שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קכה
שלום וכ"ט לתלמידי הרב המאה"ג הותיק מלא עתיק החרוץ ושנון כמו"ה מנחם כ"ץ נ"י אב"ד דק"ק ר"ד יע"א:
יקרתו הגיעני ונפשו היפה בשאלתו נידון דברי ריבות שהי' בשעריו מאז והסכימו לשמוע לקול הנבררי' ומכ"ת בראשם ויצא מאתם לקחת מעזבון הקצין ר"י ע"ה סך ד' מאות ק"מ ועתה טוען חתנו פ"ו ר"ל שרייבר שישבע שלא הניח כ"א סך ד' אלפים ורוב בעלי סכומות רוצים לעשות לו הנחה ויש מיעוט מערערים ואומרי' שלא לזוז מפשר הנבררי' הנ"ל:
דברי' הללו א"א להעמידם על דין תורה ממש אך יבצעו תמימים ביצוע ופשר של שלום ואך זה למבקשי שלום אבל לבעלי מצה אין לגדור שום פרצה עכ"פ ראשית דברי' אעמוד דברי על עיקור מיצוי הדין ואח"כ נדבר מנידון שלפנינו בעזה"י:
הנה מנהיגי עשיית הערך והשומא נחלק לב' מנהגי' הספרדיי' הראשונים רובם בתשובותיהם נראה שהי' מנהגם שהשמאים שמו לפי אומדן דעתם כל איש ואיש לא עפ"י המנותא דידי' לא עפ"י שבועה אלא מה שעלו בדעתם כך הי' הסכמת הקהל ונגזר אומר ויקם, וסברתם הי' הרי המסים הוטלו עלינו מאומות העולם השמים לפי דעתם כבודם רכושם של מקהלות ישראל, אף עפ"י שטועים באומדן שלהם מ"מ כך מטילים עלינו וא"כ סוף דינא כתחלת דינא שהשמאים שהם כעין שלוחי המלך ישומו ג"כ על אופן זה ועל זה כ' הרא"ש בתשובה שאף עפ"י יתברר שטעו טעות גדול ופטרו אנשים מפני שאמדו אותם בחזקת עניים ונמצא שהם עשירים מ"מ פטורים הם ממס כי כך קבלו עליהם מתחלה לפי אומדן דעת האנשים האלו:
ואמנם רוב קהלות אשכנזים נוהגים עפ"י דין תורה שהציבור דין שותפים יש להם וכל א' יאמר עפ"י הימנותיה אם יכול ליתן את אשר שמוהו או ישבע שבועת השותפי' שמשביעי' אפי' על ספק והאריך להסביר הענין בתה"ד סי' שמ"ג, ובענין זה לא שייך תשו' הרא"ש הנ"ל וכ' רמ"א סי' קס"ב ס"ג שאפי' נהגו לערוך עפ"י השומא יכולים לחזור בו ולהשביע כי זה הוא עיקור הדין ששותפי' משביעי' זא"ז בכל זמן ועידן:
ומ"מ ממנהג הקהלות והסכמת האחרונים אם העריכו על ג' או ד' שנים והאמינו לו אז עפ"י שבועתו כה יהי' כל זמן ההוא אפי' העשיר או העני אח"כ הכל הולך אחר הזמן עשיית השומא ונמשך עד זמן עשיית שומא אחרת:
ואמנם יש קהלות ופפד"מ מכללם אשר אם יארע במשך הזמן לאדם הפסד ידוע אז משיא בניו מנכין לו מסכומו ואם מרויח ריוח גדול בא אל הממונים ומודיע להם להעלותו בערך סכום מס שלו ואם יתברר שלא בא ענוש יענש אך ברוב הקהלות אינו כן אלא הכל הולך אחר תחלת עשיי' ההערכה ואם בין עשיית ההערכה ובין התחלת עשיית הפנקס וגביי' הראשונה נשתנה ענין של א' יעיי' בתשובת מהרש"ל סי' מ"א:
אמנם אם אחר שהעריכו עפ"י אמונים כנהוג ואח"כ תמצא פתאום שהוא עשיר מופלג ונמצא הטעה השמאים וגזל רבים העלה בתשו' חו"י סי' נ"ז וסי' נ"ח לתלות במציאה ושפתאום נתעשר אך אם כבר מת אין להוציא מהיתומי' וטועני' ליורשי' אם הי' מסחרתו אבנים טובות ומרגליות או עסקו הי' עם שרי' גדולים שי"ל שהרויח בפ"א סך רב אבל לא זולת זה ויע"ש כי ב' תשובות הללו סותרי' קצת:
ומעתה נבוא לנידון שלפנינו בעזה"י מה שתקנו אקרו"ט מאז לגבות מכל עזבון על ד' שנים ונעשה בידיעת אנשי הקהלה כה יהי' וכה יקום ואין להרהר אח"ז, ומה שהעריכו ר' יונתן שרייבר על פי הימנותי' לסך ל"ג זהו' כ"מ לשנה ובשנה קודם מותה עשה צוואה שהודה בה שעשרו יותר מי"ב אלפים ו"ו הנה אחר שכבר מת טענינן ליורשי' שאותו שנה הרויח כן בפ"א וממילא אין להוציא מהם לשעבר אך מאותו שנה ואילך אלו הי' נשבע שבעת עשיית הסכום לא הי' עשיר כל כך וא"כ הכל הולך אחר עשיית הסכום אעפ"י שנתעשר אח"כ אך כיון שאיננו נשבע על ככה אלא שאין להוציא מן היורשי' משעבר אבל עכ"פ מה שלפנינו שהוא עשיר עתה אם לא יבררו היורשי' שהרויח עתה א"כ צריכי' לשלם עכ"פ מאותו השנה כפי ערך מי"ב אלפים זהו' ועפ"י פשר של הבוררים ישלמו מאותו השנה לפי שמנה אלפים ומשל אחר אותו השנה טועני' היורשי' שלא מצאו בעזבונו אלא ד' אלפים זהו' ישבעו על ככה ולדעתי די בחרם סתם באסיפת רבים כל מי שמכחיש ומטעה קהל בעזבונו של ר' יונתן ושוב ישלמו רק ל"ג זהובים מינץ לשנה וטוב וישר לפשר עם היורשים שיתנו סך מה עבור החרם הנ"ל והאמת והשלום אהבו:
ואם אולי רוב פורעי המס יש להם טעם הגון לטובת הציבור לוותר החרם לגמרי נגד היורשי' הנ"ל אזי אין להשגיח על איזה יחידים הממאנים אך ידעו המוותרים כי המה מוותרי' מעות אלמנות ויתומים ע"כ אם אין להם טעם הגון לטובת הכלל לא יוותרו אבל בשום אופן אין להמיעוט להרהר על הסכמת הרוב. פ"ב נגהי ליום עש"ק א' דר"ח חשון תקצ"ו לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: