שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן מג
יקרתם ע"י הציר הגיעני אודות עצם שנמצא בלב פרה אחר הבישול ויש להעצם עוקצים הרבה חדים מחודדים כאשר הי' למראה עיני ועיני מעלתו ראו חומרת פרי מגדים ויען הוא הפסד מרובה ותערובת כל בני הקהלה והרבה אנשים נסעו משם כבר ועמהם מבשר ההוא וע"כ שלחו להכא אולי יש מקום להקל אלו דבריהם:
והנה מרוב הנחיצה קצרו מעלתם באופן השאלה וגם כי דברי פרמ"ג אשר לוקח מדברי ת"ש מגומגמים ע"כ אמרתי טוב לבאר ת"ש ואח"כ נבוא לנידון שלפנינו בעזה"י. ההוא אמר תרי מיני עצמות בלב א' נמצא בחללו ולא תחוב בבשרו והיינו עובדא דב"ח סי' מ"א והסכים להכשיר הואיל ונמצא כן בלב צבי מדם הקרוש וכתב הנ"ל לדחות קו' ט"ז דליכא למיחש שמא ניקב הלב כי כל מה שגדל בטבעו אינו מתנועע ממקומו לנקוב וקו' שניי' דאין ללמוד מין משאינו מינו ישב הנ"ל דכיון דאין תחילת בריות הצבי בעצם אלא שעל ידי דם נקרש א"כ אפשר שימצא מין חולי או סבה זו גם בכל המינים ע"כ אם נמצא בחלל כשר בכל ענין אפי' יש לו עוקצים הרבה אך בתנאי שיהיה אדום אבל לא לבן כי אין דרכו של דם להתלבן והוכיח זה בראיות. שוב מין אחר עצם הנמצא גדל ומסובך בבשר עובי הלב ולא בחללו ועל זה העיד בלחם הפנים שהכשירו כמה גדולי הדור כי העידו בקיאים לפניהם שנמצא כן בשוורים גסים והוא מגודל הלב מגדל עצם בתוכו ככל אברי' גסים שמגדלים עצם לחיזוק וזה כשר בכל אופן בלי ספק אפי' יש לו עוקצים הרבה דכבר הנחנו שכל שדרך גדולו איננו נוקב ובין יהיה אדום או לבן הכל כשר וכ' שלזה כיון ס' שער שמים שכ' פר"ח והפר"ח הבין שזה הוא עצם של ב"ח ואינינו ומ"מ סיים שיפה כ' פר"ח שאם העצם גס מכל צדדיו שיש להכשיר רוצה לומר נ"מ בנמצא אבן לבן בחללו כי אדום בחלל ולבן בעובי הבשר בלא"ה כשר בכל אופן אלו דברי התבואות שור בתוספ' ביאור ודברי אלקים חיים המה:
ונבוא לענין שלפנינו הפשוט דכל מיני שורים ופרות ילפינן ממין שורים הגסים שהעידו הבקיאים הנ"ל דהרי עדיפי טפי מעוף ביתי שיש במינו מדברי לענין ירקות הכבד וילפינן ביתי ממדברי שיש במינו כ"ש שור משור וה"ה פרה וזה פשוט ומה שנמצא אחר בישול משמע שלא נמצא מונח בחללו אלא תחוב בעובי הבשר ומעתה אם ניכר היטיב שגדל בתוכו והיה מסובך בבשר הרבה א"כ הרי דינו מפורש להתיר אך יש ס' שלא נתגדל בתוכו אולי מעלמא נתחב לתוכו וה"ל כמחט שנמצא בלב הנה תשו' צ"צ מתיר בסי' ק"ז במחט שנמצא תחוב בכבד אחר בישול דאיכא ס"ס שמא השתא נפלה לתוכו ועוד כאן נמצא וכאן הי' ולא בבית מטבחיים כלל וכל דבריו נכון למבין אלא שהפר"ח סימן מ"ט ססק"י מזדנדז בדבר ומ"מ התיר הכלים אחר מעל"ע ובסי' מ"ט ססק"ג הורה לסמוך כיון שיש שם עוד צד קולא שכיון שיצא המחט לחוץ כחצי אצבע הי' מרגישים אלא שמא השתא נפלה ע"ש והנה דעתי נוטה להקל כצ"צ אך הכא אין אנו צריכים לזה לא מבעי' אם ספק אי היה תחלת גדולה או מעלמא אתי יודה הפר"ח לצרף הספק ולתלות שהי' מתחלת גדולה אלא אפי' אי נראה לעין שמעלמא אתי מ"מ בנידון דידן יש להקל כי העוקצין הם קטנים מאוד והעצם רחב ואינו חד ואפי' הי' נכנס דרך הוושט והי' ניקב בעוקציו איבריהם הפנימים לא היה יכול לעבור רוחב עצם הגס ע"י ניקב הקוץ הדק הלז ולא דמי למחט שהוא דק מלמטה ומתעבה והולך בשיווי וכשנוקב נקב דק המחט נדחקת והולך ביושר עד שהנקב מתרחב לפי עובי המחט עד שלבסוף גם הקופה יוצאת בו אע"פ שהיא כקשייתי דתמרי מה שאין כן הכא שהעוקצים קטנים והעצם רחב ואיננו חד שראוי' לנקוב ואינו ראוי' לכנס בנקב קטן שיעשה על ידי העוקץ הזה ובין שנאמר שנכנס דרך הושט ובין דרך הקנה קשה לומר שיצא על ידי אברים הפנימיים וניקב את הלב ונכנס לתוכו כי עכ"פ א"א שינקוב הלב לבית חללו מעבר לעבר ע"י עוקץ כזה ואע"ג היכא דהי' נמצא בלב שאינו מבושל אחר שחיטה ולא הי' מקום לתלותן אלא דקודם שחיטה אתי מעלמא לא הייתי מקיל מסברת הכרס הנ"ל בין עוקצין אלו למחט מ"מ אמת הוא שקשה לתלות באיסור וא"כ בכה"ג מודה פר"ח לצ"צ לומר מעלמא אתי אחר שחיטה כמו שסמך להקל סי' מ"ט ססק"ג הנ"ל ע"כ נ"ל בנדון דידן שהוא הפ"מ ג"כ להתיר ויאכלו ענוים וישבעו יחי לבבכם לעד. פ"ב יום ד' י"ג אב תקעט"ל. משהק"ס מפפד"מ: