שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קנג

שלום וברכת השנים להרב המופלא תלמידי הותיק מלא עתיק כבוד מו"ה וואלף חיות נ"י אב"ד דק"ק פאלאטא יע"א:

נגהי ליום ה' העבר בבואי ממרחץ באדען מצאתי נועם מכתבו בתוך המון אגרות רבות וראיתי כי האי גברא כל מגמתו להשוות ירושת הבנות עם הבנים ע"כ לא יהי' לי חלק עמו ולא אתקן לו לשון צוואה כמאמר חז"ל כתובות נ"ג ע"א א"ל שמואל לרב יהודא שיננא לא תהוי בעבורי אחסנתא מברא בישא לברא טבא כ"ש מברא לברתא ופסקו הרמב"ם וטוש"ע רסי' רפ"ב אלא שלא כ' האי כ"ש מברא לברתא דפשוט הוא ומ"מ נ"ל ליתן קצת טעם להשמטה. דהנה בלשון הרמב"ם וש"ע הוסיפו תיבה א' על לשון הש"ס וכתבו שאינו נוהג בו כשורה ופי' הסמ"ע שהוא צדיק בכל דרכיו אלא שאינו נוהג כבוד באביו כראוי ונ"ל דס"ל לרמב"ם דמצד רשעו בתורת ה' אין צריך לומר שלא להעביר ממנו נחלתו דלמא נפקא מיני' בנין דמעלי משום דכבר פסק רמב"ם פ"ח מחובל ה' י"א דמסור גופו מותר לאבדו ולא ממונו משום דלמא נפקא מיני' בנין דמעלי כש"כ ברא בישא בעלמא דאין גופו מופקר כ"ש ממונו. והא דאמר שמואל לרב יהודה שיננא לא תהי' בעבורי אחסנתא אע"ג דהוה כ"ש ממסור י"ל דהרי בב"ק קי"ט ע"א פליגי בהא ר"ה ורב יהודה ואפשר ר"י הוא דס"ל ממון מסור מותר לאבדו ביד גופו מותר ממונו לא כ"ש משו"ה הוצרך שמואל להזהיר לר' יהודה לשיטתו דנהי דמסור ממונו מותר אבל ברא בישא בעלמא לא אבל אנן דקיי"ל ממון מסור אסור כ"ש ברא בישא ולא נצרכא אלא לבן המקציף אביו וה"א לנקום ממנו יעבור אחסנתא מיני' קמ"ל דלא:

והנה בש"ס דמיירי מברא בישא נהי דברתא טבתא נילף במכ"ש מברא טבא מ"מ צריכא למימר קצת משא"כ רמב"ם וש"ע מיירי מבן מביש לבן מכבד וידוע דהבת שאין סיפוק בידה משום שרשות אחרים עלי' אינה מצווה על כיבוד א"כ איננה נכנס בגדר כ"ש כי אינה צריכה למימר כלל כיון שהבן ירא ד' בכל דרכיו רק שאינו מכבד אביו כראוי והבת גם היא לא תוכל לכבדו כראוי והשתא ממנו לבן מכבד אין לעבור אחסנתא אין צ"ל להעביר ממנו לבת לכן השמיטו הש"ע:

יהי' איך שיהי' לא יהי' לי עסק בזה אך מה שראיתי לעורר מעלתו כי תורה היא, א' הנה ידוע שפרנסת צרכי נישואין מוטלין מדינא על הזכרים מירושתם וע"כ ראוי שיפורש בשטר הצוואה דהנהו ב' אלפי' זהו' שיותנו להפנוי' יהי' לפטור הבנים מלתת להם עישור נכסי דאל"ה יתנו ב' אלפים במתנה ועוד עישור נכסי מירושת הבנים לעת נישואין:

עוד במה שהשוה אח"כ כל הבנים והבנות גדולים וקטנים בנכסיו והנה הבנים נוטלים בתורת ירושה והבנות בתורת מתנה הנה כי כן הבנות הקטנות מלבד מתנתם שניתן להם כחלק הזכר עוד יתזנו מנכסי הזכרים עד שתבגרון או תלקחון לגוברין ואם נמי יפורש שמתנתם יהי' חלוף מזונותם לא ידעתי אם יועיל כי אולי לא יספיקו לפי מסת מזונותם ולאו כל כמיני' דאב להפקיע זכותם בזה משא"כ פרנסת נישואין הנ"ל ומ"מ הכל לפי עיני הדיין אם הסך עצום והבנות קרובו' לגדלות אפשר דטבא להו עבדו להו:

עוד הבנות הנשואות מסתמא יש להם שטר חצי חלק זכר הנהוג א"כ יגבו מחלק הזכרי' חוב שלהם מלבד חלק מתנתם והי' צריך להתנות שלא יותן להנשואות חלקם אם לא ימחלו באשה והדר בעלה שחח"ז שלהם:

האשה בכתובתה ראוי טרם שתסולק תכתוב שטר הודאה שחייבת לבני' יוצאי חלצי' בנים ובנות יחד סך.3500 fl. ותנאי הי' ביניהם שאין זמן הפרעון חל כל ימי מיגר אלמנותה רק שעה א' קודם כניסה לחופה עם בעל אחר אז יהי' זמן פרעון החוב הנ"ל לבניה ובנותי' שוה בשוה וזה אין צריך לפנים:

מה שפקפק על קנין אגב ואין לו קרקע תמהתי הלא הי' נגד עיניו דברי תוס' ריש אעפ"י וב"ב סוגי' דפרה וטלית וכן נוהגי' לכתוב והקניתי לו ד' אמות בחצירי יעיי' בש"ע ח"מ סימן קי"ג ויעיין רסי' ס':

וגם בחליפין יכול להקנות כי איננו מקנה להם מטבע ידוע כ"א שיעבד עצמו ונכסיו ואפי' משום דבר שלב"ל ליכא דאינו מקנה להם חפץ ידוע אלא שיעבד נכסיו על סך ידוע ויכול אדם לשעבד דבשלב"ל וקי"ל דאקני משתעבד וגם נ"ל דבאנקא צעטיל ניקני' בחליפין כי אין גופן מטבע אלא שיעבוד נכסי הקיר"ה והם ניקנים בחליפין:

ואם נכתבה הצוואה בקנין כנ"ל לטובת מקבלי המתנה אזי יוציא השטר מידו ליד שליש הזוכה בו במקום מקבלי המתנה:

כפי הנראה רוצה למנות אשתו אפטרופסת שנה ראשונה אחר מותו ואחר כך יבואו הבנים לחלוקה אין ראוי להיות עמו בעצה לפוטרה אח"כ משבועת אפטרופסי' כיון שיש כאן בנים מאשתו ראשונה הרי אנו בעוכריהם ונותני' יד לאשה זו לגנוב ולגזול ולהעשיר בני' ע"כ החכם עיניו בראשו:

קושייתו שאינו נוגע לדינא הנחתי עתה עד עת מועד אי"ה, הקצין ר' יוסף עתה בפעסט בבואו אמסור לו המעות המתוכן והי' זה חיים ושלום וברכת השנים כנפשו היפה ונפש א"נ דש"ת. פ"ב נגהי ליום ב' ו' אלול תקע"ז לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: