שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קלט
ישאו הרים שלום לנופך ספיר ויהלום יגדל כסאו וירום קרנו ה"ה הרב הגאון הגדול האמתי המפורסים כערוגת הבשם נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מו' עקיבא איגר ני' אב"ד ור"מ דק"ק פרידלאנד:
אשר בדק לן מר מנ"ל היתר סריקות פאות הראש למאן דמחמיר בש"ע י"ד סי' קפ"א אפי' במספריים כעין תער משום דלא ילפי' ראש מזקן א"כ יש לאסור כל מיני הקפה ואפי' במסרק וכדתנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק אלו דברי קדשו:
והנה ברור דמנזיר אין ראי' דהתם כתי' גדל פרע שער ראשו שמצוה לגדלם לכן אפי' תולש אסור שהרי עכ"פ אינם מגודלים אבל הכא לא הקפידה תורה אלא ההסרה אפשר לומר שאין הקפדה בתלישה וכן אין ראי' מתוספתא דמייתי סמ"ג הובאה ביתה יוסף דתולש ב' שערות חייב משום נזיר ומשום מקיף דע"כ לא מותבינן מההיא תוספתא מדשבקו תוס' ריש שבועו' מלהביא ראי' ממנה לשיטתם דלא מקשינן ראש לזקן אע"כ תוספתא לא נחית אלא לשיעורא דשתי שערו' אבל לישנא דתולש איידי דנזיר נקיט ושגירת לישנא בעלמא הוא אלא ניהו דאין ראי' לאסו' מ"מ מסברא נראין דברי פר"מ וכיון דהקפיד על ההקפה שלא להשוות אחורי אזנים עם צדעיו א"כ מה לי תולש או גוזז:
איברא לא חזינא לרבנן קשישי דמזהרו בהכי וגם ראיתי למורי הגאון חסיד שבכהונה מה"ו נתן אדלער זצ"ל מרי דעובדא דעביד הכי ש"מ לית דחש להאי מילתא ומיהו טעמא בעי ואנן עיינינן ואשכחנא ביה טעמא בעזה"י הנה בודאי לשיטת רמב"ם דיהיב שיעורא לפאת הראש ארבעי' שערו' לא קמבעי' ליה לפר"מ דלא מבעי' למאן דאית ליה שערות מלאות בפאת ראשו שאין חשש בסרוק דבשלמא בנזיר דמחייב על השרת ב' שערות ה"ל פסיק רישי' שלא ישיר ב' שערות משא"כ בפאת ראשו לא שכיחי שישיר רוב שערותיו ויעמידם על ארבעי' ואין כאן בית מיחש אלא אפי' במי שאין לו אלא מ' שערו' מצומצמים נמי נראה דליכא למיחש למידי די"ל בפשיטו' דזקינים של רמב"ם דיהבי שיעורא מ' שערו' לא מהלכה למשה מסיני אמרו כן ולא הוה מב"ד של יע"בץ שיסדו שיעורים אשר לא שיערום אבותינו בש"ס אלא נראה דס"ל דשיעורו מן התורה הוא בשיור ב' שערות דהרי לא הקפיד אלא שלא ישוה צדעיו עם אחורי אזניו וכל שלא שוו ושתי שערו' מפסיקו' שזהו שיעור המקובל בכל דיני שיעור אזי לא הוה היקף רק שמקובל בידם מחכמי אחרונים או אפי' מחכמי התלמוד משום מראית העין להשאיר מ' שערו' שלא יראה כמשוה הצדעי' עם אחורי אזניו אבל מן התורה כלל לא והמעיי' בלשון הרמב"ם יראה וישפוט בצדק כי כן דעתו וא"כ ממילא אין לאסור במסרק משום פסיק רישי' באיסור דרבנן שישיר שתים ממספר הארבעים:
וזה י"ל נמי שהבין הסמ"ג ומשו"ה השיג אהרמב"ם מהתוספתא הנ"ל תולש ב' שערו' חייב משום נזיר ומשום מקיף כיון דתוספתא מיירי מחיוב מלקות א"כ ע"כ מיירי ממי שלא השאיר אלא ב' שערו' לבד וא"כ התולשם לא יצדק לומר שחייב משום תולש ב' שערו' שהרי עוקר הכל ומשוה עתה בתלישה צדעיו עם אחורי אזניו ואין זה דומה לתולש ב' שערו' דנזיר אע"כ דלא כרמב"ם ואפי' בפאה מלאה חייב הגוזז ממנו ב' שערות וצדקו דברי התוספת':
מ"מ הדרן להנ"ל דלהרמב"ם לא קא מבעי' לי' רק לשיטת הסמ"ג הנ"ל דאסור לגזוז ב' שערו' מפאה המלאה לה אם כן יאסור סירוק למ"ד דאפי' בלא תער אסור ולזה אומר אני דא"א למחמיר תרי חומרי בהדדי דא"כ מ"ט תנן מתני' דאבל לא סורק בנזיר ולא אצל כל אדם בפיאה שלו דשכיחי טובא והוה נמי חידוש טפי אע"כ או נימא דלא מחייב אלא בהשרת כל השיעור מבלי השאיר ב' שערו' מן התורה וכמ"ש לעיל וזה לא הוי פסיק רישיה או נימא דילפי' ראש מזקן דבעי תער דוקא אבל לחוש ולומר דהלכה כתרוויי' לחומרא א"כ תיקשי מתני':
גם מברייתא דת"כ גופיה מוכרח להתיר תלישה אליבא דכ"ע דהרי ממעט מספרים ומלקט ורהיטנא בזקן מדכתי' לא יגלחו וכתיב נמי לא תשחיתו וילפי' פאה פאה ליתן האמור של זה בזה וכו' וכן פירש"י להדי' פ"ק דקדושין וצ"ע היכן מצינו הכי ליתן האמור של זה בזה להקל שלא יתחייב עד שיהיו שניהם גלוח והשחתה ולמה לא נימא להחמיר לחייב על כ"א בפ"ע בין בגלוח בלא השחתה דהיינו מספרים ובהשחתה בלא גלוח היינו מלקט ורהיטנא ואין לי מנוס מלהסתר מזאת הקושי' אלא לומר דאי ס"ד להחמיר לא לכתו' רחמנא לא ה"י ולא וי"ו לא גלוח ולא השחתה אלא לא תסיר פאת זקניך (דאי כתי' לא תגוז נמי הוה ממעט מלקט ורהיטנא שאין דרך גזיזה בכך כמ"ש רש"י בגלוח) ומדלא כתיב לא תסיר ש"מ ליתן האמור של זה בזה להקל כך צריך לומר והשתא אכתי תקשה אי הוה כתיב הכי ה"א לאסור אפי' תלישה ומריטה ע"כ היה צריך למיכתב לשון גלוח והשחתה אע"כ מוכח דפשיטא לרבנן דאפי' אי הוה כתיב הכי לא הוה תלישה בכלל איסור דכל דלא מפרש בהדיא קרחה כמו בבין עיניכם אז לא נאסור בקריחה ונזיר שאני משום דכתיב גדל פרע כמ"ש לעיל וא"כ מוכח מזה לכל השיטות להתיר התלישה בפאת הראש:
וזאת לדעת כי דברי תוס' דשבועו' צל"ע דרצו לומר לאסור במלקט ורהיטנא ולהתיר במספרים מאי אולמא דהאי מהאי דממ"נ אי מקשי' ראש לזקן לא לחייב אלא בתער ואי לא מקשי' ראש לזקן אפי' במספרים לאסור ע"כ היה נראה לענ"ד דס"ל להתוס' נמי דילפי' ראש מזקן בלי ספק דהרי לענין נשים ילפינן היקשא כל דליתא בהשחתה ליתא בהקפה א"כ הה"נ לענין תער אלא דס"ל להתוס' כיון דלא כתיב השחתה בגופיה דהקפה דילפי מזקן מ"מ אינו דומה ממש כמו זקן דכתי' השחתה בגופי' דומה קצת למ"ש בכלאי הכרם וב"בח להכי לא כתיב אכילה בגופי' וכו' וה"נ דכוותי' וס"ל להתוס' נהי דתולש לא מחייב דהרי מקשינן לזקן מ"מ מספרי' כעין תער ה"ל קצת השחתה עכ"פ מיחייב מדלא כתיב השחתה בגופיה הדר אמרו דלמא דוקא לענין מלקט ורהיטנא חמיר ראש ולא לענין מספרים וחזרו בהם והעלו שניהם לאסור והכל משום דלא כתיב השחתה בגופיה סגי בקצת השחתה אבל בתלישה לית דין ולית דיינא:
ועוד נ"ל מה שאנו תופסים לאסור מספרים כעין תער בפאת הראש לאו מטעם התוס' והרא"ש אתאינן עלה דס"ל לחלק בין ראש לזקן אלא מטעם גליון תוספות שהביא בתה"ד הובא ביתה יוסף דס"ל לאסור גם בזקן מספרים כעין תער אלא שבאו דבריהם סתומים ונראה דס"ל מכח ראיות תוס' מסוגיא דנזיר דמספרי' כעין תער בראש אסור וס"ל נמי דע"כ הקיש הכתו' ראש לזקן וא"כ ע"כ בזקן נמי תער לאו דוקא אלא ה"ה מספרים כעין תער והש"ס דמכות דממעט מספרי' היינו שלא כעין תער אבל כעין תער אסור בשניהם מן התורה ומ"מ ילפי' זקנו דמצורע מזקנו דכל אדם דמפורש בי' השחתה דמשמע תער דוקא למימרא דבמצורע בעי' דוקא תער וכאלו מפורש במצורע השחתה דהיינו תער ומדאיצטריך זקנו ש"מ בראשו דכל אדם אסור אפי' במספרי' כעין תער והדר נילף גם זקן מיני' דראש לאסור במספרים כעין תער זה הנ"ל בדעת גליון התוס' וא"כ אין שום ה"א לאסור תולש ונ"ל שזה דעת המפרש בנזיר מ' ע"ב דמפרש מתני' דמכות שאינו מחייב אלא בתער דאהקפת הראש קאי והקשה באורח משור הא מסוגי' זו מוכחת להיפוך כמו שהוכיחו תוס' ריש שבועו' ע"ש ולפי הנ"ל ניחא דס"ל לאו דוקא תער ה"ה מספרים כעין תער מחויב בשניהם בין בראש בין בזקן מיהו בלאה"נ יש ליישב ק' התוס' דשבועו' ולמימר אי לא הוה כתי' זקנו לא מוקמי' ראשו אלא בנזיר ומצורע כמו בת"כ דמייתי תוס' אבל השתא דכתיב זקנו מוקמי' ליה אפי' בעלמא בלא נזיר ופשוט:
וצל"ע בכל זה הא בעידנא דמיעקר ללאו דהשחתה לא מקיים עשה דמצורע דעכ"פ בזקנו חייב בשתי שערו' במלא פי הזוג ומצות גלוח מצורע לא מקיים עד שיגלח כל שערו ולא ישאיר ב' שערו' בכל גופו עיי' נזיר מ"ב ובתוס' שם ריש ע"א. תבנא לדינא דמכל האמור נ"ל פשוט היתר גמור בלי פקפוק וזכות למנהגן של ישראל למיסרק רישא במסרק מבלי לתלות בוקי סריקי ברבותינו:
ובזה אתן קנצי למילין עד כי יבואו דברי קדשו עוד אלינו וכבדנוהו וה' ישמור צאתו ובואו לחיים ולשלום וירום כסאו וקרנו הגבה למעלה ותחז עינינו שבעה רועים ושמנה נסיכים הכ"ד אוהבו הדבוק מאח המצפה לתשובתו החותם בכל חותמי ברכות פ"ב יום ד' י"א סיון תק"ע לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: