שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן נט
נועמו הגיעני לנכון ואימא לי' איזה גופא דעובדא מחו' הנגיד ציוה לשאלני אודות בישול שכר בברייהויז שלו ביום ש"ק והשואל אחר שהאריך בדין הנ"ל כ' בשולי יריעה אודות המורה שהורה להשהות עוף נשיכת העכבר יב"ח ונתן אמתלא כי דברי רמ"א סי' נ"ז הוא מנהג במדינת פולין. ולא האמנתי שיצאו הדברים מפה שום מורה הוראה בישראל רק שהוא רק דרך פלפול שהיה לו להשואל עם לומדים כנהוג ועתה כ' פר"מ שהוא המורה וכי נשיכת עכבר הנ"ל אינה דרוסה ולחומרא בעלמא ציוה להשהותו ושכבר יצא הוראה מאביו הגאון זצ"ל להשהות ס' דרוסה יב"ח כי המנהג שכ' רמ"א אינו במדינתנו וראיי' שאל"כ לחנם נתחבטו הפוסקים בשיעור יב"ח אי חודש העיבור בכלל או לא הרי אנו אין לנו להשהות כלל אע"כ אין הדין נוהג בינינו אלא במדינתו של רמ"א אלו דבריו: -
בקראי הדברים עמדתי מרעיד אם יצאו הדברים מפה זקן מורה הוראה בן גדולי עולם האמנם אמת הדבר כי עכבר אינו דורס ואין זה צריך לפנים אך נשיכתו במקום גלגולת וקרע כרבלתו לגמרי צריך בדיקה במקום עצם וקרום של מוח וחמור מדרוסה דבספק דרוסה איכא מאן דלא חש לספק דרוסה אבל הכא פשיטא דצריכה למבדקה והיינו הכתה חולדה דתנן במתני' ורב גופיה דלא חשש לספק דרוסה מ"מ בהכתה חולדה על ראשה אמרי' בחולין נ"ו ע"א רב ושמואל ולוי בדק ליה וכו': -
והנה הרב"י תמוה לכאורה דפסק כיחידאה כהרשב"א דלא חיישי' לתקלה בעוף א' כ"א בהרבה עופות דוקא ושביק דברי הגה' מיי' וסמ"ק וכלבו והמרדכי פ"ב דחולין בשם מהר"ף דכולהו ס"ל בשיהוי בשחיטה בכל שהוא אסור להשהותו משום תקלה אפילו בעוף יחידי והרב"י בעצמו מייתי דעתם בלי שום חולק בסי' כ"ג בסופו והנה דברי רשב"א גופי' תמוהים הרבה דמחלק בין א' להרבה כבר הרבה להקשות עליהם בפר"ח סימן נ"ז מסוגיות טובא ואני מוסיף בביצה בסוגיא דטבילת כלים חוששין שמא ישהא אפי' בכלי א' ובפ' ג"ה בסוגיא דמכריזין קפיד שמואל למה תשהא איסורא וההוא פינכא דתברא ר' אמי כ' הפוסקים בסי' ס"ט משום תקלה וע"כ לתרץ הרשב"א צ"ל כמ"ש פרי תואר דרשב"א גופיה ס"ל להקל בספק דרוסה דאיכא בלא"ה מאן דלא חייש כלל לספק דרוסה משו"ה הקיל הרשב"א נמצא לפ"ז י"ל הרב"י ס"ל דהמרדכי וכל הני פוסקי' וכו' דלעיל לא אמרו אלא בשיהוי בשחיטה ולא בספק דרוסה ומשו"ה פסק כרשב"א והרמ"א לא ס"ל לחלק ופסק כרוב הפוסקים הנ"ל: -
דאדרבה כל דקיל איסורא טפי איכא למיחש לתקלה ובמנחת יעקב כלל ד' סק"ו הקשה דבבשר חיישינן אפי' לזמן מועט שלא להשהותו לכתחלה ג' ימים בלא מליחה ותי' בודאי איסור חיישינן אפי' לזמן מועט משא"כ דרוסה הוה ספק איסור והוה בזמן מועט ס"ס משא"כ יב"ח הוה קרוב לודאי שיכשל בה יע"ש: -
והשתא נידון שלפנינו שנשכה העכבר שנקרא (ראטץ) על ראשה מקום שעושה אותה טריפה דגריע מספק דרוסה אפשר גם הרשב"א מודה דחיישינן לתקלה אפי' באחד ואפי' לזמן מועט ואין לו על מה נסמוך כלל ומכשול נמי איכא להשהותו יב"ח:
ומ"ש והעיד על אביו הגאון זצ"ל שהורה בספק דרוסה כהמחבר להשהותו יב"ח אני אומר השומע שמע וטעה כי אולי היה לו עוד צדדים הרבה להקל אבל זולת זה מאן ספון מאן חשוב לבוא אחרי הרמ"א בשגם הפר"ח שהוא מרא דארעא דישראל שכל מנהגם עפ"י הרב"י פסק דלא כוותי' ניקום אנן ונימא הרמ"א העיד על מדינתו בפולין חס לי' למימר הכי אם בהלכה קבועה כן יאמר מה יאמר בדברים שהם באמת רק מנהגן של ישראל יאמר הרמ"א כוון על פולין ויתן יד לפריצי עמינו שיעמידו חזון ומקלם יגיד להם להרוס הרבה שרשי מנהגי הש"ע שהם כקוצים בעיניהם בלא"ה ופר"מ כ' דבז"הז איכא למיחש לכבוד התורה טפי יפה כ' ומכש"כ דאיכא למיחש לכבודו של רמ"א טפי: -
ומ"ש והוכיח שאין מנהג זה במדינתינ:ו מדהטריחו האחרונים אי חודש עיבור בכלל יב"ח או לא יש לתמוה א"כ הרי עכ"פ בפולין נוהגים כהרמ"א א"כ לדדהו תיקשי למאי הטריחו הפוסקים בשיעור יב"ח ואם יאמר נא לבני מדינתינו כתבו כן גם אנחנו נאמר לבני ספרד שנוהגים כהרב"י כתבוהו אבל מעיקרא לק"מ דעכ"פ נ"מ בעבר ושהה או שנודע ספק הטריפות אחר יב"ח וכדומה או שהה ביד גוי דאלת"ה נימא כן בכל הני אמוראי דיהבי שיעורא לטריפה יב"ח בחולין נ"ז ע"ב כולהו לא חיישי לתקלה דאל"ה למה להו דיהבי סימנא ואי אינהו כולהי לא חיישי לתקלה הוה לן למפסק כוותי' אע"כ נ"מ כנ"ל ומיהו ר"ש בן חלפתא התם דעשה לתרנגולים דילי' שפופרת של קנה אי ס"ל דחיישינן לתקלה קשה איך השהה אותו ואולי ס"ל טריפות הניכר לעין כל כמו שמוטת ירך ל"ח ודוחק:
בהא סלקינין דאות' התרנגול שנשכה (ראטץ) על ראשה עד שהסיר כרבלתה אין להשהות יב"ח אלא לשוחטו מיד ולבדוק עצם הגלגולת שבזה גם אנו בקיאין ואם ניקב העצם איכא למיחש לקרום ובהא אין אנו בקיאין ומיהו נפלי' ברב רבתא במ"ש הרשב"א בתה"א ומייתי לי' הטור סי' נ"ז דבעי בדיקה מיד שנולד הספק אבל אחר זמן חיישי' שמא הבריא יע"ש והסכים כן הב"י והב"ח ואולי הכא לא חיישינן לעצם שמא נתרפא כל כך מהרה דעצם קשה הוא וצ"ע: - והנני אוהבו כמאז ומקדם והאמת אהוב יותר הכ"ד החותם בחותמי ברכות: - פ"ב יום ב' טוב א"ר תקע"ה לפ"ק: