שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קכב
אשר שאל מעלתו ע"ד האוזות הפטומו' שמדרך הערלים המוכרים לתחוב במחט כמה פעמים תחת הכנף כדי להצבות מקומו שיראה עבה מחמת שומן אם יש לחוש לכל האוזים משום ניקבה הריאה שהיא נחבא בין הצלעות:
בלי ספק שרוב ורובא דרובא של העושים כן אינם מגיעים במחט להצלע כי אין הגוי שוטה ואינו עושה כן רק להשביח מקחו ותוחב בעליונו של עור לבד וא"כ נהי אי ניכר האוזא שנעשה בה כן אזי צריכה בדיקה בלי ספק וק"ו מנשבר הגף סמוך לגוף ואפי' החולקים שם יודו הכא דיש' ריעותא לפנינו שנתחב באותו מקום שיש לחוש שנגע בריאה ואפילו יאמר ברי לי שלא נגעתי דברי הגוי לא מעלי' ולא מורידין לענין זה מתרי ותלת טעמי חדא שהרי פסול להעיד ומכ"ש באיסור תורה ויש לו הנאה מיני' והא למה זה דומה לאומר של עזקה הן של ערלה ושביעי' הן ועיי' באריכות בש"כ סי' קכ"ז סק"כ בסופו דלהקל פשיטא דלא מהימן ויש לנו בזה אריכות דברים במקום אחר אלא שאיץ אנו צריכי' לכך לנדון דידן:
דבלא"ה נמי אפי' ישראל בכה"ג לא מהימן משום דבשעת תחיבה לא רמי' עליה דינא דריאה וכל מלתא דלא רמי' עליה עביד ולאו אדעתא ונהי דישראל ממש המוזהר על הטריפות בודאי רמי' עליה להשגיח שלא להטריף ומהימן לומר ברי לי שלא נגעתיו ומזה הענין מ"ש ב"י סי' ל"ד כשניקב הקנה ותופסו בידו ואומר שלא נגע בוושט כשר ולא נאמר דלמא עביד ולאו אדעתי' והיינו על כרחך משום דישראל הוא ורמי' עליה איסורא דטריפות מהימן בכך אבל גוי אפי' אי הי' לענין עדות כישראל מ"מ כיון דאיסורא דטריפות לא רמי' עליה בשעת התחיבה עביד לה ולאו אדעתי' למה זה דומה למ"ש המדדכי פ"ב דפסחים והגה' מיימוני פ"א מחמץ והביאו רמ"א בש"ע א"ח סי' תמ"ז ס"ה דשומן מהותך בכלי חמץ אפי' היה נקי ואומר שלא היה בן יומו מ"מ אמרי' כל מלתא דלא רמי' עליה דאינש עביד לי' ולאו אדעתי' כיון שלא נזכר פסח בשעת עשייתו ודבר זה מתבאר יפה בתשובת צמח צדק ס"סי ס"ה ועוד מי יכול לומר ברי לי וכי עיניו שם ואולי פעם א' נדחה ידו לפנים מהצלעות ע"כ כל אוזא שראינו או אנו מכירים בסימני' שנתחב לה מחט אסורה באכילה בלא בדיקה וכיון שאין אנו בקיאים בבדיקה תאסר ולפע"ד הא גרע מיש לה מכה עמוקה תחת הכנף דסמכי' אבדיקה אם לא תבצבץ כמבואר בש"ע ס"סי נ"ג דהתם המכה עדיין בפנינו ואם נקבה הריאה ע"י מכה זו תבצבץ כי לא ניחוש שמא הבריא דהשתא המכה שבחוץ שאינו במקום שעושה טריפה לא הדרא בריא הריאה שהיא במקום שעושה טריפה לא כ"ש דלא הדרא בריי' ואע"ג שיש לומר נמי בהיפוך דריאה לא שליט בה זיקא משא"כ המכה שבחוץ כמבואר חלוק זה פא"ט מ"ו ע"ב לחלק בין אוזן בכור לריאה יע"ש מכל מקום יש לחלק דהכא שהמכה תחת הכנף הוא באותו מקום ממש שהיתה הריאה הנקובה והם גורמי' זה לזה א"כ אי הי' מזיק הזיקא למכה שבחוץ הי' מזיק גם למכה שבפנים כנגדה ומשו"ה נסמוך אבדיקה ולא ניחוש שמא הבריא גם כי אין כאן לפנינו ריעותא כ"כ כי אפשר שהיא מכה שע"י חולה ומעולם לא שלטה בפנים משא"כ הנעשה ע"י קוץ ומחט גרע טפי ואיכא למיחש טובא והואיל ויש ריעותא כ"כ ניחוש נמי לשמא הבריא הריאה ולא נעלמו ממני כל סברות הנאמרים גבי שמא הבריא דושט לחלק בינו למחט שבבית הכוסות ומ"מ המעיין יראה כי האמת כמ"ש ואין הפנאי מסכים להאריך:
אמנם למיחש מסתמא להכי לא נ"ל כלל כיון דהרוב אינם עושי' והעושי' ותוחבי' במחט מ"מ רובם אינם נוגעים בריאה ובצלעו' כלל ואוזא זו בחזקת היתר עומדת משנולדה דכשרה נולד' אע"ג שכתבו תוס' פ"ק דחולין ד"ה אתי' מפרה אדומה דזה לא מקרי חזקה כיון שלא נתבררה שעה א' לא כ' כן אלא אי לא אזלי' בתר רובא אבל השתא דאזלי' בתר רובא י"ל הכל בחזקת היתר וכשרות משעה שנולדה אפי' לא חי יב"ח עדיין כמ"ש הרא"ש שם ואפילו לילך בתוך ביתם או מקום שעומדים ביומא דשוקא דה"ל קבועה וידעי' בודאי שיש ביניהם מי שעושה כן מ"מ מותר ליקח בסתם אם אינו יודע בודאי שזאת האוזא נתחבה ולא שייך קבוע לבטל רוב אלא היכי דצריכי' רובא דאיתא קמן כגון ט' חניות משא"כ רוב בהמות כשרות זה הרוב לא מתבטל ע"י קבוע וזה ברור אצלינו הארכנו במקום אחר בכל זה גם כי יש כאן ס"ס אעפ"י שהוא גרוע שאינו יכול להתהפך ושם אונס חד מ"מ מצטרף לכל מה דאמרן דהיכי דאיכא צדדי' להתיר מצטרפי' אפי' ס"ס גרוע כמ"ש הר"ן גבי שוחט בסכין ונמצאת פגומה וכן מוכ' ממתני' דנדה ר"פ האשה שהיא עושה צרכי' דעוש' ס"ס גרוע כי האי גוני ועל כרחך משום דסבירא ליה לר' יוסי אשה בחזקת טהרה עומדת לכן מועיל אפי' ס"ס גרוע וכן כ' להדי' בפלתי בהלכות נדה ועל כרחך הכ"מ פ"ט מה' א"ב שהקשה כל הכתמי' הם ס"ס והביאו ט"ז ר"סי ק"ץ אע"ג שהוא ס"ס גרוע מ"מ כיון שאתתא בחזקת טהרה מועיל לה ס"ס כנ"ל ומ"מ אם הוא מיעוטא דשכיח שם כל בעל נפש יחוש ויבדוק עכ"פ כמו במכה תחת הכנף ויכול לסמוך על בקיאתו בענין זה אבל בלא בדיקה לא יאכל היכא דשכיחא דלא גרע מריאה וושט דצריך בדיקה משום מיעוטא דשכיח הנלענ"ד כתבתי במהירות רב. פה ק"ק מ"ד יום ה' א"ך תמוז תקס"א לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: