שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קט
שלום וי"ר לתלמידי וכו':
אשר עוררני על דברת הט"ז דבר זה כ' בא"ח ס"סי תקפ"ח דכל מה שהתירה התורה בפירוש לא אסרוהו חז"ל ועל זה אחז"ל ב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור על ד"ת שהרצון שלא לעבור הדרך במ"ש בפירוש להתיר ושמפני זה לא אסרו מילה בשבת משום שמא יעבירנו משום דכתי' להדי' ביום אפילו בשבת אלו דבריו שם ושנוי בי"ד ר"סי קי"ז לענין איסור סחורה דכתי' ההיתר להדי' או מכור לנכרי ומשולש בט"ז לח"מ סי' ב' ושם נאמר דמשו"ה לא אסרו חלב בהנאה משום דכתי' להדי' יעשה לכל מלאכה והנה נתעורר עליו הגאון בתשו' חות יאיר סי' קמ"ב והקשה מהא דכתי' לנכרי תשיך וחז"ל אסרו ריבית נכרי שמא ילמד ממעשיו ומפני זה דחה דבריו [עיין בסימן פ"ט] ולפע"ד לק"מ דודאי אי הי' אוסרים ליקח ריבית מהנכרי מטעם גדר וסייג של איסור ריבית שלא יבוא ליקח מישראל הי' נראה כעובר על ד"ת שכ' בהדי' במקומו לנכרי תשיך אמנם חז"ל לא מטעם זה אסרוהו אלא עשו אותו תוספת וגדר ללאו דלא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם עשו גדר לאוסרו כל משא ומתן המביא להתחבר עמהם וללמוד ממעשיהם וראו חז"ל שאין שום מ"ומ מביא לזה כ"א הריבית הואיל וא"א לעשות כן עם ישראל חברו יבוא למשוך אחר הגוים ההם ואסרוהו ובזה לא נקרא לעבור על ד"ת וגם ד"ת מתקיימין עכ"פ היכא דליכא למיחש למשוך אחריהם כגון בת"ח כמבואר פ' איזהו נשך ע' ע"ב ובכדי חייו וא"נ בז"הז כמ"ש תוס' ופוסקי' שם דלא אסרוהו משום לתא דרבי' כלל וגם שיש קצת פקפוק על דברי ממ"ש רש"י על כדי חיי' שהטעם לאותו מ"ד דאתי למסרך משמע למסרך באיסור ריבית מ"מ יש ליישב בנקל:
ובדברי אלו מיושבי' היטב דברי הרמב"ם שפסק פ"ה ממלוה ולוה הלכה ב' שיש מ"ע מ"הת להשיך לנכרי והקשו עליו דהש"ס קאמר דלא אתי אלא לעבור על ריבית דישראל בעשה ול"ת והר"ן תי' דלמסקנא דמדרבנן אסור הדרי' לכללא קמא דהוה ס"ד דמקשה דלנכרי תשיך מ"ע הוא אלא שחכמים אסרוהו וקרוב לזה המתיק בשל"ה דפוס פיורדא דף רס"ו ע"א ע"ש מתק לשונו אלא שזה דוחק כמ"ש לח"מ דודאי גם המקשן ידע שאינו אלא איסורא דרבנן ואפ"ה הקשה מקרא מטעם שכ' תוס' כיון שהוא מ"ע מן התורה איך אסרוהו חכמי' וא"כ גם למסקנא נדחה הך סברא שע"כ אינו מ"ע מן התורה ולפע"ד לפי הנ"ל א"ש שבתחלה הוה ס"ד שחכמים אסרוהו לגמרי בכל אופן שבעולם אפי' כדי חייו ואפי' לת"ח ומשום לתא דריבית ע"כ פריך איך אפשר שיאסרו מה שהוא מ"ע מ"הת אבל לבתר דמסיק שאינו אלא משום שלא ילמוד ממעשיו וגם לא אסרוהו ממש כשאר ריבית אלא התירו לכדי חייו ולת"ח א"כ תו לק"מ ותבנא לדינא שהוא מ"ע מן התורה ומיושב פסק הרמב"ם על נכון:
תו הי' נ"ל ליישב קו' החו"י הנ"ל על הט"ז ולומר שאין הדמיון מריבית עולה יפה דלא ציותה לנו התורה להלות לעכו"ם כדי ליקח ממנו ריבית אלא שאם נלוה אותו ניקח ממנו ריבית ולא נלוה לו בחנם להחזיק ידו כמו לישראל אחינו אבל אם נרחיק עצמינו מלהלות לו כלום לא בשכר ולא בחנם מזה לא דברה התורה ובאו חז"ל לאסור ההלואה לו ואה"נ מי שמלוה לו ע"י איזה סיבה שיהיה עדיין מחוייב הוא ליקח ממנו ריבית ע"פ דין תורה וסברא זו למדתי מדברי של"ה שם בהיפוך הדף וא"כ אינו ענין להט"ז:
ובהשמטות כ' הגאון בח"וי יע"ש דף רס"א שקשה על הט"ז ממ"ש כרם רבעי אע"ג דקרא משמע דנוהג בכל הנטיעות וכן אמרו מעשר דגן תירוש ויצהר מן התורה ובקרא משמע תבואת זרעך כל הזרעי' בכלל זה טפי מאילנות גפן וזית ודבריו מאוד תמוהים וכי יכחיש הט"ז שחז"ל גורעי' ומוסיפי' ודורשי' ומוציאי' קרא ממשמעותי' כפי הקבלה שבידם ועדותם נאמנה לנו מאוד לומר כך היתה כוונת נותן התורה ית"ש ולא דבר הט"ז אלא במה שחכמים מודים שלא לכך נתכוין הפסוק אלא שהם מחדשי' גדר זה בזה התנה הט"ז שלא יהי' לעבור על ד"ת במ"ש ההיתר מפורש ושום שכל וזה פשוט מאוד ונעלמה ממני כוונת הגאון בחו"י ז"ל:
והנה לפענ"ד נעלמו מהגאוני' דברי ר"ת שבתוס' פ' איזהו נשך ס"ד ע"ב ד"ה ולא ישכור שכתב ולפי' ר"ת צ"ל דה"פ ריבית גמורה מדרבנן ולפי שהתורה התירה בהדי' לא רצו שם חכמים להעמיד דבריהם עכ"ל הרי כדברי הט"ז אלא שיש ללמוד מכאן דוקא באותו דבר עצמו לא העמידו דבריהם כגון בבית עיר חומה בעצמו אבל שאר עניני' כיוצא בזה במשכנתא גזרו ואסרו אותו הענין בעצמו שאסרו התורה שהרי אין שום חלוק בין בית ערי חומה לשארי בתים ושדות ואפ"ה אסרוהו חכמים והאמנם בתוספות ערכין ל"א ע"א ד"ה והתני' נדחקו בתי' אחר משמע דלא ס"ל כהתוס' דפ' איזה נשך ועדיין אני מסתפק אי ס"ל להתו' דערכי' דיש כח לחכמים לאסור מה שההיתר מפורש בתורה ודלא כט"ז א"ד ס"ל דזה ל"מ מפורש בתורה דעכ"פ אין לנו ראי' מפורשת שאינו מנכה לו שכר דירתו וס"ל טפי מהנ"ל דאי הוה מפורש ההיתר ממש לא הי' להם לאסור אפי' משכנתא בלא נכיית' יהי' איך שיהי' מדשתקו הגאוני' הנ"ל מדברי תוס' אלו נראה שנעלמו מהם והוא תמוה:
והתוספות ר"פ מקום שנהגו שכתבו ואספת דגנך בא להתיר מלאכה בכל יום דמשמע שאיסור מלאכה ביום הקרבן הוא מ"הת לית להו כט"ז הנ"ל וגם זה נעלם מהגאוני' הנ"ל:
ודאתאן עלה מה שהקשה הרב דק"ק סאנגרוט מלא תבשל גדי בחלב אמו וחכמים אסרו כבישה וצליק' זו אינה צריכה לפנים אי הוה כתי' גדי בחלב אמו כבוש וצלי תאכלוהו ובשל אל תבשלוהו אז הי' מענין זה כמו דכתיב קום ועשה בהיתר מכור לנכרי ובהיתר יעשה לכל מלאכה וביום אפי' בשבת ולנכרי תשיך ומענין הזה הוא ששת ימים תעשה מלאכתך ושש שנים תזרע שדך אבל הכא לא כתי' אלא האזהרה מבשול לומר שהתורה לא אסרה אלא הבשול והכבישה והצלי לא דברה בו התורה והניח' לחכמים לעשות כרצונם סייג וגדר לפי המקום והזמן וכן אך ביום הראשון תשביתו אמרי' אך חלק שהחמץ אינו אסור אלא מחצי היו' וחכמים אסרוהו ב' שעות קודם משום דלא כתי' להדי' עד חצי היום תאכלוהו ואז תשביתהו ולא הוזכר ההיתר בקום ועשה וזה פשוט וברור: [תשלום הדברי' עיין בסי' ע"ג] ואומר שלום הכ"ד: מ"ד מש"ק כ"ח למב"י תקס"ה לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: