שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן עז
שוכ"ט לתלמידי הרב הצדיק המופלג החרוץ ובקי כמו"ה מאיר באסקאוויץ נ"י:
אשר נדברנו אמש שמעלתו בחנות שלו בק"ק קאמאהרן אינו מוכר פירוש יבישים של אשתקד בימות החורף כי כיון שמימי הקיץ מסיון ואילך הוחזקו בגידול מילווען וכל בריה שאין לה עצם אינו חי ששה חדשים אבל מתקיים יב"ח וא"כ אותן מילווען שנתהוו בסיון מתים בחשון ועדיין אסורים עד סיון הבא עד שעבר להם יב"ח ואין להם בדיקה כיון שמתו ואינם רוחשים עוד אלו דבריו. הנה בצדקתו ותומתו מחמיר לעצמו והדברים ראוין למי שאמרן מ"מ כיון שלא ראינו מי שחייש לזה צריכים אנו לאמשוכי נפשי' לומר הנח לישראל אם אינם נביאים בני נביאי' הם ומה שאמרתי תמול פא"פ אבאר עתה במכתבי בעזה"י:
תחילה אומר מ"ש כל בריה שאין בה עצם אין חי ששה חדשים אע"פ שכ"כ בפר"ח וכן בס' שאילת שלום סי' פ"ט שניהם לא דקו במ"כ כי במ"ר פ' שופטים ובירושלמי פ"ק דשבת אמתני' ולא יפלה את כליו לא נאמר כל ברי"ה אלא כל דבר שאין לו עצם אינו חי ששה חדשים ובש"ס פא"ט אמרי' כל ברי"ה שאין בו עצם אינו מתקיים יב"ח ואלו הי' מדקדקים בלשונם לק"מ ק' באר שבע מדתנן ספ"ג דגיטין נותנין לה בחזקת שהוא קיים וכן מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים ולק"מ כי ענין קיום הוא קיומו של הענין שאנו עוסקים בו וכשאנו עוסקים בבע"ח באדם שהניח חולה או זקן אי חיותו קיים או לא ואמרי' בחזקת שהוא קיים ר"ל חיותו קיים וכשאנו אומרים כל בריה שאין בו עצם אין בריותה מתקיימת יב"ח ע"כ הוא כעפרא דאם אינו כעפרא עדיין בריותו קיים דמת נמי בריה מיקרי אבל אי הוי אמר כל בעל חי שאין בו עצם אינו מתקיים הי' אומר אינו מתקיים ששה חדשים שאין חיותו מתקיים ששה חדשים אבל עודנו בריה הוא [ומה ששאלני על נוסח דוד המלך ישראל חי וקים בסנהדרין ביארתי יפה ואין כאן מקומו] ונבוא לנידון שלפנינו הנה הרמב"ם פ"ב ממ"א הל' ט"ו כשדיבר מתולעים בתלוש שפרשו ומחובר אפי' לא פירשו לא הוצרך בדיק' אלא אמחובר אבל לא בתלוש וכ' ה"ה הטעם משום דהוה מיעוט המצוי רצונו אפי' עינינו רואות רוב בזמנם ובמקומות ההמה שכיח הרחש אפי' ברוב החביות אבל לא ברוב הפירות ואם יבדוק כל פירי בפ"ע יהי' הרוב בלא תולע ע"כ ליכא אלא מיעוט המצוי:
והנה לכאורה הי' נראה לפ"ז היינו לכתחילה אבל אם עבר ובישל בלא בדיקה הי' לנו להתיר מעיקר הדין לולי א"כ מה הועילו בתקנתן כל א' יבשל בלא בדיקה וכמ"ש ש"כ בי"ד סי' ל"ט סק"ח בטעם המחמירים בריאה וה"ה הכא ומשו"ה הוצרכו רשב"א ורמב"ן לומר שמותר מטעם ס"ס וכל זאת באותן המתליעים במחובר אבל אותן המתליעים בתלוש לא הזכיר רמב"ם בדיקה אפי' לכתחילה ועיין ה"ה שם ד"ה ואם שהה וכו' אלא שהרא"ש החמיר גם באלו לבודקן לכתחילה עי"ש ועוד רמב"ן ורשב"א יהבי טעמא משום דאיכא למיתלי שנימוחו משו"ה מותר אפי' לכתחילה ומשמע אפי' מיעוט המצוי שפירשו אפ"ה תלי' לקולא מטעם שימוחו בתבשיל ורא"ש לא סמך גם ע"ז והחמיר ועכ"פ מבואר דקיל חששא דמיעוט המצוי בפירות בתלוש ממיעוט המצוי דהתליע במחובר וצריך טעמא למה:
ונלע"ד דהתליע במחובר לא הי' לו חזקת היתר מעולם אפילו כשהפרי באיבה ובעיקרי גפנים כבר מצוי תולעים וליכא חזקת היתר על הפירי זו עצמה אלא דמרובה פריש וכיון דאיכא מיעוט המצוי חיישינן והוי כמו ריאה ממש דאין לבהמה חזקת היתר מבורר שעה אחת אלא מרוב בהמות כשרות פריש וכיון דאיכא מיעוט המצוי חיישינן מה שאין כן אם לא התליע במחובר או אחר י"ב חודש דליכא אלא ספק אם נולדו חדשים בתלוש ולענין זה הפירי בחזקת היתר וכשרות עומדת נמצא הו"ל לפירי זו עצמה חזקת היתר וגם מרובה פריש שאין רוב הפירות מתליעי' בתלוש ופירשו רק מיעוט המצוי ה"ל נגד רובא וחזקה וס"ל להקל אפי' לכתחילה:
ולפי"ז י"ל אפי' להמחמירין לבדוק לכתחילה אפילו בהא היינו דאפשר למיבדק אסור לאכול בלא בדיקה כיון דאפשר לעמוד עליו אבל היכי דא"א לעמוד עליו כגון נידון שלפנינו שכבר מת הרחש אחר ששה חדשים וא"א לבודקן אין לאסור הפירי אך ירחצו היטב לתקן מה דאפשר שאם יש עליו תולעים מילווען מתים יסורו אע"פי שאין זה תיקון גמור דא"כ אפילו במילווען חיים נמי טורח בדיקה זו למה ירחצו במים אע"כ אין זה תיקון בטוח מ"מ הכא אחר ששה חדשים דא"א בבדיקה מחויב לעשות האפשרי אבל אין לאסור לרבים:
וכעין ראיה מנדה דאשה עלולה לראות ומינה קרבו טפי ממילווען ואפ"ה הואיל והיא בחזקת טהרה אם יש לה מכה באותה מקום תלינ' במכה ופשטו' משמע אפי' ביום הוסת וכן דעת הרשב"א אלא שהתוס' כ' א"כ לא תטמא לעולם וכוונת תוס' לא שאחריות נידות עלינו ומה בכך אם לעולם לא תטמא אלא כוונתם כיון שלא באנו לטהר אלא משום אוקמה אחזקת טהרה כיון דוסת לאו דאוריית' איך נטהר אותה לעולם ונוציא אותה מרוב נשים הרואות דם נדה בזמנם ונימא היא מן המיעוט וכי חזקה עדיף מרובא ע"כ ניתן לה יום וסתה לתלות ראייתה ביומו זהו סברת תוס' לולי זה גם תוס' היו מודים שתולים במכתה אע"ג דמינה קרבו דמים מ"מ כיון שמוחזקת בטהרה וא"א לבדוק לא בעי בדיקה ע"כ הוצרכו תוס' לומר שהרוב מתנגד לחזקת טהרה דרוב נשים רואות עכ"פ משלושים לשלושים או בשום זמן וכי זו לעולם לא תראה וכבר ידע מעלתו מ"ש אני בתשו' אחרת טעמו של רשב"א דס"ל ע"פי חכמת הרפואה דכשיש לאדם מכה פתוחה המוציאה ליחה ודם אז כל שארי ליחות מלוחו' ומעופשים ומותרות שבגוף נמשכים לשם ויוצאים דרך שם ואפשר שיהי' דם נדה שדרכו להתבשל בעורקי האם שהיא המקור עתה נמשך דרך המכה ואינו מגיע להתבשל במקור ואינו מטמא באמת לעולם ואין זה נגד רוב הנשים כי מאן לימא לן שרוב הנשים שיש להם מכה כזו שרואות דם נדה דלמא כל כי האי איתתא אינה רואה ושוב מוקמי' אחזקת טהרה וכיון דא"א לבדוק שריא בלא בדיקה. הדרן לדידן בודאי הפרוש והחסיד לא יאכל שום דבר הצריך בדיקה לעולם ושארי עמא דארעא האוכלים בבדיקה עכ"פ מה טוב אם ימשכו ידיהם באופן שאלתינו דהיינו מימי כסליו ואילך לא יאכלו יבשים משל אישתקד כי כבר מתו אותו הרחש שמימי סיון וצדיק כמותו לא ימכרנו בחנותו כלל אבל לאסור לרבים מה שכבר נהגו להתיר לא נ"ל ומסתיין דמצאנו טעם הגון למנהג בני נביאים והנלע"ד כתבתי: א"נ משה"ק סופר מפפ"דמ: