקר בראי' המפסקת בנתים מ"מ האשה הזאת כשהגיע יום ג' ד' ה' אלול ולא ראתה בהם הרי נעקרו חששות א' מג' ימים כ"ו כ"ז כ"ח ושוב לא תחוש להם כ"א להפלגה שמיום ח' עד י"ט אב והיינו י"ב ימים וגם זה כבר חלף עבר ביום ר"ח אלול נמצא שאין לה לחוש עתה כ"א לוסת החודש ולעונה בינונית שהיא משלשי' לשלשים יום ולהיות כי חדש אב מלא נמצא שיום שלשים לראיתה שהוא עונה בינונית ויום וסת החדש מקלעי אהדדי לכ"ע עש"כ שם סק"ג ותחוש מיום י"ט אלול ולא לשום חששא אחרת כלל כל זה אם לא קבעה וסת ג"פ ביום מן הימים הנ"ל:
אך אם קבעה וסת ג"פ ולא מבעי' אם אותה הפלגה של ח' אב הי' קבועה כגון שג"פ זא"ז ראתה ביום כ"ח וגם ראי' ח' אב היתה בהפלגת כ"ח יום א"כ פשיטא שלא מהני עקירה פ"א וכן אם היה וסת הפלגת יום כ"ח קבועה לפני ב' או ג' וסתות אעפ"י שהפלגת וסת ח' אב הי' ליום כ"ו ואח"כ ביום י"ט שנתה ליום י"ב מ"מ עדיין לא נעקר יום כ"ח ג"פ וחוששת לו וכיון שהלילה תהי' יום כ"ח אסורה לשמש וזה פשוט אלא אפי' רק פ"א מזמן רחוק מאוד לפני ט"ו שנים קבעה וסת יום כ"ח ג"פ ואח"כ עקרה בג' ראיות משונות זה מזה ועדיין לא קבעה לה וסת אחר במקומו א"כ כיון שראתה רק פ"א בכ"ח חזר וסת למקומו וצריך עקירה ג"פ מחדש כמבואר בש"ע סי' קפ"ט סט"ו ונאסרה אשה זו לשמש הלילה שהוא כ"ח ליום י"ט אב וזה פשוט אך תשמש ליל ב' נגהי ג' י"ז אלול שהוא יום כ"ט לראייתה וכל זה פשוט מאוד:
אמנם אי שכחה ולא ידעה כלל שום זמן קביעו' וסתה רק כמבואר בשאלתה ונסתפקה אי קבעתה א' מן הוסתות ג"פ או לא אין בידי להתיר כלל לשמש בעונה הסמוכה לספק וסתה לא מבעי' למאן דס"ל וסתות דאוריית' אלא אפי' להסוברי' וסתות דרבנן היינו אם לא בדקה ועבר וסתה לא מחזקינן בטמא' שמא ראת' לא אמרי' אבל לשמא תראה חיישי' מדאורייתא והוא דעת תוס' יבמו' ס"ב ע"ב וכן קבלתי מאמ"ו הגאון החסיד שבכהונ' מר"נא נ"י לחוש לחומרת כמה פוסקים ראשוני' דס"ל הכי וכן דעת הגאון מהר"י בס' תפאר' ישראל ובקונטרס אחרון שם ודלא כמשמע משטחיות לשון הש"כ סי' קפ"ד סק"ה וכן הארכתי בחי' למס' שבועו' ועיי' בתורת הבית הארוך להרשב"א שער ב' ובבדק הבית שם מבואר כן ותמהני על הגאון נודע ביהודא זצ"ל אשר בנה סברות מנפשו ולא הזכיר ס' הרא"ה הנ"ל בזה ואפילו לדברי הש"ך שהוא דרבנן בעלמא מ"מ לא מלאני לבי להקל לכתחלה בספיקא דמצי אתי לידי חיוב חטאת ח"ו כמבואר פ"ב דשבועות ומכ"ש דהאי אשה ממ"נ אי קבעה לה וסת הרי אסורה לשמש בליל קביעות וסתה ואי לא קבעה א"כ הרי היא עתה כאשה שאין לה וסת כלל ואין לה חזקת טהרה כלל כמ"ש רמב"ם ורא"ש כמבואר בש"ע סי' קפ"ו הגם שהש"כ האריך שם למעניתו מ"מ אשה זו יש להחמיר יותר בהגיע ימים הללו שרוב ימים היתה עלולה לראות בהם לא מלאני לבי להקל אפי' בס' דרבנן ועמ"ש תפארת ישראל סי' קפ"ז ססק"י מ"מ אומר אני אם תדע בברור שזה שלשה פעמי' זא"ז ראתה ביום ולא בלילה דהיינו תחלת ראיתה היה ביום א"כ יצאה הלילה מכלל ספק ונהי שהש"ך החליט בסי' קפ"ד להחמיר כא"ז לפרוש יום ולילה מ"מ הכא יש לסמוך כיון דבלא"ה הוה ספיקא אבל זולת זה לא ידעתי להקל כלל הנלע"ד כתבתי ורוב הדברים המה פשוטים ומבוארים חתמתי פה ק"ק מ"ד יום א' ט"ו אלול תקנ"ט לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: