שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קפז
שאלה הנה באתי לשאול פי אדמו"ר בנדן עסק משפט ממון ואחלה נא יורינו מורינו ראובן ושמעון שני תושבי דגלי היו יחד בעיר וויען ובבית מקום לינתם קנה כל אחד מהרוכלים הבאים בתוך הבית כל אחד סחורתו ושאל ראובן משמעון להחליף לו שטר (באנקנאט) מסך מאה כסף וליתן לו עבורו שטרות קטנים וכן עשה שמעון ונתן לו יו"ד שטרות של עשר עשר אולם השטר של מאה כסף לא לקח מאתו מיד בשעת החליפה ובשעת מעשה שניהם היו טרודים אך אחר איזה שעות כמעט בחצי הלילה התעורר שמעון ואמר לראובן הלא לא נתת לי השטר של מאה כסף וראובן השיב מיד נתתיו לך ועמדו שניהם וחשבו צרור כספיהם את אשר הביאו ואת אשר הוציאו וימצא הדבר כי לשמעון חסר המאה זהובי' ולראובן לא נעדף והנה שניהם מאמינים זה לזה שאין אחד רוצה לגזול להשני אך השטר אשר הניח ראובן אז על השולחן נגנב מהרוכלים ערלים אשר היו שמה והנה שמעון טוען אתה לא נתת לי השטר בידי ואנכי לא שאלתיו מיד כי אמרתי כי היא באמתחותך ואשאל אחר כן מאתך וראובן טוען מיד מסרתיו לך אך לא ידע אם נתן בידו ממש אבל זה ידע כי אמר לו מיד הנה פה השטר של מאה כסף והוה לך לנטלו ולך נאבד ועכ"פ אלו היית שואל אותו מאתי מיד בעוד הערלים בזה חפשתי אחריו ולא הי' נאבד ועתה פשעת כי אמרתי כבר לקחת ואתה הגורם לאבידה ושמעון אשר כי שקר ענה בו מלבד שלא מסרו לידו גם לא אמר כלל הנה פה השטר ועכ"פ הוא לא שמע ולא ראה מעולם השטר ומה לי להשגיח על מעותיך ומה שלא בקשתיו יען כי אמרתי טרוד אתה כעת ועוד יש זמן לתבעו ואחר כך שכחתי ומה שנאבד לך נאבד כן תוכן משפט ודין ודברים:
והנה אחלה נא אל יחר לאדמ"ו כי הטרחתיו בזה יען כי אחד מבעלי דינים הוא קרובי ופסול אנכי לדון ביניהם אמנם למען לא יבוא הדבר ח"ו לערכאת קניתי משניהם ברצונם לקיים פסק דין מורינו גאון ישראל יחי' ואנכי אביא טענותיהם מול פני אדוני ובתנאי שלא לחות דעתי בתוך המכתב לישא וליתן שלא אהי' נראה כעורכי דיינים רק אכתוב טענותיהם בלי שום פלפול וסברה כתורת משה יעשו לכן עתה באתי וכתם השואל אשאל הדין עם מי והנני עלי ברך ימחול נא אמ"ו להשיבני על הדואר המוקדם שלא לענות הדין למען לא יבוא הדברים ח"ו לערכאות והיה בזה שלום על ישראל:
עוד אשאל את פי מורי הגאון יורינו מורינו את השטרות באנקנאטען אשר הוא כעת רוב מעות המדינה יש להם דין כסף או דין שטר חוב לענין פדיון ושבועה יען כי זוכר אני מבית מדרש רבותי הקדושים אשר בארץ החיים המה אשר לא הניחו לפדות בכור בשטרות האלה ומעולם לא ראיתי למנוע שבועה דאורייתא אם הי' המשפט בתביעת שטרות האלה ואנכי בעיני לא אדע לחלק אם לא נקרא גופן ממון לענין בכור גם לענין שבועה ממועט מכלל ופרט ויען כי תורה היא וללמוד אני צריך יורינו נא מורינו מקור ההילוך זה ואכתבם על לוח לבי:
שלום וכ"ט לי"נ הרב המאה"ג החרוץ המופלג המפורסם זית רענן יפה פרי תואר קרא כש"ת מו"ה ישראל נ"י אב"ד דק"ק דארדע יע"א:
יקרתו הגיעני ויען הדברים פשוטים ורק פר"מ לא רצה לדון לקרוביו ונתלה בי ע"כ אחוה דעתי בקיצור ואין צורך להאריך הנה הנתבע מסתפק אם מסר ליד חברו את הבאנקא של מאה זהובים לידו ממש או הניחו על השולחן ואמר לו הנה שלך לפניך קחהו אך לא פורש בהטענה אם מסר לו קודם שקיבל באנקא הקטנים או אחר כך ולהיות כי מטבע או שטרות אינם ניקני' בחליפי' אפי' שוה בשוה א"כ במה שקיבל הנתבע מהתובע הקטנים לא קנה התובע הבאנקא הגדול בן מאה זהובי' אא"כ מסרוהו לידו ממש ומשכו אבל אם רק הניחו לפניו על השולחן לא קנאו וגם לא נעשה שומר עליו דאפי' להסוברים דשומר שטרות חייב בפשיעה ועוד כ' בשילת יעב"ץ ח"א סס"י פ"ה דלאטרי"א לאאז עדיפי משטרות בענין כיון דחריפי טובא עובר לסוחר יע"ש ומכ"ש באנקנאטען הללו מ"מ הכא לא נעשה שומר עליו כלל דלא אמר הנח לפני ועוד הסכמת ש"ך סימן רצ"א ס"ק י"ג דשומרי' בעי משיכה ובלא"ה לא מחייבי וא"כ אם לא מסרו לידו ממש ההפסד על הנתבע אך הרי הנתבע הזה מסופק ואמר שמסרו לידו ומן התובע נאבד:
והשתא תלי' אי ברי לו שמסר או הניח על השולחן טרם שנתן לו זה הקטנים א"כ ה"ל אינו יודע אם נתחייבתי לך שהרי כבר קודם שנתן לו הקטנים כבר הי' הגדול בידו ונשבע היסת שאינו יודע ופטור אך אם הי' זה אחר שכבר קיבל הקטנים וכבר נתחייב לו ה"ל אינו יודע אם פרעתיך וחייב לשלם ואין זה ענין לדר' יהודה פרק כל הנשבעין אין דרך שולחני ליתן איסור וכו' דשולחנו שאני אבל דרך תגרים חבירי' שאינם מקפידי' ועוד לא קיי"ל כר' יהודה ועיי' סי' צ"א ואם גם זה אינו יודע אם קודם קבלת הקטנים כבר מסר הגדול לידו הי' נלע"ד דחייב דעכ"פ חובו של זה ברור והפרעון ספק ואין מפרשי' לחכם שכי"ב:
ונידן הבאנקי הנה פשוט דסתם תובעי' בב"ד תובעי' שוה ולא דוקא א"כ משביעי' בפשיטות אבל כבר הארכתי בתשו' זה כ"ד שנים ונלאתי לכפול הדברים אך עיקור החקירה בזה מה בין שטרות למטבע הלא פשוט דשטר שנחקק על טבלא של זהב וכמו שרגילי' על טס נחשת מ"מ דין שטר יש לו אעפ"י שגופו שוה הרבה מ"מ לענין הראי' שבו אין לו אלא דין שטר וגם זה פשוט דכל מטבע דמסגי בעלמא על פי מלך ושרים אפי' השווי שבו פחות הרבה ממה שהוטבע מהמלך ורוב מעות נחשת כך הוא וכל מעות התוגר אינו שוה אפי' הרביעי מ"מ דין מטבע יש לו ומה בין זה לזה וצריך מה שגזר המלך וקיי"ל בענין המטבעו' דינא דמלכותא דינא מן התורה והוא גזר אומר שתצא המטבע בכך והממאן ליקח חייב ראשו למלך ה"ז גופו ממון אפי' אינו שוה החצי וא"כ מטבע כסף וזהב ומטבע נייר שוה ואין בין זה לזה כלום ובפרק מקום שנהגו נ"ד ע"ב על המטבע שיצא ע"ש א"כ משמי' אסכימו ואם דין זה אמת א"כ גם פודין בו הקדשות דאלת"ה בקידושי' ה' ע"א מה לכסף שכן בו הקדשות משא"כ שטר לימא שטרא דמלכות יוכיח שמקדשי' בו אשה ואין פודין בו הקדשו' אע"כ פודין בו והוה שפיר וצרת הכסף שיש עליו צורה ומ"מ בכור אין פודין בו דהרי אפי' פודי' במטבע דקדקו הפוסקים שיהי' מטבע ה' לויט כסף וקווינט וטעמא נ"ל דפדיון הקדש הוא מהגזבר והוא מקבל השיווי והוא בכלל דינא דמלכותא ומתחלל ההקדש על מה שיכול לקנות בזה הבאנקי משא"כ פדיון בכור הוא להקב"ה בעצמו והקב"ה נותנו במתנה לכהן ואין דינא דמלכותא דארעא לגבי גבוה כלום ומיהו צ"ע קצת בהא דרב כהנא לדידי שווי' ויש לחלק ושם הארכתי. ז"ז אין אתי וה' עמו דברי א"נ. פ"ב עש"ק כ"ב סיון תקצ"ח לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: