שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן נא
יקרת מכתבו הגיעני ונפשו בשאלתו ע"ד קרקבן של אוזא שנתחב בעורו החיצון חצי מחט וחצי' השני של מחט הי' תחוב בפנימו' הקרקבן נגד מקום תחיבת החיצון אך העור הפנימי וגם חצי עובי החיצון עד קרוב למקום חצי המחט החיצונה הי' שלם ויפה אך למעלה ממקו' תחיבת המחט החיצונה הי' קצת שביל שנראה שמשם ירדה המחט למטה ויצאה לחוץ ולא הי' שום רושם קורטדם או חלודה סביב מקו' המחט ובאה זאת השאל' סמוך לי"ט ולצורך אורחים ומעלתו לא הי' בצל קורתו (ומורה א') הכשיר ובבוא מעלתו אל ביתו כבר נתבשל ויצא בהיתרא ולא רצה למיהדר עובדא ועתה נתעוררו איזה מעררים ומפקפקים ע"ז ורצה לידע דעתי ויפה הראה ידו בפוסקים להמציא לו סממנים יפים לעשות סמוכים מדברי תורה ואין הזמן גרמא להאריך ונקטה נפשי בקצרה:
הנה בזה יש ג' דינים
(א) אם נמצא מחט בחצי עור החצון וקורט דם נגדו בפנים והבשר שלם בין קורט דם למקום המחט באופן שבודאי מפנים יצאה לחוץ ונתרפאית בזה כ' פרמ"ג סמ"ח דאינו אלא ספק טריפה כיון דע"כ נתרפאית הפנימי א"כ אפשר נתרפאות טרם שניקבה המחט לחוץ ואז מועיל סתימת קרום נמצא מעולם לא היה טריפה ומשום כן אינו אלא ספק טריפה וגם מעלתו העתיק זה והוא ברור:
(ב) כל זה אם הי' קורט דם מבחוץ אכן אם לא הי' ק"ד ולא חלודה מבחוץ נ"ל פשוט דהמקיל בהנ"ל לא הפסיד כיון דבלא"ה רוב הפוסקים ס"ל להקל אפי' בקרקבן כשאין ק"ד מבחוץ דתלינן אחר שחיטה יצאה לחוץ ונהי אנן קי"ל כרמ"א דאפי' בהמסס אסור דאין אנו בקיאין ומכ"ש בקרקבן מ"מ הכא דאיכא ג"כ הך ספיקא הנ"ל דאפי' אי יצא לחוץ מחיים שמא יצאה לחוץ אחר שנתרפא עור העליון א"כ המקיל לא הפסיד:
(ג) כשאין קורט דם בפנים אפי' ליכא ק"ד מבחוץ נמי מ"מ אסור דתלינן שמבחוץ בא והשתא אפי' נכנס לתוך הקרקבן אחר שחיטה מפני שאין בו ק"ד במקום נקב מ"מ הרי הי' קודם שחיטה בתוך חלל הגוף וחיישי' לאיברים הפנימים שניקבו ע"י הקוץ ומחט וכ"ז פשוט ומבואר:
והשתא בנידון שלפנינו אי נידון החצי מחט שהיתה תחובה בפנים נגד תחובת המחט שמחוץ כמו קורט דם בפנים א"כ הרי מותר בלי פקפוק כמ"ש באות ב' ואם לא נידון כמו ק"ד הרי טריפה בודאי כמ"ש בחלוקה השלישי ולכאורה יש להביא ראי' דהרי הגה' מיימ' ומביאו ד"מ ורמ"א סי' מ"ח סעי' ח' מחט או קוץ הנמצאים בהמסס ובית הכוסות בחללו ולא נתחב בהם כלל כשר בכל ענין וא"צ שום בדיקה וכ' הש"ך הא כל שנמצא ק"ד מבחוץ אפי' לא נתחב טריפה דאם אין כאן מכה ק"ד מנין וכן דעת הרב בהגה' לעיל סי' ל"ג בושט עכ"ל ש"ך ס"ק ל"א ויעיי' סי' מ"א ס"ח ובהגה' ובצ"צ פליג להקל בנמצא על הפרש אבל בתחוב כ"ע מודים שהמחט שבפנים מורה על שכנגדו מבחוץ והתם נמי מיירי שהבשר שבין המחט והסירכא או קורט הדם בריא ויפה ואפ"ה תלינן זה בזה וה"נ דכוותי' וא"כ הי' ההיתר בנידון שלפנינו ברור:
אבל מ"מ אין זה ראי' ברורה חדא התם להחמיר חיישי' ולא לתלות להקל ותו התם איכא הוכחה אם אין כאן מכה קורט דם מנין ונהי אי לא הי' מחט לפנינו היינו מכשירים והיינו אומרים שהיתה מכה שאינה מטרפת וממנה נולד ק"ד או הסירכא אבל מ"מ השתא דאיכא מחט בפנים מוכיחים זע"ז אבל הכא מאי הוכחה יש לנו וכי לא סגי בלא"ה שיהיה מכה זולת המחט שבחוץ עד שנאמ' אם אין כאן מבפנים מחט בחוץ מנין והשביל שכ' מעלתו אינו מעלה ואינו מוריד דגם אם נכנסה מבחוץ אפשר שנכנסה בעומק ועשתה שביל וחזרה לאחורי' למקום שנכנס לשם שהרי גם לדעת מעלתו צריכין אנו לומר שהמחט נשברה וחזרה לאחורי' אל תוך פנימי' הקרקבן ונתרפאו שבילי' וחציו השני ירדה לעומק ומאי חזית לתלות להקל ולא להחמיר:
ותו אפי' נימא פה אתי' המחט מ"מ מאן לימא לן ששלימה בלעה אדרבא הא קיי"ל במשנה דטהרות ומייתי לי' רפ"ק דנדה מחט שנמצא שבורה אמרי' כל הטומאות כשעת מציאתן ובמקום מציאתן יע"ש ד' ע"א וא"כ נימא שבורה בלעה וחלק א' נשאר בפנים וזה החלק השני נקב הקרקבן וירד עד עבר השני וא"כ הוה ספק טרפה כבבא ראשונה הנ"ל היות כן לע"ד אלו הוה אתי האי דינא לקמאי לא הייתי מורה בו להיתר:
מ"מ הואיל וסמך עצמו על סברתו ולא נמלך במעלתו ודמה מחט לקורט דם והתיר לצורך י"ט ואורחים ומעלתו לא בעי למהדר עובדא בדבר שאינו ברור כאחותו שהיא אסורה אין מזחיחין אותו בדבר זה ואל יחוש להמצפצפים והמהגים המטילין דופי מבקרי מומין בניב שפתותיהם לדדהו הוה מומא ולדידן לא הוי מומא בכה"ג ואל יחוש לדבריהם הכ"ד הטרוד מאוד החותם באהבה רבה. פ"ב יום ב' ט' כסליו תקעו"ל. משהק"ס מפפד"מ: