שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן פז
שוכ"ט לתלמידי האברך הח"וש המופלא כבוד מהו' ישראל ני':
מכתביו הנעימים הגיעוני בזמנם ולהיות הזמן מאוד יקר וחבילי טרדון הקיפוני בהקפת כל הראש ובשגם התורה חסה על ממונם של ישראל דין גרמא שמנעתי מלהשיבו על הדאר כ"א על שאלה ופסק דין הנצרך לשעה או לצורבא מרבנן מפני הכבוד להרבות כבודו בעיני בני עירו וכדומה ולגבי מעלתו ליתא לכל הני מילי כי כפי הנשמע כבר ברכו ה' בכבוד והון תל"ית וגם דבריו במכתבו לא נצרכה אלא לפלפולא ולפירוק ק' בעלמא אמנם על עתה באתי להיות נפשו בשאלתו אודות בשר כבש טריפה שנתבשל בקדרה עם בשר שור כשר ונשפך מזה לכמה קדרות ולא נודע אם הי' ס' בהיתר נגד האיסור ועתה הספק אי הוה מ"במ ואזלי' להקל בנשפך כמבואר סימן צ"ח או מקרי אינו מינו ומספיקא להחמיר ומעלתו הראה פנים לכל צד בחריפות ובקיאות אי עז ושור מקרי מ"במ או לא:
והנה בהמרק הנשפך לשארי קדרות אין ספק דאזלי' להחמיר דמים עם בשר הו"ל אינו מינו דאפילו אם יהי' בשר עז עם שור מ"במ מ"מ עם המים הו"ל אינו מינו ולא אמרי' סלק את שאינו מינו כמו שאינו וכמ"ש הש"כ סי' צ"ח ואע"ג דהט"ז סי' ק"ט כ' ישוב הגון לדברי הש"ע ולהסיר מעליו תלונות הש"כ יע"ש מ"מ לא נראה להקל נגד דעת הש"כ דטעמא לא בטיל:
ואין כאן ספק אלא על בשר שור בעצמו אחר שיוסר ממנו כל לחלוחי' הרוטב והמרק ויקלפנו משום דאית בי' פילי כדי להסיר ממנו המרק של איסור שהוא בעין עליו ואח"כ ליכא אלא משום תערובת טעם בשר עז הנבלע בו ובהא יש להסתפק אי הוה מ"במ אי לא:
הנה לכאורה נראה בפשיטות והחוש שטעם בשר עז אינו דומה לטעמא של בשר שור וחיך אוכל יטעם וכיון שכן כל שטעמא נרגש טעמא לא בטיל דטע"כ ומ"ש מעלתו להוציא מלשון הפוסקים דדוקא למ"ד בתר שמא אזלי' הוה בשר שור עם בשר עז ב' מינים ומשמע דלמ"ד בתר טעמא אזלי' ה"ל מ"במ ואמת נכון הדבר אבל הם לא אמרו אלא לענין מ"במ לא בטיל דבעי' שיהי' שום השוא' ביניהם ולרבא ההשואה בשמא עושה אותם מין א' ולאביי ההשואה בטעם גורם ובזה ס"ל להפוסקים אפי' אינם שוים ממש בטעמם רק בקירוב נמי הוי מ"במ ולא בטיל תדע דהא ר' יהודה יליף לי' מדם הפר ומדם השעיר דלא בטיל ולאביי הגורם הוא השוואת הטעמים ומסתמא כי היכי דבשר שור ובשר פר אינו שוה ממש בטעמם גם הדם שלהם אינו שוה בטעם ואפי' אי ניזל בתר חזותא בזריקה כדמשמע קצת בזבחים פ' התערובות מ"מ גם בחזותא אינם שווים ממש דידוע דדם פרים סמיק טפי כמבואר במס' יומא גבי זהב פרווים ומ"מ לענין השואה דמ"במ אין קפידא כ"כ ומש"וה לא בטיל אפי' באלף לר' יהודה וה"ה לדידן בדבר שיש לו מתירי' וכה"ג וכן חמרא בעינבא אין טעמם שווים ממש וכן תבלין ב' וג' שמות וג' מינין פלפלין וכמון עיין תוס' ע"ז ס"ו ד"ה תבלין ומ"מ ה"ל מ"במ בטעמא לאביי:
אבל לענין שיהי' צריך מן התורה פשוט הוא כל שיש לו שום שינוי בעולם אפי' כ"ש נמצא שטעם נרגש וניכר האיסור ולא בטיל מן התורה מצד טע"כ דאוריי' וזה פשוט ומבואר לפע"ד:
ומה שרמז לי לעיין בס' שער המלך פי"א מהל' מאכלות אסורות עיינתי שם וזה אשר כ' להקשות לשיטת הרי"ף דרב דס"ל ריחא מילתא אזיל לטעמי' דס"ל מ"במ במשהו א"כ מאי פריך הש"ס מבריית' לימא רבנן הוא ואנא דאמרי כרבי יהודה וע"ז תי' ז"ל משום דתני אפי' גדי וטלה ובשמא שני מינים הם אלו דבריו ז"ל ולדעתי כוונת מעלתו בזה דאי ס"ד דס"ל לשע"המ דבטעמא חדא מינא הם אכתי מאי פריך דלמא ס"ל לרב בתר טעמא אזיל והו"ל מ"במ וברייתא אתי' כרבנן אע"כ משמע דב' מינים הם בטעמא:
הנה אב"א גמרא יש להוכיח דרב ס"ל בתר שמא מדאוקי אמורה עלה ודרש כיון שנתן טעם בחתיכה וכו' ואוסרת כל החתיכות מפני שהם מינה והתם מיירי בחתיכת דג טמא שנתבשלה עם החתיכות של דגים טהורים ואין ספק שאין טעמם שוה ואפ"ה אסור במשהו משום מ"במ ש"מ דאזיל רב בתר שמא וחתיכת דג מקרי כמ"ש הפוסקים בחתיכות עז ושור:
ואב"א ה"נ דהו"מ לשנוי דרב ס"ל כאביי דאזיל בתר טעמא אלא דלא רצה לאוקמי לבר מהלכתי' דקיי"ל כרבא דבתר שמא אזלי' ותמהתי על מעלתו דאתקל לי' לשנא כמה פעמים וכתב דאנן קיי"ל כרבא לגבי אביי אך למאי דקיי"ל מ"במ חד בתרי בטל מודה רבא לאביי דאע"פ ששוה בשמא אי לא שוה בטעמא לא בטיל חד בתרי דטע"כ וטעמא לא בטיל אבל לענין מ"במ לא בטיל פשיטא דהלכתא כרבא דאזיל בתר שמא וזה פשוט ולהיות הדברים פשוטים אין כאן מקום לקבל אריך והקוצרים אומרים יברכהו ה' בהון הונה של תורה יעלה על במתי ההצלחה עד יעלה במסילה אשר עולה הכ"ד החותם בכל חותמי ברכות: פ"ב יום ה' י"ז טבת תקס"ט לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ.