שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קסה
שלום לתלמידי הרב המופלג הותיק מהו' ליפמן נ"י אבדק"ק יעמערונג יע"א:
אשר אותה נפשו היפה לדעת באשה שבימי נקיים שלה הגיע וסת (גילדני אדר) עורק זהב וחלוקה וסדינים מלוכלכים בדם אי לתלות ג' ימים הראשונים או דלמא כיון שבימים מועטים יעברו אלו הדמים של עורק זהב אין הפסד שתמתין מלספור וכמ"ש ת"הד דמייתי ד"מ סי' קצ"ו ולהסכמת הש"כ שם סקי"ג וט"ז שם. לא ידעתי מקום הספק איכפול כל הני פרסי למיעקר הא דרבוותא וגם האחרונים שהקשו לא מלאו לבם להקל למעשה ואנן חלילה להקל אך היות מעלתו יצא קצת לקראת נשק אמרתי לברר הדברים בעזה"י:
במס' נדה ס' ע"א פליגי רבי ורשב"ג אי תולה בשומרת יום בשני שלה דלרבי תולה ולרשב"ג אינו תולה ואמרי' התם ושוים שתולה בראשון שלה ומסיק דתלי' בפלוגתא דשבילין ונתעורר משנה למלך פ"ט מא"ב במ"ש רש"י שם דלרשב"ג תולה בשומרת יום משום דמעיינה פתוח דהא ע"כ לאו משום הכי הוא אלא משום תולין להקלקלה במקולקל דהרי הש"ס מדמה לשבילין והתם ליכא טעמא אחריני ובאמת רש"י בעצמו סיים בסוף דבריו משום דטמאה היא וכן פי' בד"ה ושוין והעולה מדברי מש"ל דבשבילין שני הצדדין שוים אמרי' תולין במקולקל משא"כ הכא ה"ל למימר כאן נמצא בבעלת הכתם וכאן הי' משו"ה כ' דמעיינה פתוח וזה שקול כמו כאן נמצא ושוב תולין במקולקלת ומעתה פשוט דאין דעת רש"י שיהי' מעיינה פתוח ממש דזבה בתוך י"א יום אין מעיינה פתוח כמבואר נמי בת"הא דמייתי הב"י סי' קצ"ו ולא כתב כן אלא כלפי האחרת בעלת הכתם דעכ"פ הוה סברא טפי למתלי בה דהרי התורה חשה שתהי' שומרת יום אולי תראה ש"מ כיון שעכ"פ איכא ריעותא שראתה יום א' בלא עת נדתה חיישי' שמא תראה עוד ותצרף א"כ עכ"פ הוה טפי מעיינה פתוח מבעלת הכתם אבל לעולם אמת הוא דזבה לא נקראת מעיינה פתוח נגד נדה וכמ"ש רשב"א ואין כאן מחלוקת כמו שחשב מעלתו וצ"ע קצת לשון ש"ס ורשב"ם פסחים קי"ב ע"ב ד"ה ובנדה דאוריי' וק"ל:
וכ' הפלתי סי' קצ"ו שמזה ק' על שיטת התרומה ומרדכי והגה' מיי' דבג"י הראשונים לליבונה אינה תולה במכה משו' דאתחזק ברואה והכא מוכח דלרבי אינה תולה בשומרת יום ולרשב"ג נמי משום דתלינן הקלקלה במקולקלת כטעמא דשבילין אבל לא שנאמר שמוחזקת ברואה אחר פסיקת טהרה כלל וק' גדולה ועצומה היא לכאורה וממ"נפ אי בימי נדה קאי לא בעי נקיים ואי בימי זיבה אין מעיינה פתוח ולדידי נמי קשי' ממ"ש תוספו' ריש גיטין דלהכי אשה מהימנ' על ספירת' משום שאין כאן חזקת רואה ולהנ"ל קשה עכ"פ ג"י הראשונים לא תאומן עיין מהרש"א שם:
תו הקשה הגאון פלתי הנ"ל מסוגיא ס"ח ע"א דלרבנן דמתני' אם בדקה בשני ומצאה טהורה וטבלה בשביעי ושוב בשמיני מצאה טמאה אמרי' טהורה היא עד השתא ואמאי הא לא בדק' ג"י ע"ז השיב מעלתו דיש לחלק בין היכי דלא בדקה כלל ג"י ויצא הדבר בטהרה ובין מצאה כתם וריעותא לפנינו וכמ"ש ט"ז בי"ד סי' י"ח סק"י אבל יע"ש דהקשה מהרש"ל מה מעליותא דיצא בהיתר והסברתו של ט"ז לא שייך כאן דהתם איכא חיוב בדיק' כשהסכין לפנינו אבל בנדה דאורייתא שאינה צריכה נקיים אין שום חיוב בדיקה עלי' אלא לידע שפסקה פ"א וא"כ מה לי יצא בטהרה או לא ועוד התם איכא בלא"ה עוד מעליותא כמה שכ' הש"ך שם בשם הרא"ה יע"ש וא"כ ק' הפלתי כראי מוצק:
וזה לי שנים רבות הי' צל"ע לו יהיה כדברי התרומו' הנ"ל דבעי' שתוחזק בטהרה עכ"פ ג"י מאי עבידתי' דיה בג' בדיקות של שחרית וערבית דהיינו ערבית של הפסק טהרה ושחרית וערבית שלאחריו וכיון שיצאה נקי בג' בדיקות של תחז"ל הרי הוחזקה נהי דג' בדיקות בעלמא שאינם מתחז"ל לא נימא דמחזיקי' עיין מ"ש משנה למלך פ"ג ממשכב ומושב הלכה ד' מ"מ בדיקות שחרית וערבית מחזיקים וא"כ ג"י מאן דכר שמי' וליישב כל זה שיהי' כל דברי חכמי' קיימים נ"ל עפ"י מ"ש פלתי הנ"ל שעלה בדעתו ליישב דהתרומות מיירי בשראתה ג"י צריכה ג"י למעקרה אלא דלא משמע לו כן דמיירי דוקא בהכי ע"ש ואני אומר דבר גדול דיבר דנהי דודאי מיירי בסתם נשים אך כיון דאית לן חומרא דר"ז אפילו רואת טיפת דם כחרדל יושבת ז' נקיים והטעם משום דחיישינן שיצא בג"י זא"ז ונתעכב בבית החצון וה"ל זבה גדולה נמצא אנו מחזיקים כל נשים דידן כאלו הוחזקה רואה ג"פ בג"י א"כ צריכה ג"י להפסיק להחזיקה במסולקת ואפילו למ"ש רשב"א בת"הא דמייתי ליה ב"י סי' קצ"ו דמשמע דוקא נדה מחזקי' לה במעיין פתוח ולא בימי זיבה משום שמסולקת בדמים באותן הימים אפי' חזיי' ג"פ וא"כ נימא ממ"נפ אי בימי נדה קיימא לא בעי נקיים ואי בימי זיבה אין כאן מעין פתוח מ"מ איכא למיחש שמא עמדה ביום עשירי וי"א של ימי זיבה ויום י"ב הוא תחלת נדה וראיה זו שראתה היום הוא ביום י"ב תחלת נדה ויצא בג"י יו"ד י"א י"ב נמצא הוחזקה רואה ג"י והוא תחלת נדה שמעינה פתוח וצריכ' שימור יום א' נקי משום יום עשירי וכל שתמצא כתם בג"י ראשונים דנקיים היינו יום י"ג וי"ד וט"ו אפי' נמצא ביום ט"ו שהוא האחרון מג"י של נקיים הרי חיישינן שגם זה נחלק לג"י וכבר יצא קצת ממנו ביום י"ג וקצת ביום י"ד ולא היה שימור יום א' ליום עשירי ובעינן דוקא ג"י נקיים שלפנינו וכ"ז אחר חומרא דר"ז ולק"מ מהמשניו' וש"ס דהיו קודם חומרא דר"ז:
ובזה נתיישב לי דקדוק עצום מה ראה ר"ז לתלות החומרא בבנות ישראל שהחמירו על עצמן ולא אמר סתם השתא נהוג עלמא להחמיר ולהנ"ל ניחא שהרי הקשיתי אי נימא דג"י הראשונים מוחזקת ברואה א"כ לא תאומן האשה היכי דאתחזק אי' והא"ש אלו היינו אנחנו מסכימים לחומרא דר"ז לא הי' להאמין לנשים אך בנות ישראל החמירו והם אמרו והם האמינו את עצמם על מנהג חומרתם ואנו אין לנו עמהן כלל:
והנה מ"ש ד"מ סימן קצ"ו מת"הד דכתב דתלינן בפחו' מכגריס במאכולת אפי' בג"י הראשונים כיון דא"א ליזהר עיין סי' רמ"ט וע"ז כ' ד"מ אס"ד דמעיקר הדין החמיר התרומו' אם כן מה לי אפשר ליזהר או א"א לע"ד דכל זה מעיקר הדין והוא כעין מה שאני רגיל לפרש במ"ש תוס' דביש לה מכה שמוציאה דם מ"מ בשעת וסתה טמאה אפי למ"ד וסתות דרבנן דאל"כ לעולם לא תטמא וק' מה בכך וכי אחריות נדות עלינו כמ"ש ר"ע במתני' מס' זבים פ"ב משנה ב' והרשב"א ס"ל באמת דאפילו בשעת וסתה טהור וצ"ל סברת תוס' דהרי משו"ה תולי' במכה משום דהאשה בחזקת טהרה ואפילו בשעת וסתה כיון דחזקת ראיה שבשעת וסת ליכא חזקה דאורייתא דוסתות דרבנן וא"כ האשה בחזקת טהרה ודם המכה ודאי והמקור ספק ובכה"ג אוקמא אחזקת טהרה אפילו מדרבנן אין להחמיר וזהו סברת רשב"א אך לפ"ז אשה זו לעולם לא תטמא והרי קמן דרובא נשים בעולם יש להם דם נדות ואיך נפיק זו מרוב נשים מפני חזקת טהרה שלה הלא רובא עדיף מחזקה ע"כ לייחד לה זמן מה שנאמר שראתה בו דם נדה וממילא נאמר שהוא ביום וסתה ומשו"ה מטמאינן לה מיהת ביום וסתה כך היא סברת התוס':
וממילא נימא כן הכא דאשה זו אחר שפסקה בטהרה ואפ"ה נחזיקנה ג"י בטומאה היינו משום דלא יצאתה מחזקת ראיה עדיין אם נחוש לפחות מכגריס הרי מסיים ת"הד שם וז"ל אי לא תלינן במאכולת ג"י הראשונים אין אשה יכולה לספור ז' נקיים עכ"ל הרי דנוציא לזו מרוב נשים שהרי רוב נשים אין שופעות דם והולכות כמה וכמה ימים ובשלמא מכה אפי' שבגופ' שבודאי מוציאה דם העוברות אחר איזה ימים אם נספק כל הדמי' בדם נדה אין זה נגד רוב נשים דכמה פעמים מצינו שאשה שופעת דם איזה ימים אבל אם לא נתלה במאכולת נאמר ששופעת כמה שנים וזה נגד הרוב ורובא עדיף מחזקה חזקת טומא' שלה וזה ברור ואין כאן דוחק כלל:
לכן האשה שאנחנו דנין עלי' שאין וסת גיד העורק זהב נמשך אלא איזה ימים א"כ אין לתלות בה בג"י הראשונים אך נעשה לה תקנה כמ"ש מנחת יעקב שמיד אחר ב' ימים לראיה תפסוק בטהרה דאע"ג דאילו ג' ימים אין עולין לה לנקיים מפני חשש פולטת ותמתין עד אחר חמשה ימים מ"מ מועיל לה בדיקתה שלא נחזיקנה רואה ואם אחרי ה' ימים תפתח עורק זהב שלה תולין בו כתמים כנ"ל למעשה: