שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן לח
שלום וכל טוב למו"ח הגאון האמתי קדוש ישראל רכבו ופרשיו נ"י ע"ה פ"ה כבוד קש"ת מו"ה עקיבא איגר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פוזנא יע"א:
על אשר בדק לן מו"ח הגאון נ"י במ"ש ר"ן פא"ט למ"ד אין סירכא בלא נקב וסירכא כסדרן סותמתה איך תיאסר בהמה ע"י נקב בריאה נימא אי הוה חי' הי' מעלה סירכא ותי' אה"נ אלא שאין אנו בקיאים איזה מהנקב ראוי' לסירכא ומשו"ה אוסרים מספק כל נקב בריאה והוקשה למו"ח הגאון אפי' למ"ד שסירכא בלא נקב נמי תקשי אהש"ס דריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה והוא דסביך בבישרא נמי תיקשה אי לא סביך אמאי טרפה נימא אי הוה חי' הוה מסתבך בבישרא לבסוף אלו דברי מו"ח הגאון נ"י ולפע"ד דהר"ן לא הקשה אלא לפי מאי דהוה ס"ל דכל הנקבים ראוי' לסירכא והסירכא נעשה ממילא ע"י טפות לחות היוצאים מהנקבים ומתעבים והולכים ונסרכים למקום אחר באורך הימים וכיון שהוא דבר שנעשה מאליו בטבע וכל הנקבים ראוים לכך נמצא שלא נטרף מעולם ועדיף מהני דמחו בכולי' וגם לא נעשה בטבע מאליו ע"י ליחות היוצא מהריאה עצמו אלא לפעמים מסתבך בבשרא ולפעמים לא בזה הוה פשיטא לי' דאין כל בשר ראוי' לסתום נקב ולהסתבך בו:
ואיידי דאיירי נא להאיר עיני במה שכתבו התוס' בשמעתין דהנהו תרי אוני דסריכי דכתבו התוס' דלר"ג ושארי גאונים סריכי כסדרן בעי' בדיקה ועיי' רשב"א וצל"ע לפמ"ש ר"ן דכל נקב בריאה לא מיפסל אלא מספיקא שמא זה הנקב אינו ראוי' לסירכא אבל אי הוה ידעי' שראוי' לסירכא הי' כשר אפי' בלא סירכא ע"ש א"כ בסירכא כסדרן בדיקה זו למה דא"נ יבצבץ מ"מ הא חזינן דהאי נקב הוא מאותן הנקבים הראוי' לסירכא אלא שעדיין לא נתחזקה ולא סתמה כל הנקב ואלו היתה הבהמה חיה עוד איזה ימים הא נגמרת הסתימה ואם כן מעולם לא נטרפה בזה הנקב. ועקוש בעיני לומר שאין כל הנקבים ראוי' לסירכא הגומרת סתימתה דמאי סברא היא זו כיון שנקב זו מוצי' ליחה המסתרכת למה לא יהיה ראוי' לסתום הנקב וצ"ע והנה אי נימא נמי בריאה הסמוכה לדופן נמי הוה ספיקא דלמא הנקב ראוי' להסתבך בבשר הדופן י"ל קושית תוס' במאי דקאמר הש"ס לחלק בין מקום רביתא לשלא במקום רביתא דה"ל לחלק בין סביך ללא סביך די"ל א"כ אפי' העלתה צמחים נמי אמאי מטרפינן מספק עיין רא"ש הא ה"ל ס"ס שמא מחמת דופן ואת"ל מחמת ריאה דלמא הנקב ראוי' להסתבך בבשרא ומשו"ה הוה צריך לשנוי' דמיירי שלא במקום רביתא ושם אינו ראוי' להסתבך בבישרא כלל ומיושב קו' תוס' אם לא נאמר דה"ל ס"ס בחסרון ידיעה אי הנקב ראוי' להסתבך וכו':
וזאת שנית נתקשה מו"ח הגאון נ"י וז"ל בדברי הרשב"א בתה"א הובא בב"י י"ד סס"י צ"א ואי ק' לך לדברי רש"י כיון דצלי רותח וכו' והלא הכמכא וכו' איך תולה הקושי' דוקא לפרש"י הא זה בלא"ה ק' מברייתא דפסחים בשר רותח שנפל לתוך חלב רותח וכו' חם לצונן מדיח וכו' וק' ג"כ הא הבשר שוקע ונעשה תתאה. ובדברי תוס' בענין זה בחולין צ"ז ע"ב בד"ה אבל נצלה קולף וכו' ולקמן ספכ"ה ההוא בר גוזלא וכו' ולא ידענא מאי קשי' הא כבר כ' מקודם דחם לתוך צונן הטעם אדמיקר לא בעי' נטילה וסגי בקליפה וליכא קו' מבר גוזלא עכ"ל הזהב ולפע"ד ק' ראשונה י"ל דבבריי' איכא למימר אה"נ כשהבשר שיקוע שהחלב צף עליו מלמעלה היינו בכלל צונן לתוך חם ובבא דחם לתוך צונן היינו כשאין החלב כ"כ הרבה שהיא צף ועולה על הבשר ומה שהבשר שוקע והחלב נוגע בצדדים אינו נקרא עילאה כידוע דנגיעה בצדדים לא מיקרי עילאה ולק"מ מברייתא דפסחים אבל עובדא דבר גוזלא שפיר ק' דקאמר וה"מ צונן אבל צלי וכו' ואי מתבל וכו' ואי אית בי פילי וכו' וה"ל למימר נמי ואי הבשר שוקע והחלב צף למעלה תתאה גבר אע"כ כל העומד במקומו מקרי לעולם תתאה אפי' עולה למעלה ומדלא קשי' אהרשב"א בתה"א ממילא לק"מ אהתוס' כיון דמברייתא דפסחים אין הכרח לסברת רשב"א ועובדא דבר גוזלא דמיירי אפי' מכמכא צף למעלה וסתמא נמי בר גוזלא קטן בכדא דכמכא הוה כמכא עילאה ולא ס"ל להתוס' דהך דעומד במקומו מקרי תתאה וא"כ אדרבא תתחזק הקו' טפי אמאי סגי בקליפה והוכרחו לומר דצלי צונן איירי. פ"ב יום ג' י"ד מנחם פק"ח לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: