שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קמז

החיים והשלום יחדיו יהיה תמים יחולו על ראש תלמידי הותיק הרב המופלא מהו' איצק ני':

אור ליום אתמול העבר בא אלי דודך הקצין עם נועם מכתבך עם ספרך כאן וזיין עלך מזויין בזיו נועם ה' עליך ושמחתי והנה ע"ד העברה ראיתי קמא דמטא לידי בסוף סעי' ה' והנה בזה הזמן אנו עוסקים במס' גיטין ובהגיעי לדברי תוס' שכתבו מוספר' לה נפקא לן ע"א נאמן באי' אמרתי דלכאורה יש להשיב שאני התם דהאי' הוחזק רק על פיה לכן דין הוא שתאומן להתיר ושוב ראיתי שהרמב"ן נזהר שכ' הקושי' שהיא עמו במטה ר"ל נמצא על שלו או שרואה הדם שותת ויורד מאותו המקום וקיי"ל רוב דמים מן המקור ורובם יוצאים בהרגשה וה"ל מוחזקת טמאה שלא על פי' ואפ"ה האמינה קרא וספרה לה א"נ משכחת לה ביולדות שהיא טמאה ואפ"ה מהימנא שספרה ולפ"ז ממילא לק"מ מוסתו' אפי' יהא דאוריי' וראת' ג"פ בכ' לחדש דם יורד מבין רגליה וכה"ג מ"מ אין כאן חזקה דאוריי' אלא על פיה שלא ראתה בנתיים באופן שנשתנית ההפלגה ועוד אפשר שהיה ע"י מעשה וקפיצה וכדומה והכל אנו סומכים על פי עצמה וכל כה"ג פשוט דמהימני' ולק"מ ק' תוס' ורמב"ן ועיי' רמב"ם פ"יו מסנהדרין הלכה וי"ו:

ובעת נ"ל עוד דאחזקה דוסתות דאוריי' אין מביאין קרבן ולא מלקות ונהי דטמאה נדה בלא בדיקה בזמן הוסת למ"ד דאוריי' מ"מ ליכא אלא ספיקא דאוריי' דמוקמינן חזקת טהרה שלה נגד חזקת אורח בזמנו בא וה"ל ספיקא ומשו"ה מהימן ע"א לברר ספיקא:

והנה תירוץ רמב"ן צריך ביאור רחב וכמעט שצריך אני לעשות לי רב להבינני דבריו שכ' מתוך שנאמנת על עצמה נאמנת לבעלה ואין הכוונה כמ"ש אתה והפכת דבריו חזקה אינה מקלקלת עצמה ולפ"ז יהיה כל ע"א נאמן באי' אפי' אתחזק אי' אם גם הוא עצמו אוכל או בועל וכיוצא בזה ויהיה ע"א נאמן לומר גירשך בעלך שזרק גט לחצירך אם העד רוצה לישא את האשה דחזקה אינו מקלקל עצמו וחלילה לחשוב אדרבה כל שיש לעד נגיעה בדבר פסול עדות ומה שכל אדם נאמן על עצמו אינו מתורת עדות אלא מתורת בעל דבר ואין צריך לזה לא ראי' ולא חזקה ורק להאמינו על אחרים צריך תורת עדות וכל שיש לו שום נגיעה בדבר פסול ומה שמצינו בכותי חותך כזית בשר ונותן לו היינו בתר דקיי"ל ע"א נאמן באי' וה"ה כותי' כשרים לעדות מ"הת כמבואר בגיטין בסוגיא דגט כותי' לולי דחשידי אלפני עור משו"ה כל שהוא אוכל הדר ה"ל עד כשר אבל היכי דע"א לא מהימן לא יועיל מה שהוא אוכל ודברי רמב"ן צריכין להתפרש הואיל שהוא דבר שבגופה ממש שמעידים על מה שיוצא מגופה וגם א"א לה שתבעל לאדם בעולם כלל אם לא תאומן גם על הבועל משו"ה אמרי' מתוך דנאמנות וכו' ועדיין ק' הא קרא וספרה לה לא מיירי כלל מבעלה כ"א לטהרות דבעלה בפ' עריות הוא דכתיב וגילה רחמנא דנאמנת אפי' על טהרות קדש ומקדש אפי' על אחרים ובזה לא שייך מתוך שנאמנת כנ"ל ודבריו צריכים רב ומ"מ איננו כמו שחשבת חזקה שאינה מקלקלת:

גם מ"ש מרש"י קידושין היא תועבה בעונש עבירה אין כוונתו של רש"י שהיא בעונש עבירה שיהיה עלי' עונש מזה לא מיירי רש"י כלל אלא היא תועבה שהבא עלי' נתעב בעונש עבירה וזה פשוט לכל מבין ומתחיל כאלו תאמר ב"בח נקרא תועבה מפני שיש עליו עונש עבירה ה"ל האוכלו או מבשלו נענש וכן כל תועבה שבעולם נקרא על אחר הנתעב על ידו ונענש בעבורו וזה פשוט מאוד:

גם מ"ש מרמב"ם נ"ל דלא נחית להכי למעט אשה מעונש וכפיי' ומ"ש שכ' גבי עריות דגם היא חייבת היינו משום דהתם כתי' העושות וה"א לא היא עבדה מעשה וזה מבואר בש"ס ב"ק ל"ב ע"א קמ"ל נפשו' לשון רבים דתרויי' חייבים ובאמת פסק המרדכי מה"ט דבראתה בשעת תשמיש ופירש באבר חי פטורה האשה כמ"ש רמ"א בי"ד ס"סי קפ"ה ע"ש ומה שמקשי' שהוא נגד ש"ס פ"ב דשבועות דמוקי מתני' דאותיום בשלא סמוך לוסתה ואפרישה י"ל דס"ל לפמ"ש תוס' ס"פ בן סורר ומורה דקרקע עולם דעריות דפטור נפקא לן מרוצח ורוצח מסברא דמאי חזית ומשמע שם מהתוס' דאי הוה לן הל"מ מפורשת ארוצח דיהרג ולא יעבור ולא מסברא דמאי חזית אזי באמת הוה קרקע עולם דרוצח חייב וה"ה לעריות וא"כ תלי' זה בפלוגתת ר' יוחנן ור"ל דירושלמי דמייתי כ"מ פ"ה מיסודי תורה הלכה ה' ע"ש בסוף דבריו וא"כ ש"ס דשבועות לר"ל ואנן קיי"ל כר"י לגבי ר"ל ומותר קרקע עולם וה"ה דפטורה בפרישתו דלאו מעשה עבדה כלל ויש מזה ראי' לרמב"ם דפסק כר"ל משום דש"ס דשבועות קיימי כוותי' ור"ל צריך לומר דלית ליה דרשא דהיה לו לבית וכאשר אבדתי וכמ"ש רמב"ן ס"פ בן סורר ומורה ועיי' רשב"א ספ"ק דמגלה גם פשוט אפי' אי נימא דאין עלי' שום אי' מ"הת היינו לאו דמחזיר גרושתו אבל מ"מ עברה על לפני עור וקא מרגילתו ומסייע' ידי עוברי עבירה ועיי' ר"ן ריש מס' שבת ומלשונך שם לא משמע כן כ"ז אני כותב בחפזון וה' יברכך וירום קרנך וקרן תורתך עוד יפוצו מעינותיך חוצה מים חיים נוזלים מן לבנון עד נחזה לפני שמש שמו ינון והר בית ה' בראש ההרים תכונן וככה תאמר שלום רב לחמיך הגאון המפורסם ני' ממני א"נ דש"ת: פ"ב נגהי ליום ג' ז' א"ש תקס"ז לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: