שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קה
שוכ"ט מגבהי מרומי' לה"ה הרבני המופלג ומופלא בתורה ויראת ה' כמהו' מאיר נ"י ראנדיגער דיין ומ"ץ בק"ק טריעסט:
נעימות ימינו קבלתי בזו רגע וחשתי ולא התמהמהתי להשיב יען כי כבר נשאלה שאלה זו לפנינו מהרבני מהו' יודא בראנדיבורג משמה בשינוי קצת והשבתי כבר שבוע זו ונלאתי לכפול הדברים בעצמותן ובהווייתן מ"מ לא אשיב ריקם פני פר"מ כבוד תורתו מ"ש מעלתו דלהרמב"ם איסור פרקמטיא בדברים האסורים לאו דאוריי' אגב שיטפי' כ"כ ועיין רמב"ם ספ"ח ממ"א ומשנה למלך שם וכמעט כל הראשונים והאחרונים החליטוהו לאיסור דאוריי' זולת תה"ד סי' ר' בשם גליון תוס' גם מ"ש בס' תשו' נ"ש ס"סי ע' להתיר ע"י שליח נכרי ומייתי ראי' משבת בש"ע א"ח ס"סי רמ"ה במ"כ לא דק בזה התם מיירי שאינו מכוון מלאכתו בשבת דוקא וישראל מקבל הריוח של שבת בהבלעת שאר הימים אבל לכוון מלאכתו ושולח גוי לעסוק עבורו בדברים אסורי' לבד ישתקע הדבר ולא יאמר שהרי אמירה לנכרי שבות בכל איסורים ויעיין כ"מ פ"א מכלאים הלכה ב' אלא שיש ללמוד זכות על הרב נ"ש שלא הזמין תקלה ע"י צדיק כי מלבד דעכ"פ איכא תה"ד הנ"ל דמשוי' לי' איסורא דרבנן עוד הסביר בתשו' חו"י סי' קמ"ב דקרא לא מיירי אלא מאיסורא שלא הי' להם שעת הכושר אבל נבלות וטרפות שהי' להם שעת הכושר אינם נלמדים מהך קרא ואיסורן מדרבנן וא"כ י"ל אמירה לנכרי דרבנן הוה שבות דשבות וניצל אותו צדיק מאותו מכשול מ"מ אנן לא נסמוך על כזה ועל כיוצא בזה:
והנה אחר שהחלטנו שהוא אי' דאוריי' מ"מ כ"ע מודים שאיננו אלא בפרקמטיא העומד לאכילה וכ' בחו"י הנ"ל דזה יצא לנו מדכתיב בקרא דטמאים יהי' לכם כתיב לא יאכל משמע דוקא בדברים העומדים לאכילה ומזה שפטו דטעמיה דקרא משום דלמא אתי למיכל מיני' ומ"מ כ' שם בתשובה הנ"ל דאין לנו למידרש טעמא דקרא להקל עי"ז היכא שאין הישראל נושא ונושא אלא ע"י שליח וסרסור גוי והוא אינו נוגע בו כלל ולא אתי למיכל מיני' מ"מ אין להתיר דלמא אין זה טעמא דקרא אלא גז"ה הוא דכל דבר איסור העומד לאכילה לא יסחור בו ואפי' ע"י שליח אסור וכן מורה דעת רבינו מ"ע מפאנו בתשו' סימן ל' דאוסר לשוכר ישראל מגוי שדות למוסרם לאריס גוי והאריס מגדל עליהם דברים טמאים לטובת המשכיר הנכרי ומ"מ אוסר לשוכר יע"ש וע"כ כנ"ל ואמנם נ"ל נפקותא בטעמי' דקרא להחמיר שלא יעשה הישראל שלוחו של גוי לשאת ולתת בשליחותו וישראל אינו נהנה ממנו מכל מקום אסור דלמא אתי למיכל מיני':
מ"מ נ"ל בנידון שלפנינו דאיכא הפסד ריוח הרבה כמבואר מתוך שאלתו דמכ"ת ע"כ אמרתי כבר עם הספר בתשובתי הקודמת להרבני מהו' יודא הנ"ל דהיכי דאיכא תרתי לטיבותא שישראל אינו אלא שלוחו של גוי הקונה וסרסור שלו או ערב שלו אצל המוכר ואין שום אחריות הקנין עליו רק שמצוה לגוי המוכר כך וכך חביות תגלגל לתוך ספינה של זה הספן והישראל אינו נוגע ולא רוא' ולא עוסק עם הדגים ההמה נמצא אין כאן איסור משום דלמא אתי למיכל שהרי אין לו עסק עמהם כלל וגם משום עושה סחורה ליכא דהא אינו קונה הדגים כלל רק נעשה שליח וסרסור לנכרי א' באופן זה אני מסכים להתיר לענ"ד ואין להאריך וה' שנותיו יאריך הכ"ד הטרוד מאוד: משה"ק סופר מפפ"ד: