שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן צו
לידידי התו' הרבני המופלג מהו' גבריאל נ"י:
נפשו היפה הקשה בדברי הש"ך יורה דעה סי' ק"ב סק"ח בכלי איסור שנתבטל ישהנו מע"לע דלענין זה ה"ל כדשיל"מ מ"הת לכ"ע וקשי' ליה למעלתו ממ"נפ אי אזלינן בתר השתא אחר שכבר נתערבו א"כ אי דשיל"מ נמי אינו אלא דרבנן ונט"לפ נמי מדרבנן ומה ריוח יש בשיהוי ואי אזלי' בתר מעיקרא קודם שנתערבו מ"מ תיקשי לזה מש"ס ב"מ דף נ"ג ע"ב דמסיק לעולם בטהור ודנפל מחיצות ואמר רבא מחיצות לקלוט דרבנן והשתא אכתי הוה דשיל"מ מאי' תורה לפדיון דרבנן אלו דברי פר"מ:
הנה אי אזלי' בכל כי האי גוני בתר השתא או בתר מעיקרא יש לי מקום תימה על הט"ז א"ח סי' תרע"ג סק"ו כי דבריו נ"ל תמוהים כי דברי ת"הד נכונים מאוד ואין ספק דכל שהוא דבר חשוב בין מעיקרא ובין אחר הביטול לעולם לא בטיל דהשתא טהורו' בחולין דלא הוי דבר חשוב עד אחר הביטול דחזיא לישראל אפ"ה לא בטיל מכ"ש אי היה חשוב קודם הביטול דלא יתבטל ולא משכחת ביטול אלא טמאות בטהרות דאינו חשוב כלל לא בתחלה ולא השתא ומזה לא מיירי ת"הד כלל ואי נניח למוחלט דנר חנוכה הוי דבר שבמנין אף על גב דלאחר הבטול לא יהיה ד"שבמ מ"מ פשוט דלא בטיל מק"ו דטהורות בחולין וכנ"ל אך ע"ז גופיה צריכין לדון כיון דנרות אינן ד"שבמ כל השנה ולא עתה אצל כל אנשי העולם אינן נמני' רק האיש הזה שייחדן לנרות חנוכה הוא החשיבם עכשיו בימים אלו מאן לימא לן דכל כמיני' לעשותם ד"ח הואיל וחשובים לו זמן מה וע"ז מייתי ת"הד ראי' מטמאות וטהרות רלא הוי ד"ח מפני שהכהנים אינם מחזיקים טובה אע"ג שחתיכת בשר הוה ד"ח כל השנה אצל כל אנשי העולם וגם הכהנים עצמם בבשר חולין מחזיקים טובה רק השתא במשמר שלו חתיכה דבשר קדש אינם מחזיקים טובה ומ"מ לא הוי ד"ח והשתא לקולא אמרינן הכי דלבטל חשיבותא מכ"ש לחומרא להחשיב נרות חנוכה לפי הזמן והאדם זה נ"ל כוונת ת"הד להמעיין:
אמנם לענין דשיל"מ נלע"ד לפי הטעם עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר זה שייך עיקרו אחר שכבר נתבטל אמנם אין זה עיקר הטעם דשיל"מ אלא הוא כמ"ש הר"ן בנדרים כ"ב ע"א משום דהוה מ"במ וכוונת הר"ן בזה דמדם הפר והשעיר ילפי' מ"במ ולמאן דל"ל מערבים לקרנות יליף ליה מקרא אחריני בתמורה ה' ע"ב ובהא פליגי ר"י אזיל בתר עצם הדבר דאין דם מבטל דם ולרבנן דוקא שיווי עולין גורם אפילו לא יהיה דם בדם אפילו אינו מינו רק שיהיה עולה לגבי מזבח ובסברת דבנן פליגי אמוראי איכא למאן דס"ל דוקא עולין אבל שארי דברים בטלים אפי' שוים וזה דעת ר"ל זבחים ע"ה ע"א ולא קי"ל כוותי' אלא בין איסורים ובין מצות אין מבטלים זא"ז מ"הת משום דה"ל מ"במ אפי' לא שוו בעצמם כגון פסח מצה ומרור:
וזה לשוני בחי' לפסחים קט"ו ע"א אפי' למ"ד מצות אין מבטלי' הטעם דה"ל מ"במ דאפי' לרבנן דר"י אין מבטלים זא"ז והכי איכא דס"ל לאו דוקא עולין ה"ה מצות ועיין ס' זו בר"ן נדרים נ"ב ע"א וכ' רשב"ם כיון דכי הדדי נינהו כולהו קיום מצות נינהו ולא מבטלי אהדדי יראה דר"ל ולהזהר דלא תיקשי מהלל אדר"ל דס"ל אי מבטלי' ובא לתרץ בשלמא פסח מצה ומרור כל קיום מצות ה' ענין א' הוא טפי מאי' שונים דכל שם איתא מלתא בפ"ע הוא ומ"מ ר"א בזבחים לא ס"ל כן והנה בטי"ד סי' צ"ח מייתי תשו' הרא"ש דחלב ודם מבטלים זה א"ז ורבים מקשים הא לא קיי"ל כר"ל דאי' מבטלים זא"ז עיין בס' דגול מרבבה והמעיי' בפני' בתשו' הרא"ש יראה דלק"מ דכ' דמבטלי' זא"ז אב"א סברא דהרי הטעם מתחלק לס' ומה לי תוך היתר או תוך איסור דעכ"פ אין כאן טעם אי' ואר"ל הפיגול והנותר כו' ואב"א גמרא דתנן הערלה מעלה את הכלאים כו' ולכאורה קשה מ"ט מייתי הא דר"ל באב"א סברא ולא בגמר' אע"כ אין מר"ל ראי' דלא קיי"ל כוותי' אלא ה"ק עכ"פ מבואר מר"ל שגם אי' מבטלי' זא"ז והא דלא קיי"ל היינו שהוא מ"במ אבל בא"מ שהטעם מתבטל בס' חלקים וזיל הכא ליכא טעם חלב וזיל הכא ליכא טעם דם ואין כאן טע"כ ובטול ואע"ג דגבי מצות אפילו א"מ כגון פסח מצה ומרור אין מבטלים התם ליכא ס' ואיכא טעמא של כל א' אלא דאי לאו דמצות אין מבטלין והיה גופו של כל א' בטל בחברו ולא היה רק טעמו הנרגש בזה אין יי"ח מצה דבעי' עיקר האכילה ולא כזית טעם משו"ה אמרי' אין מצות מבטלי' ואין גופו בטיל וטעמו הרי ליכא ס' א"כ יי"ח בו משא"כ בחלב ודם דאיכא נמי ס' הרי בטיל טעמו זהו סברת הרא"ש ומה דמייתי עוד ממשנת ערלה מעלה את הכלאים היינו לפי פי' הרע"ב וע"ש ומ"מ גם לפי' הרמב"ם אין תיובתא דהוא מיירי באי' האוסר עד מאתים אבל לא במתבטל בס' כיון דליכא טעמ' נתבטל אפי' בחרסי הקדרה או באי' או במה שיהיה עכ"ל בחי' שם:
ומענין ביטול היתר בהיתר לא ידעתי לו מציאתו כי מה דקיי"ל צמר גמלים מבטל צמר רחלים נראה דזה לא מקרי היתר בהיתר להיות מ"במ כיון שצמר רחלים הוא אסור לעולם לערבו עם פשתן א"כ לעולם שם אי' עליו ואיננו מינו עם צמר גמלים וחלב עם מים או בשר עם היתר בטיל כמו צמר גמלים עם רחלים ועיין תשו' צ"צ שבמג"א ס"סי תמ"ז אלא שהרי"ף החמיר לענין פת שאפאה עם הצלי וצמר ופשתן או בשר עם חלב אף עפ"י ששניהם היתר פשיטא דלא מקרי מ"במ דרחמנא הקפיד על תערובתן ומ"מ מטעם אחר אמרינן בגד שאבד בו כלאים אין לו ביטול משום ששניהם היתר וע"י תערובתן נאסרו א"א שיהי' תערובתן גורם היתר דה"ל שני הפכים בנושא א' ולא מטעם מ"במ ובאמת צ"ע בזה מעציץ נקוב בכרם שמותר כל שלא הוסיף מאתים וכן מחיצות הכרם שנפרצה וכ' הרמב"ן ריש ב"ב שכל זה מטעם ביטול במאתים וק' הא היתר בהיתר כיוצא בזה לא שייך ביטול וראיתי להעט"ז שבש"ך י"ד סי' רצ"ט יהיב טעמא אחריני והש"ך תמה עליו ויותר יש לתמוה משער בכור ונזיר שלהי תמורה דאי לאו דעביד כציפורתא הוה בטיל והנה בתי"ט ריש שקלים הקשה נילף מב"בח דליבטל היתר בהיתר ותי' חדוש הוא וקשה לי הלא זה החידוש דאי תרי כולי יומא לא שייך אלא אי נילף מיני' איסורים המתבשלים ויהבי טעמא אבל לענין ביטול חוט בבגד לא שייך זה החידוש ואין לו ענין ע"כ הנלע"ד דאה"נ דהיתר בהיתר ילפי' מב"בח ומש"ה בטיל עציץ נקיב וכה"ג והיינו דבר לח המתפשט דומי' דב"בח אבל חוט בבגד שאינו מתפשט ונהי שער בכור ונזיר דהוי אי' בהיתר אפילו בכה"ג בטיל מ"מ היתר בהיתר שתערובו' גורמי' לו אי' אינו מתבטל כיון שלא מצינו כיוצא בו וצדקו דברי העט"ז עם דברי תוספות ורא"ש ועולים בקנה א' ומ"ש הש"ך שם דב"בח יבש ביבש בטל לא ידעתי לו מציאות לב"בח ביבש ביבש בדאורי' ועיין בתשו' הרשב"א סי' רנ"ט בדברי השואל שמיישב קו' הנ"ל כיון שאפשר לעמוד עליו ע"י צביעה לא שייך ביטול וצ"ל התוס' ורא"ש דלא תרצו הכי ס"ל דצביעה אינו מועיל לכלאים דאורייתא דאימר נתר אמרינן ולא ודאי ונעלם זה מהט"ז י"ד סי' ש"ב ססק"ג יע"ש:
נחזור לשלפנינו דהמציא ר"ן מזה בנדרים דאי' שסופו להיות היתר ה"ל עם היתר כמו מ"במ אלא שלפי שעדיין אינו היתר צריך שיהיה העצם מ"במ ואני נבוך אם ס' זו דאורייתא או דרבנן והרב מהו' זלמן ליב זצ"ל רצה לפשוט ספיקא דילי מהר"ן פ"ב דפסחים גבי חמץ בזמנו ואמרתי לו דמחמץ אין ראיה דש"א עליו דודאי לא הוי מ"במ עם מצה כיון שהוא דומה ממש לחוטי צמר רחלים הנ"ל דה"נ לחם זה אי' מקרי כי יש לו ז' ימים בשנה שאסור לאוכלו ואינו מינושל מצה שמותר לעולם ואין בחמץ אלא משום עד שתאכלנו באי' וכו' וזה ודאי דרבנן אבל היכ' דאיכא משום מ"במ אני מסופק אי הוא דאורייתא או נימא הפשר והשיווי שכ' הר"ן שעצמיות מ"במ משלים החיסרון שהוא עתה איסור לא ידעתי אם זה הוא דאורייתא או רק מדרבנן מ"מ יהיה איך שיהיה נ"ל עיקר שכל עיקר חומר דשיל"מ משום לתא דהך אמרו יהי' דאורייתא או קרוב לדאוריי' ואגב אסרו נמי אפי' היכ' דלא שייך מ"במ כגון חמץ במצה שכתבתי לעיל מ"מ אסרו משום עד שתאכלנו כו' ואגב אסרו נמי מה"ט נמי אפי' ספק וכיוצא בו:
היוצא מדברינו דודאי דברי הש"ך מוכרחי' עכ"פ בדינא דילי' דאזלי' בתר מעיקרא מטעם מ"במ ולא בטיל וממ"ש ר"ן בחמץ אין כאן ראי' ולא קושי' וכן מ"ש פלתי מסתם כלים אינן ב"י מלבד מה שהשיג מעלתו דיפה השיג עוד זאת התם בספיקא ליכא משום מ"במ ולא אזלי' בתר מעיקרא ולא שייך לדש"ך דמיירי מביטול:
איברא קושייתו דמעלתו מש"ס דב"מ דפריק' אסור רק מדרבנן א"נ נימא יש לו מתירין מ"הת נ"ל דלא דמי לשיהוי מע"לע דאתי ממילא משא"כ פריקה דנהי דפדיון מע"ש מצוה איכא ומשו"ה נידון כיל"מ כמו היכא דאיכא מצוה בשאלה אבל לעבור אדרבנן ועוד אפשר אי עבר ופרק לא מהני כדאמר ר"י בכתובות פ"א ע"ב ע"כ אינו בדין יל"מ זהו מה שנלע"ד: