שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קעב
יקרתו הגיעני ע"י הציר וכתבתי להק"ק יע"א לטובתו וימים ידברו בעזה"י והנה מראש מקדמי אר"ש העתקתי למעלתו ככתוב אצלי על הגליון ש"ע ח"מ סי' של"ג והכתוב על הגליון הוא בקיצור נמרץ ובשגם העתקתיו ללב מבין ויודע כמותו וגם לא נתנוני הזמן להאריך ולבאר וע"כ בא מעלתו באריכות וכ' מ"ש עד שלבסוף העלה שאם שכר הפועל שקיבל ישאר עליו חוב נמי יכול לחזור בו והנה כיון האמת בזה כי כ"כ בש"ע סי' של"ג סעי' ג' [ועיי' לעיל בתשובה שלפני זה]:
הנה אני עני כתבתי תשו' מהר"מ מר"ב שבתשו' מיי' לספר קנין סי' ל"ב דהא דפועל יכול לחזור בו באמצע יום הוא מק"ו דע"ע דעבד איסורא דיוצא בגרעון כסף וכן הוא גם בהגה' מרדכי סוף ב"מ סי' תנ"ט בשם מהר"מ ושם איתא הק"ו דע"ע גופו קנוי ואפ"ה קיל מכ"ש שכיר ושם נאמר שאין פועל יכול להשכיר עצמו ביותר משלש שנים ובמרדכי עצמו דב"מ סי' שמ"ו בסופו כ' תשו' מהר"מ כל קולי ע"ע יש לשכיר מק"ו דע"ע עביד איסורא ושוב כ' דברי תוס' ב"מ יו"ד ע"א דמותר אדם להשכיר עצמו דוקא ע"ע שאינו יוצא קודם זמנו וכו' ופועל יכול לחזור בו אעפ"י שמשך כלי אומנתו דלא גרע מע"ע שמגרע דמי פדיונו ויוצא עכ"ל לעניננו [ועי' ח"ס חלק או"ח סי' ר"ו]:
והנה הוה קאי קשי' לי כיון דכל עצמו שפועל יכול לחזור בו אתי' מע"ע דמגרע דמי פדיונו ויוצא איך כ' בתחלה שמ"מ מותר להשכיר עצמו דלא דמי לעבד שאינו יוצא תוך זמנו משא"כ פועל הא פועל גופי' אינו יוצא תוך זמנו אלא להשוותו לע"ע שיוצא בגרעון כסף:
ולמעלתו הוה קשי' לי מ"ט שינה טעמו בש"ס כי לי ב"י עבדים וגם אהש"ס קשה מ"ט לא אמר מטעם ק"ו מע"ע דמגרע ויוצא ומתוך אורך דבריו נראה שהבין דש"ס דב"מ יו"ד דפועל יכול לחזור מקרא כי לי בני ישראל עבדי' איסורא קאמר וליתא אלא דינא קאמר והכי אזלא סוגי' הש"ס דפועל גופו קנוי לבעה"ב וידו כיד בעה"ב ואפ"ה יכול לחזור בו ולא הו"מ לאתויי ראי' מע"ע שיוצא בגרעון כסף דעיקור גרעון כסף בנמכר על כרחו ע"י ב"ד בגנבתו כתי' או באמה הנמכרת ע"י אביה בע"כ ואנן בפועל עסקי' דמשכיר עצמו כרצונו על זמן ידוע וחוזר בו והרי הוא מחוסר אמונה או עובר מי שפרע ואפשר שקנו מיני' יחזור בו מקנינו ועיי' ש"ך סי' של"ג סקי"ד וזה אין ללמוד ממי שלא מכר את עצמו ולא התרצה מעולם להיות אצל הבעה"ב הזה אך ש"ס קאמר שמדינא הוא נמנע שיהי' גופו קנוי כ"כ שלא יכול לחזור בו שאין הישראל ברשות כ"כ למכור עצמו ממכר עבד כנעני שהרי הוא כבר מכור להקב"ה ושטרו קודם ועל זה מייתי קרא כי לי ב"י עבדים ולא ימכרו ממכר עבד כנעני אך מנ"ל שהמוכר עצמו ואינו יכול לחזור בתוך זמנו שהוא ממכר עבד כנעני והסביר לנו מהר"מ שהרי אפי' עבדים הנמכרים דעבדי איסורא דעכ"פ גנב ונמכר בגניבתו חס רחמנא עליו שיוצא בגרעון כסף א"כ מי שאינו יכול לצאת בתוך זמנו כבר יצא מגדר ע"ע ונכנס לגדר עבד כנעני דהרי כתיב כי לי ב"י עבדים ועיקור קרא זה קאי שלא יהי' עבד ישראל כעבד כנעני בפרשה ראשונה כי עבדי הם לא ימכרו ממכרת עבד ובפרשה שני' בנמכר לנכרי כי לי ב"י עבדים ע"ש בפנים. ובחי' תורה שלי אמרתי מ"ש חז"ל אזן ששמע כי לי ב"י עבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו תרצע נמי לא קאי על ע"ע הנמכר לאדון זה הישראל כי עיקור קרא במקומו נאמר בנמכר לנכרי ומשו"ה אינו נרצע בתחלת המכרו לו כי במה שנמכר לישראל חברו לא עבר בהחלט על כי לי ב"י עבדים אך אחר שהגיע זמן חירותו והוא אומר אהבתי את אשתי הכנעני' ואת בני הכנעני' לא אצא חפשי נמצא הוא נמכר לכנעני יש מקום לקפידא לחול שירצע:
ואעפ"י שהעלינו דעיקור קרא בנמכר לנכרי או שלא ישעבד ישראל באחיו שיעבוד עבד כנעני מ"מ אמת נכון הדבר כי אסור למכור עצמו בע"ע נמי אם לא עפ"י תנאי' שכ' רמב"ם דמייתי לי' ש"ך שם סקט"ז מטעם שכ' כ"מ ריש הלכות עבדים דכתיב וכי ימוך אחיך ונמכר ועוד קיי"ל אין ע"ע נוהג בזמן שאין היובל נוהג וא"כ תסוב הקושי' כיון דמסקי' פועל גופו קנוי ונקרא עבד ושע"כ אין לנהוג בו כעבד כנעני אבל ע"ע הוה ועוד אי לא הוה מיקרי ע"ע אלא בן חורי' הי' מותר לנהוג בו דין עבד כנעני כמ"ש מג"א ריש סי' קס"ט בשם ספרי ובמקום אחר כתבתי שצ"ע מש"ס ב"מ ע"ג ע"ב רב סעורם וכו' ואין כאן מקומו מ"מ מדאוסר לנהוג בפועל דין עבד כנעני ש"מ דע"ע מיהת מיקרי וקשה הרי אסור למכור עצמו בע"ע וגם סמכוהו בירושלמי אקרא כי לי ב"י עבדים ע"ש על המשנה כל החוזר בו ידו על התחתונה ע"ש ועל זה כ' הגה' מרדכי סי' תנ"ט הנ"ל וז"ל ונ"ל מה"ט יש ליזהר למלמד וכו' כמ"ש בש"ע והיות בקבע עמו ולסמוך על שולחנו בלי הפסק יותר מג' שנה דכל טפי מג' שנים מפיק לי' מתורת שכיר ועבד גמור לא הוה לכל הלכותיו מ"מ כיון דנפקא לי' מתורת שכיר עבר על כי לי ב"י עבדים וכו' עכ"ל מבואר שם דהרגיש דעבד עברי גמור לא הוה שהרי לא בעי שחרור ואינו מחוסר כסף ביציאתו כמו שנכתב לקמן אי"ה מ"מ ס"ל למהר"מ כל שיש בו קצת רושם עבדות דהיינו שמשכיר עצמו ביותר משלש שנים מיחזי כע"ע ואסור ואמנם התוס' ב"מ יו"ד נראה דפליגי דס"ל דמותר להשכיר עצמו יותר משלשה שנים כיון שיש היכרא סגי והיינו שיוצא בתוך זמנו בלי שטר:
ועל זה כתבתי אע"ג דאין די בהיכר זה להפרישו מע"ע דאיהו נמי יוצא בגרעון כסף ופועל מהכא נפקא ותירצתי דמ"מ ההפרש רב ביניהם דהרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול וה"ל מחוסר כסף משא"כ פועל אפי' קיבל דמי שכירתו מתחילה מ"מ יכול לחזור בו וישאר עליו חוב כמבואר בש"ע סעי' ג' הנ"ל והחילוק שבין מחוסר כסף לאין מחוסר כסף ימצא במג"א סי' תמ"א סק"ג בשם הר"ן וס"ל להתוס' דבהך סגי ויכול להשכיר עצמו על יותר מג' שנים ולחדש יצאתי לפ"ז אסור להתנות בתחלה שאם יחזור יצטרך לשלם כך וכך ולא יזקפן עליו במלוה דא"כ תו ליכא הפרש בינו לבין העבד ונהי דבפחות מג' שנים מותר עכ"פ דלהתוס' סגי בחד הכירא והרי איננו אלא שכיר מ"מ כשמשכיר על יותר מג' שנה וגם יהי' תנאי שישלם כך וכך ומבלי שיזקפו עליו במלוה תו ליכא שום הכירא ואסור אפי' להתוס' ואפשר דהתנאי אינו מועיל לדינא מ"מ משעת שכירות כבר עביד איסורא דוגמא למ"ש משעת כתיבא עביד לי' שימא ר"פ איזהו נשך:
ואין שום ספק אצלי שמ"ש בהגה' מרדכי הנ"ל ומייתי לי' ש"ך להיות בקבע עמו ולסמוך על שולחנו לא אתי' למעוטי חכם העיר שאינו סמוך על שולחנם דמה בכך הרי כל הקהלה משותפי' שכרו להם פועל ונתנו לו בית אחד מבתיהם ונותני' לו דמי מזונותיו כאומר לעבדיו צאו ואכלו ושתו וכדומה ואין הרב רשאי לצאת לדור חוץ להשותפות בעיר אחרת היש לך סמוך על שולחנו גדול מזה ואטו עבדי שלמה שהי' שרים נכבדים על שולחנו הי' אוכלי' ומ"מ הי' עבדי' וה"נ אסור ונתבארו דברי בעז"ה מ"מ אמרתי שיכלו להתנות עמו שהוא ברשות עצמו לחזור בו בכל זמן ובלבד שישאר כך ולא יחליף אותם בקהלה אחרת כי אז צריך להחזיר להם סך כך וכך ובזה אין פקפוק לדינא לע"ד הכ"ד א"נ דש"ת. פ"ב נגהי ליום עש"ק י"ג כסלו תקפ"ב לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: