שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קמ
החיים והשלום יהיו תמים יחולו על ראש צדיק ונשגב ה"נ רב חביבי ה"ה הגאון הגדול האמתי המפורסם נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מהו' עקיבא ני' אב"ד ור"מ דק"ק פרידלאנד יע"א:
נועם אמרותיו מכתב פתוחי חותם הגיעני יום אתמול ש"ק והיה לי שעשועים ויום עונג להתענג ברב טובו ויפיו מסולאים בפז וטרם אענה לעשות סנגוריא על כל דברי אומר כי באותן הימים עלה ברעיוני מלתא חדתא טבא דשוי' טובא לפע"ד בענין זה והוא כי הנה רש"י פי' בטעם לא סורק משום דהוה פסיק ריש' ועל זה נבנה יסוד דברינו מאז והנה כבר עמד בזה הריב"ש בתשובה סי' שצ"ד שהוא נגד ש"ס דנזיר דמפרש משום דלהסיר נימין המדולדלי' הוא מכוון וכן כ' תוס' בשבת נו"ן ע"ב ומייתי לי' מג"א סי' ש"ג סקכ"ב ועתה מצאתי בש"מ דנזיר על מתני' אבל לא סורק דהוה פ"ר ולא ימות כר"ש כדמפרש בגמ' הרא"ש ז"ל בפי' עכ"ל והוא תמוה ביותר דהא בש"ס מפרש להדיא משום דמכוון להשיר נימין המדולדלים ואנו אין לנו בזה אלא דברי האורח מישור שכ' דס"ל מדלא מפליג בסורק גופיה בין מתכוון לאינו מתכוון אע"כ דפ"ר הוא והש"ס לא קאמר אלא דהוה פ"ר דניחא ליה דנהנה במה שמסיר נימין המדולדלין ע"ש הנה כי כן אני אומר דנימין המדולדלים דהיינו שכבר נעקרו מהגומות ותלוין במקצת לית בהו משום השחתה שהרי מושחתי' ועומדים הם ובשלמא בנזיר עכ"פ איכא משום גדל פרע שער ראשו אבל לאו דהשחתה ליכא וכעין ראי' מרמב"ם שכ' שאין מלקות על המסרק ולזה עוררני מופלג א' הגם שאינני שוה עמו כי ראי' זו יש לדחות בנקל מ"מ הדברים בעצמם נראים אמתיים:
ועתה אעבור פרשתא דא מ"ש פר"מ כמסייע שיש בו ממש דפ"ר בדרבנן הוה פלוגתא דרבוותא ובדרבנן אזלי' להקל מהא ליכא סייעתא לדידי דמג"א בסי' שי"ד חותך ההלכה בראיות ברורות ונכוחות דבדרבנן נמי אסרי' פ"ר לענין שבת חוץ מאמירה לנכרי ובס' אלי' רבה מסיק דגם התה"ד ס"ל כן יע"ש אמנם כל זה באי' שבת ולא ילפי' מיניה לשארי אי' כמ"ש מג"א שם בעצמו מדברי הרא"ש והוא בפ"ב דפסחים סי' ב' דפסיק רישא הוה כמתכוון בכל איסורים דאוריי' עכ"ל משמע אבל לא בכל איסו' דרבנן וע"ז כ' מג"א דלאו משום אי' שבת כ"כ הרא"ש רק משום שארי איסורים שהוזכרו שם לענין לא אפשר ולא קמכוון יע"ש ולזה נתכוונתי מעיקרא דלא אסרי' פ"ר בדרבנן לענין הקפת הראש:
ומ"ש פר"מ הגאון ני' דאי כהוכחתי דא"א למתפס בתרי חומרי יקשה אמרן בש"ע ואמ"ש בב"י וכיון דספיקא דאוריי' הוא כל רוחב מקום זה לא תיגע בו יד בתער או במספרים כעין תער הרי דפסק לחומרא במספרים כעין תער אפי' במקצת שערות אהו' ידידי אם אין להשיב על ההוכחה שלי רק משום דא"כ יקשה על בעלי ש"ע א"כ הרי כבר זכינו להתיר פאת הראש ולא נשאר אלא ק' על הרב"י ומי שדעתו רחבה מדעתינו יתרצנה בשגם י"ל עפ"י מ"ש פר"מ עוד לקמן במה שכתבתי שאפשר שאנו נמשכים אחרי הגליון התוס' שאוסר במספרים כעין תער בין בראש בין בזקן ולדידיה מותר לתלוש וגם על זה השיב מכ"ת דהרב"י לא מייתי חומרת הגליון תוס' גבי זקן לאסור במספרים כ"א הרמ"א על זה אני אומר אפשר דס"ל בפאת הראש דאיכא תוס' וגם גליון תוס' תרוויי' לאסור במספרים נחוש להו לחומרא נגד הרמב"ם משא"כ בזקן דאיכא הרמב"ם וגם התוס' להקל במספרים ע"כ לא חייש לגליון תוס' לחוד ומשו"ה סתם להקל וא"כ בתולש דשרי בין להרמב"ם ובין להגליון נקטינן להקל:
ומה שפקפק פר"מ אמ"ש בתוס' פ"ק דשבועות דיש לפרש פי' אחר אה"נ אי הוה אתאינא למילף היתר סריקה מהתוס' על פי הפירוש שלי היה הדין עם פר"מ כיון דאפשר לפרש פי' אחר אפי' בדוחק מנ"ל להוכיח דין חדש אבל נהפוך הוא כי פר"מ רצה להוכיח משיטת התוס' לאסור תלישה אשר לא נזכר בשום פוסק וכיון דאיכא לפרש כוונת התוס' כמ"ש אני ולהשוות המחלוקו' בינם להרמב"ם בענין זה א"כ המוציא עליו הראי':
ומ"ש פר"מ על מ"ש שאפשר שאנו נוהגים עפ"י גליון תוס' ותמה עלי במה שרציתי לומר שהגליון נזהרו מק' תוס' דשבועות בתחלה אומר אני כי אפי' אם לו שגיתי בזה מ"מ לדינא אין נפ"מ כי אפי' אם לא נתיישב בזה ק' תוס' דשבועות מ"מ הגליון ס"ל כיון דבין בראש ובין בזקן אסור במספרים כעין תער מן התורה והוא עפ"י מנהגינו וזה אשר חפצינו אמנם מה שכתבתי שמיושב בזה ק' תוס' דשבועות אמנה אני אומר שכבר הרגשתי בקיצור דברי והוספתי שורתיים על הגליון של האגרת וז"ל ומ"מ ילפי' זקנו דמצורע מזקנו דכל אדם מה התם תער דהרי מפורש בי' השחתה שהוא תער אף ה"נ תער וה"ל כאלו כתיב השחתה במצורע להדיא ובתר דכתיב זקנו מוכח מדאיצטרך ש"מ בראשו חייב אפי' בכעין תער והדר נילף זקנו מראשו לענין זה וכעין זה מצאתי עתה בריטב"א ומ"ש בכוונת אורח מישור לא כן אהובי האורח מישור כ' להרמב"ם והגאונים לא קשי' לי' דאינהו סמכו אלשון תוספ' דמפורש תער להדי' נגד שקלא וטרי' דנזיר אך על המפרש דבא לפרש אותה הסוגי' בעצמה עלי' דידיה הדרה קושי' יע"ש ומ"ש בכתבי הראשון די"ל ק' תוס' בפשיטות ומר ני' כתב שאינו פשוט הנה מצאתיו בעינו כ' בשיטה מקובצת בשם מהו' עזריאל:
ומ"ש פר"מ על קושייתי דנימא לחומרא לאסור השחתה בלא גלוח וגלוח בלא השחתה וכתבתי שאין לומר דא"כ לא לכתוב לא גלוח ולא השחתה דז"א דה"א לאסור נמי תולש ועל זה דחה פר"מ דתולש נמי הוה השחתה וא"כ גם אי כתיב השחתה נאסר תולש הנה אפשר שכן הוא שגם תולש נקרא השחתה אע"ג שלא נ"ל כן מ"מ הקו' דלמא נילף הכי מה גלוח בכלי השחתה נמי בכלי והיינו בתער למעוטי תולש אבל מנ"ל דבעי' גלוח שיש בו השחתה אע"כ כמו שהוכחתי:
ומ"ש פר"מ ני' לתרץ הקו' שהקשיתי דבעידנא דמעיקרא ללאו לא מקיים עשה דגלוח מצורע וכ' דלפי דברי פסקי תוס' דזבחים לק"מ כיון שא"א לקיים העשה בענין אחר לא בעי' בעידנא מטיבותי' דמר קאמינא לא הבנתי זה הא אפשר ואפשר שיגלח השערות האלו במספרים ויקיים מצות מצורע שהוא בתער בשארי שערותיו ובהכי יתפרשו דברי תוס' דשבועות ג' ע"א ד"ה ועל הזקן וכו' דאפשר לקיים ע"י אשה ונכרי והקשה בשער המלך הא בעי' גלוח ע"י כהן ולק"מ דכיון דבגלוח ב' שערות סגי למצות מצורע כמבואר בנזיר וברמב"ם פי"א מצרעת דהיינו אם כבר נתגלח כל גופו שלא בתער ושייר ב' שערות מגלחן בתער ודיו וכן אם גלחן שלא בכהן דיו אם מעביר הכהן ב' שערות הנותרות וא"ש וא"כ לא שייכי הא לדברי פסקי תוס' דזבחים דהתם א"א לקיים כלל מ"ע של ואכלו הבשר בשום פעם אם לא יוציא המוח ע"י שבירת עצם משא"כ הכא אפי' אי לא ימצא השתא זוג ומספרים לגלח שערות זקנו וכמ"ש תוס' באשה ונכרי מ"מ כיון שעכ"פ אפשר שיתקיים המ"ע בשום פעם אם יהיה מצוי זוג ומספרים תו לא דחי ל"ת משום דבעידנא דמיעקר ללאו לא מקיים עשה:
ובזה נדחה נמי מ"ש פר"מ מדברי נימוקי יוסף דב"מ מלאו דלא תוכל להתעלם דכהן בב"הק דמיחשב בעידנא משום דכולי' חדא השבה היא וכן נמי מילה בצרעת דאע"ג דמל ולא פרע כאלו לא מל מ"מ כולי' חדא חשיבא וה"ל בעידנא ג"ז י"ל התם הגבהה צורך השבה וא"א להשיב מבלי שיגבי' האבדה והמילה צורך פריעה ומשו"ה מיחשב בעידנא משא"כ אין העברת זקן בתע' התחלה לאינך שהרי אפשר שיעבירם במספרים ומלקט ויקיים מצות תער באינך ועדיין צריך עיון:
מ"ש פר"מ ליישב ק' הנימוקי יוסף דמשכחת לי' בשומר שאבד הפקדון באונס ומשכח לי' בב"הק דכיון שמגביהו ה"ל השבה מעליתא דידו כיד בעלים נהניתי בזה וראוי למי שאומרו מ"מ ק' קצת למצוא שלא יתטמא מיד טרם הגביהו אותו מב"הק שע"י שחייתו ליטול הרי מאהיל על הקבר ומכ"ש אי אמרי' שכבר כלתה שמירתו ולא אתאינן עלה אלא משום דחוזר ונעשה שומר מחדש א"כ בעי הגבה' ומשיכה מחדש להעשות שומר וקדמה לי' טומאה מ"מ צדקו דברי פר"מ כיון שהוא אבעי' בב"ק ק"ח ע"ב ככל מה דכ' ומפורש באר היטב בדברי פר"מ והיות כי הזמן יקר פה תהיה שביתת קולמסי וכי יבואו עוד דברי קדשו אלינו אענדם עטרה לראשי ואחתום בכל חותמי ברכות ממנו א"נ השש ועלז בשלותו ורב טובו יראה ציון בשובו: משה"ק סופר מפפ"דמ.