שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קסח

שלום וכ"ט ואורך ימים ושנות חיים לי"נ הרב המאה"ג המופלג ומפורסם כערוגת הבשם גל של אגוזים גן הדסים כש"ת מו"ה בער נ"י אב"ד דק"ק אייבשיץ יע"א:

נתכבדתי ביקרתו ונפשו היפה בשאלתו לחוות דעתי הקלושה בענין ג' שותפים ששכרו עסיג פאבריק ושלשתן עוסקי' בקניית הצריכי' לזה אך בבית הפאבריק שמה יושבי' בעלי מנאכות וסופריהם אינם נימולים והאבות שולחי' שלשה בניהם למקום מלאכת החומץ להשגיח ולהוציא ולהכניס כל הצריך לעסק ההוא ויהי היום סמוך נסעו הבנים לבית אבותם לחוג את חג הסוכות ואחד מהם צרור הכסף בידו השייך לשותפות ויהי ביום חה"מ נתיעצו הבנים זע"ז שיהי' די אם רק א' מהם ילך וישוב לפאבריק על איזה ימים עד י"ט האחרון וכן הסכימו ומסר זה צרור כספו של שותפות הנ"ל לזה שנסע למקום החומץ ונתנו בחפיסה שלו עם מעותיו של עצמו ושמוהו בכיס התפור בבתי שוקים שלו ויהי בנסוע בדרך ברדתו מהעגלה אבד כל המעות שלו ושל השותפו' והנה זה כעין פשיעה שדרך לצרור מעותיו בכיס התפור בבגד שעל החזה בבתי נפש ולא בבתי שוקים שעשוי' לפול ממנו ברדתו מהעגלה ע"כ אין השותפי' רוצים לישא בעול ההפסד ההוא כ"א יהי' על אבי בן הנ"ל לבדו ופר"מ פלפל בחכמתו אם יש לפוטרו מטעם פשיעה בבעלים כמבואר בפ' חז"ה מ"ג ע"ב ובסי' קע"ו סעי' ח' או י"ל כיון דהבנים שלוחי' דאביהם הם ה"ל כמו אמר לשלוחו צא והשאל לי עם פרתי דר"פ דפליגי רי"ף ורמ"ה סי' שמ"ו סעי' ו' אי שלוחו כמותו או לא או אפשר בנים אפי' גדולי' הסמוכי' על שולחן אביהם ה"ל ידם כיד אביהם ולכ"ע ה"ל שאלה בבעלים ופטור אפי' מפשיעה וא"כ הפסד לשותפות שוה בשוה אלו דבריו ודברי חכמה הם:

הנה בודאי אם א' מהאבות פשע בדבר ונאבד ממנו היינו צריכי' לפלפל אם נאמר מה שבניהם של ב' שותפים האחרים עמו במלאכה אם הבנים הוה כבעליו עמו ופטור זה או לא וחייב אך האבות לא פשעו רק השליח פשע היינו הבן וא"כ לא יהא שהאב שומר שכר ממש בלי בעליו עמו ומסר בעצמו הפקדון לבנו הגדול ופשע ונאבד פטור האב שכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו מפקיד והבן מחויב לשלם והבן אינו שותף ואינו בעלים ולא שאולי' זה לזה כי כל א' שלוחו של אביו וכל הפושע מהם צריך לשלם והאב פטור אך אם אין לבן לשלם פליגי הרא"ש ס"ל דחייב האב לשלם דאל"כ כל א' יפקיד פקדנותיו לאשתו ובניו ויאכלו ויחדו והוא יפטור אמנם בנידון שלפנינו מודה הרא"ש דהאב פטור עד שיהי' לבן משל עצמו וישלם דהרי כ' ש"ך סי' רצ"א ס"ק ל"ז דאם ידוע שאינו משמר בעצמו פטור מכ"ש הכא שהאבו' עצמם מסרו לבניהם והבנים מסרו זה לזה המעות הנ"ל דלית דין ולית דיינא שהאב פטור לשלם פשיעתו של בן אם לית לי' לשלם. בודאי אי לא הי' הבן פושע והי' פטור מטעם ש"ח שפטור באבידה אז הי' האב שהוא ש"ש חייב ולזה נתכוון ש"ך שם ס"ק ל"ח ומבואר בשו"ת דברי ריבות שם אבל השתא שפשע והבן חייב פטור האב כן נ"ל פשוט:

ואם הי' נאבד מהאחד מהאבות ע"י פשיעה נ"ל בנידון שלפנינו נמי הי' פטור אפי' אי אמר לשלוחו השאל עם פרתי אין שלוחו כמותו הכא הלא הם בעצמם משועבדים זה לזה בעסק השותפות לקנות יין שרף לצורך מלאכת החומץ ולא מינו הבנים אלא בעסק א' בפאבריק אבל הם בעצמם ג"כ עוסקי' במקומם בעסק השותפות ה"ל שאילה בבעלים ופטור אפי' הי' עמו במלאכה אחרת כמבואר רס"י שמ"ו מכ"ש שהי' עמו באותו עסק עשיית חומץ בעצמו:

ועוד נ"ל דאפי' השליכו כל יהבם על בניהם מ"מ פטורים ואין זה בכלל אומר לשלוחו השאל לי עם פרתי דודאי מי שמשאיל עצמו עם פרתו ושוב שולח במקומו שליח ונתפייס בעה"ב בשלוחו של זה להיות במקומו בזה לא מבעי' בש"ס אי שלוחו כמותו דאפי' אם בעליו עמו ממעט שלוחו דדוקא בעליו ממש קאמר מ"מ הא השתעבד עצמו להשאל עם פרתו ושוב השתדל להמציא שליח במקומו וזה ההשתדלות להמציא שליח לא גרע מהשקיני מים אך אבעי' הש"ס כשלא נכנס כלל בשיעבוד להשואל אלא השאיל לו פרתו והשאיל אחר עם הפרה בזו האבעי' אי הוה כמותו והיינו השאיל לי עם פרתי ולא לך במקומי עם פרתי והכא האבות נתפייסו זע"ז מה שעליהם לעשות יעשו בניהם במקומם אין זה בגדר השאיל לי עם פרתי וזה ברור בעזה"י:

אמנם אי הוה אמרו לבניהו השאלו לנו עם פרתינו הוה ספיקא דדינא ככל שליח ואינו יכול להוציא מיד המוחזק דמ"ש פר"מ דיד בן הסמוך על שולחן אביו כיד אביו וא"כ דומה למה דאמרי' יד עבד כיד רבו ליתי' דהרי"ף מוסיף יד עבד כיד רבו דעבדו כגופו דמי יע"ש פי' אלו משום ידו כיד רבו לענין קנין א"כ כל פועל כיד בעה"ב לענין קנין וכן כל בן וכדומה אע"כ דוקא עבד דגופו קנוי לרבו וכגופו דמי תדע לך דהא קיי"ל בכל התורה שלוחו כמותו רק הכא דכתיב בעליו עמו ובהפרה דכתיב אישה יקיימנו וכל מאי דממעטי' מאישה ממעטי' מבעליו וזה לא עלה על דעת מעולם דלענין יפר ע"י בנו או פועלו דידו לענין קנין כידו דמפני זה לא מקרי אישה ה"נ מפני זה לא מקרי בעליו אלא עבד דכגופו דמי והא דלא מצי מיפר היינו משום דעבד לית' בהפרה כלל וגריע ממאי דאמרי' דלית' במצות בין לפירש"י ובין לפי' הראב"ד ועיי' וק"ל אבל אס"ד ידו לענין קנין מהני לענין בעליו עמו ה"ל למימר ה"ה לענין הפרה וזה לא ס"ד מעולם ע"כ נ"ל פשוט שאין חילוק בין בנו ופועלו ובין שלוחו:

מ"מ לנידון שלפנינו אין נפקותא כי לע"ד חייבי' כל השותפי' הללו בהפסד ההוא ויעיי' פר"מ ויסכים דעתו עם הנ"ל אך טוב לבצוע הריב אם אפשר ואם לאו יגמור הדין כנ"ל וה' יגמור בעדינו לטוב ולחיים טובים וארוכי' כנפשו היקרה ונפש א"נ דש"ת. פ"ב יום ה' בטו"ב כסליו תקב"ץ לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: