שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן מד
פה בקהלתינו ובגלילות האלו שכיחים למאוד באילים ששוחטים למאות שיהי' התליע הכבד שלהם וממש כמה פעמים לא נשארים אפילו שני זיתים ונהגו בו היתר מקדמת דנא עפ"י הסכמת הש"ע והש"ך וגם שהרב בעל שמ"ח מחמיר קצת בזה מ"מ הנחתי להם מנהגם בזה אך ראה זה חדש הוא הביאו לפני ריאה א' מאותן האילים וראיתי בה כתמים אדומים הרבה ונקודות אדומות הרבה מאוד וצויתי לבדוק הריאה בנפיחה ומים ואחר הבדיקה היתה מבצבץ וטרפתי' ואח"ז הביאו עוד כמה וכמה וכולם היה בזה האופן ורובם בצבצו ע"י בדיקה הנ"ל והקצבי' אומרים שמקדמת דנא בכמה שנים נהגו היתר באילים כאלו והנה הראוני על הריאות ההמה כמה וכמה תולעי' הניכרים שהן מאותן תולעי' שבכבד הנ"ל:
ואמרתי לעיי' בהך דינא לכאורה היה נראה להתיר בפשיטות דהא קיי"ל מורנא בריאה לאחר מיתה פריש לא מבעי' למאי דקי"ל הכי בכל האיברים שנמצאו בהם תולעים תלינן לאחר מיתה פריש משו' דאפס חום הטבעי כמבואר בש"ך סי' ל"ו א"כ ה"נ אותן התולעים הגם שיוצאים מן הכבד מ"מ גם מן הכבד אינם יוצאים אלא לאחר מיתה אלא אפי' להפוסקים דס"ל דוקא בריאה אמרי' הכי ולא בשארי איברים עמ"ש ש"ך סי' ל"א סק"ו וא"כ ה"נ ניחוש שפרשו מהכבד מחיים מ"מ זיל בתר טעמא דשאני לן בין ריאה לשאר איברים משום דבחיים הבהמה מרחפת הריאה תמיד וא"א להתולע לנקוב הריאה עד אחר מיתתה דנחה הריאה מרחיפתה אם כן ה"נ אי נמי פריש התולע מהכבד בחיים מכל מקום לא היה יכול לנקוב הריאה מחמת רחיפה דמה לי אם המורנא בפנים ורוצה לנקוב לצאת חוצה ולא יכול מחמת רחיפת הריאה ומה לי אם בא מחוץ לפנים נמי אינו יכול מחמת רחיפת הריאה שוב מצאתי סברא זו בעינה כתובה בס' שמ"ח בסי' ל"ו סקכ"ו וא"כ ממנ"פ מוכח דאם הנקבים הם מנקבי המורנא פשיטא דלאחר שחיטה נעשה אלא דיש לספוקי טובא אי תולין הנקבים במורנא דלמא דוקא כשיוצאין מן הריאה בעצמה י"ל שיצאו לחפש חום הטבעי שחסר להם ומשו"ה נקבו משא"כ הכא מה"ת ינקבו הריאה ובאמת בסברא זו יש קצת עיון עמ"ש הש"ך סי' ל"ו סס"ק ט"ז להביא ראי' אפי' אין שם כ"כ תולעים כמו נקבים דיש להכשיר מדתלינן בזאב אפי' שלא במקום שיניו משום דנקב וחזר ונקב ולכאורה אינו דומה דזאב ידעי' דרכו לישך ולנקוב אמרינן נקב וחזר ונקב משא"כ המורנא מאן לימא לן שדרכו לנקוב כלל דלא יצא רק לחפש אחר חום הטבעי שלו ומה לו לנקוב יותר וה"נ גבי הני מורנא דכבדא כיון שכבר יצאו מהכבד מה להם לנקוב יותר ועוד מאן לימא לן שיש להם כח לנקוב עוד כי משמתה הבהמה ואפס חום טבעי שלה אפס כח התולע ונמס והולך לו אחת לאחת ועינינו רואות כי רובם כבר מתו ומעט מהם אשר רוחשים עדיין ועמ"ש בפלתי כעין זה שם סי' ל"ו להחמיר במורנא לכן קשה להקל בזה:
אך מ"מ הואיל ובהמה בחזקת היתר לגבי נקבי' אלו עומדת ותלינן בכל מה דאפשר לתלות ועוד נ"ל דבריאה יש להקל יותר בנקבים מבשארי איברים שהרי הקשה הר"ן פא"ט איך נכשיר סירכא כסדרן הא אין סירכא בלא נקב ואיך יחזור טריפות להכשירו ע"י סירכא ותי' אין כל הנקבים ראוים לסירכא ואלו היו יודעים שזה הנקב שאנו רואים עתה ראוי להעלות סרכא לא היה מטריפים אותו כלל אלא כל נקבי הריאה הבאים לפנינו אנו מסתפקים שמא אינו ראוי' להעלות סירכא ומטרפי' ליה מספיקא נמצא להך שיטה כל נקבי הריאה אינן אלא ספיקא ומעט סברא שיצטרף לזה ה"ל ס"ס בשגם כי בהמה בחזקת היתר עומדת ובנדון דידן כל הני מיני הכי אית להו וחיים ע"כ אמרתי בהמצא ימצא נקב במקום נקודות אדומה או כתם אדום אין לתלות בשום דבר וטריפה שהמראה מוכיח שיש בו לקותא ולא יהיה אלא ספק מורנא ספק מחמת לקותא וטריפה ואין כאן חזקת היתר ומכ"ש לפמ"ש בבדיקת מהר"ץ דנקודות אדומות צריך בדיקה אחר נקבים א"כ הרי הנקודות עלולים לנקבים ומה"ת לתלות במורנא וגם בכתם אדום מ"מ ה"ל נקב שסביבו אדום אין תולין במורנא ג"כ כמבואר באחרונים אמנם אם נמצא נקב במקום מראה ריאה ממש יש להתיר אם יש תולעים על הריאה ג"כ אעפ"י שניכרים שהם מתולעי הכבד שבאו לכאן כנלע"ד כתבתי. פה ק"ק מ"ד יום עש"ק תבא תק"ע לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: