שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן טו
שלום להרב המופלא ומופלג כבוד מו"ה ישעי' נ"י אב"ד דק"ק יאקע יע"א:
ע"ד השוחטים כשמוצאים ספק פגימה בסכין אחר שחיטה המה מחליקים ע"ג עור או שאר דבר זמן מה עד שאינם מרגישים הפגימה ומכשירי' הבהמה או העוף רע עלי המעשה ובעיני כמאכילי' טריפות באמת יש להביא כעין ראי' דאם נפגם הסכין בפגימה איננו יוצאת ע"י השחזת האלו כ"א ע"י משחזת העשוי' לכך כמבואר בכ"מ וב"י א"ח סי' תקי"ט המעיי' שם היטב יבין דבר לאישורו דמן התורה אין שום איסור מלאכה במשחיז סכין בי"ט אפי' ע"ג אבן כ"א במשחזת שלו העשוי' לכך ולשיטת הרמב"ם וסיעתו אסור מן התורה מתקן מנא בי"ט ורק למ"ד מכשירי' שא"א לעשותן מעי"ט מותר בי"ט אבל המלאכה בעצמה תיקון דאורייתא הוא והשתא יש להבין אם הסכין נתקן כדי צרכו מה לי עץ או אבן משחזת וכי נימא הבונה בנין במקבת של עץ אינו חייב עד שיכה בפטיש של ברזל כיון שבונה כל שהוא חייב וה"נ דכוותי' אע"כ מבואר דהפגימה אינה מתתקנת בשום אופן כ"א במשחזת המתוקן לכך ונהי דע"י עץ או אבן אחר פועל פעולה כ"ש שיכול לחתוך מאכלו ולחמו ולא יעכבנו הפגם ההוא אבל הסכין אינינו מתוק והפגימה נשארת בתוכו ולא תצא מהסכין כ"א ע"י משחזת שלו ומשה"נ אסור להראות סכין לחכם בי"ט ולדעת הרמב"ם משום שמא יאמר שנפגמה וישחזנה ואי ס"ד אם משחיזה בשל עץ יוצא הפגימה א"כ למאי ניחוש הלא אם יאמר לו החכם שנפגמה יכול להשחיזנה באבן או בעץ ולא במשחזת ולמה ניחוש שישחזנו במשחזות אע"כ שא"א להוציא פגימה כ"א ע"י משחזת העשוי' ומתוקן לכך:
ובחידושי תורה שלי כתבתי בפ' תולדות מ"ש רש"י ע"פ מדרש שא נא כליך היינו שישחיז סכינו כהא דתנן משיאים ע"ג חברתה שא"א לפרש שישחיזנו משום פגימה דממ"נ אי נחשד עשו בעיני יצחק שאוכל נבלות בלי בדיקת סכין איך האמין לו עתה ואי לא הי' חשוד בעיניו מה הי' צריך להזהירו עכשיו ועוד ראי' דמייתי רש"י ממשיאי' ע"ג חברתה נאמר במשנה על העברת שמנונית א"ו לחדודי בעלמא אבל להוציא פגימה לא דאין ברזל בברזל יחד מוציא פגימה כ"א מחדד או מעביר שמנוני' ע"כ נ"ל עפ"י מה דמבואר פ"ק דחולין ח' ע"ב השוחט בסכין של ע"ז צריך להדיח עכ"פ משום שמנונית הטוח עפ"י הסכין וכו' ר"ל אע"ג דבלא"ה כל בשר צריך הדחה מ"מ באוכל בשרו צלי שאין צריך הדחה צריך או להדיח הסכין או הבשר יע"ש:
והיות נשי עשו מורת רוח ליצחק ולרבקה שהיו מקטרין לע"ז והיה סכינו אסור משום שמנונית דע"ז ולזה האוכל בשרו מבושל א"צ הדחה כמ"ש לעיל כי סתם בשר דרכו בהדחה אך יצחק בקש מטעמים כאשר אהב ומדחזינן דרבקה עשתה לו ב' גדיי עזים לפסח וחגיגה הבאה עם הפסח נאכלת צלי א"כ ש"מ כי יצחק אהב מטעמים צלי וכשאמר לעשו ועשה לי מטעמים כאשר אהב הי' עשו מבין שכוונתו על צלי שאין דרכו בהדחה ע"כ הוצרך יצחק להזהירו ושא כליך ע"ג חברתה להסיר שמנוניתא תחלה אבל לענין פגימה לא יועיל ברזל בברזל ולא עץ ואבן וה"ה עור כ"א משחזת שלה דוקא כנלע"ד:
אך מ"מ הא לענין הלכות שחיטה אטו פגימה נאמרה למשה מסיני עיקיר ושיהוי נאמרה וכל שיש בסכין עכבות מקום שמעכב העברת הציפורן יהיה פגימה מגוף הסכין או פליטה מדבר אחר הנדבק בסכין הכל גורם או עיקור או שיהוי אלא מסתמא כל דבר שאינינו מגוף הסכין ונדבק בו אינו עומד בפני הסימנים וכשיגיע הסכין בסימנים למקום ההוא יוסר הדבר ההוא ע"י כח השוחט ונדחה אך כשאנו רואי' דבר נדבק בו וא"א להסירו בנקל ע"י ידו וע"י הדחה קלה וכדומה רק צריך זמן מה להחליקו על עץ ועור וכדומה ואח"כ יוסר הדבר ההוא א"כ ה"ה למקום הסימנים גרם שיהוי או קריעת הסימן על כן לענ"ד כל העושה כן מאכיל טרפות לישראל ויש לעמוד בכח נגד המשחיתים המשחיזים האלו ואז יאכלו ענוים וישבעו. פ"ב יום ה' י"ב אלול תקפא"ל. משה"ק סופר מפפד"מ: