שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן מו

מעשה באוזא נשחטה והוציאו הושט לבדקו כנהוג ולמחר הוציאו בני מעיים ובכללם הכבד ג"כ והניחם על המערכת ולאחר שעה כשלקחו הכבד לשרות במים מצאו עלי' גרגיר מוזהב כחצי לבנה קטן לא נודע מאין בא לשם ולא נראה שום רושם במקום כי היה מונח עלי' ונלקט ממנה ולא ניכר שום חלודה על הזהב ולא שום מכה בהכבד או בשום אבר ונראה פשוט להתיר כי אמרה המשרתת שזהו במקום שהקרקבן מונח על הכבד כשנתלש הושט משם וי"ל שמן הושט בא שבלעוהו בחיי' ובשעת תלישתו נפל לשם או בשעה שהוציא הקרקבן יצא ממנו זה ונפל על הכבד ונ"ל פשוט שתלינן בזה דלו יהי' הושט בפנינו ונקב בו והגרגיר מוזהב תחתיו באופן שנדע בודאי שיצא מהושט וניקב הושט בפנינו הי' תולין במשמוש ידא דטבחי כמו בכל הטריפית דאין לחלק משום דושט ספק נבלה וה"ל ספק בשחיטה האמת שכן עלה ברעיוני מכבר אבל הדרנא בי ולא נ"ל כלל שהרי למדו דאזלי' בתר רובא מדלא חיישי' שמא במקום נקב קשחיט ש"מ אזלי' בתר רובא ורוב בהמות לא ניקב הושט שלהם אע"ג דאי נקב הושט ושחט במקום הנקב ה"ל פסול בשחיטה ובחזקת איסור עומדת עד שיודע במה נשחטה אפ"ה אזלינן בתר רובא בהא וטעמא כמ"ש הראשונים ז"ל דלכן סמכי' ארוב מצוים מומחי' הם משום דהרי נודע במה נשחטה דהרוב הוי כודאי רוב מצוים מומחי' והרי נודע דנשחטה ממומחה וה"נ נודע דלא נקב הושט שפיר סמכי' ארובא דלא נשחט במקום נקב וה"ה והוא הטעם להשוות וושט לשאר אברים בשניקבה היכי דמשמשא ידא דטבחא להתיר דרוב בהמות אינן נבלות ע"י ניקב הושט ולא מקרי ספק בשחיטה אלא ספק במעשה השחיטה כגון ספק שהה, דרס, סכין פגום, שחט הושט ונמצא גרגרת שמוטה ואין לו במה לתלות, וכן מוכח בש"ך סס"י ל"ד גבי גרגרת דהוי נמי נבלה ואפ"ה תלינן היכא דאיכא למתלי ע"ש ופשוט לו זה ועיי' בחו"י סימן קכ"א דף קט"ו ע"א כ' שם דפסוקת הגרגרת לא מקרי אתחזק איסורא דנשחטה הותרה וק' הא ה"ל ספק נבלה אע"כ כנ"ל דנשחטה הותרה שייך נמי אספק וושט וגרגרת משום דאזלי' בחר רוב וה"ל נודע במה נשחטה וכיון שכן ה"נ כיון דאיכא למתלי שכאן נקרע הושט ע"י שתלשו מן הקרקבן וזה בא ממנו מה"ת נאמר שניקב הושט מחיים והוציא הך גרגר מוזהבת ואינו דומה למחט שנמצאת תחובה בכבד דע"כ מחיים בא לשם ולא ידעי' אי דרך הושט או קנה וכשנכנסה דרך הושט אזי הוא טריפה תלי' להחמיר דרוב בליעות דרך הושט משא"כ זה דומה לעובדא שבא לפני הגאון בעל צ"צ הסכימו האחרונים לאסור ה"ה בפר"ח ועמ"ש בפלתי וכן בשמ"ח מ"מ הא סיים שם בשמ"ח שאם המחט הי' תחובה על הכבד ולא בתוכה ואין בה חלודה יש להתיר מכ"ש הכא דאיכא למתלי טפי בקרקבן ואינו אלא מונח ע"ג הכבד ולא בתוכה כלל דיש להתיר וכן נ"ל ברור: