שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קי
שלום וכ"ט לי"נ הרב המופלג המפואר החרוץ והשנון זית שופכני וביישני במעשיו מקומו ושעתו כש"ת מו"ה אברהם נ"י אב"ד דק"ק לאקינבאך יע"א:
יקרתו הגיעני בזמנו ואחר עד עתה מפני שלא הגיע זמנו לומר שורה שעתים לכבוד פר"מ מפני שאלת הקודמים והנה היום עיינתי בדבריו הנעימים ושאלת חכם ע"ד אשה שציותה לפני מותה וז"ל תיכף ומיד דהיינו בתוך שלשים יום אחר פרידתה מעה"ז יתנו יורשי' אחריה שלש מאות זהו' ו"ו ליד אלופי' קהל וכו' והמעות הנ"ל יהי' שלהם לעולמי עד על ששה פראצענט עצה"ע והרווחים עולים לשנה שמונה עשר זהו' ומאותן הרווחים ילמדו ביום היא"צ שלה שני לומדי תורה פ' משניות ויאמרו קדיש ונר של שעוה וכו' ומה שישאר ילבשו בני ת"ת איש כפי צרכו לפי ראות הגבאים דת"ת עכ"ל והאשה הלכה לעולמה וחיים לנו ולכ"י שבקת והיורשי' אינם רוצי' לקיים דברי הצוואה כי כמעט לא נשאר בעזבונה יתר מסך הנ"ל:
תשובה אעפ"י שפשוט שאין ממש בצוואה מ"מ א"א לבה"מ בלא חידוש ואעבור פרשתא דא ואתניא פשוט מבואר דדבר שלא ב"ל כגון פירות דקל לא קני בבריא וכל דליתי' בברי' ליתי' בשכ"מ וכ' מהר"מ אלשו"ך בתשו' סי' ז' דמכ"ש פירות סיגול מעות דלא שייך לומר שהקנה מקום בדקל לפירותיו דהכא הקרן המעות אזלי לעלמא ואתי אחריני וא"א לפירות סיגול מעות אא"כ נסתלק הקרן ולא שייך שהקנה מקום בקרן לפירותיו וליתי בבריא ולא בשכ"מ. וכ' מהרי"ט בתשו' סי' כ"ב כשם שאינו יכול להקנו' פירות דקל לאדם מבורר הה"נ שאינו יכול להקנו' דבר מבורר לבני אדם שאינם מבוררים כגון שאומר סך זה לעניי' שיבואו הנה או שיבררו הקהל וכדומה כיון שאינם מבוררי' לא חל קנין עליהם בבריא וה"ה בשכ"מ:
אך כל זה מטעם מתנת בריא או שכ"מ לא קני אבל מטעם נדר אם אמר אתן פירות דקלי או הרווחת כספי לעניי' חל על גופו לקיים נדרו וזה למד הרמב"ם פרק ו' מעירוכי' מיעקב אבינו ע"ה שאמר כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ומצינו שנקרא נדר שהרי אמר הקדוש ב"ה קום עלה בית אל וגו' אשר נדרת לי שם נדר ש"מ שנקרא נדר ורצונו לומר כיון שנקרא נדר הרי הוא בכלל מאי דכתי' כי תדור נדר לה' אלקיך לא האחר לשלמו מוצא שפתיך וגו' אלא שיש לפקפק קצת על ראיות הרמב"ם דהתם נדר יעקב ג"כ והאבן אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים וזה הי' עיקר נדרו ועל אותו האיחור נענש בותצא דינה כמבואר ולא על איחר עשר אעשרנו ונדר האבן לא היה דבר שלא בא לעולם ואין ללמוד מכאן כשאומר על דבר שלא ב"ל אתן לעניים וצ"ל מ"מ כיון שכללם הפסוק ואמר אשר נדרת שם נדר ש"מ תרווי' נקראי' נדר גם עשר אעשרנו והריוח שיעשר ממנו לא בא לעולם ומחייב מטעם נדר והראב"ד מודה לו בזה גם הרא"ש והטור מודי'.
אך בפכ"ב ממכירה הוסיף רמב"ם שאפי' אמר כל מה שיוציא דקל זה יהי' לעניי' ולא אמר בלשון אתן לעניים רק יהי' לעניים מ"מ חל עליו נדרו לתתם לעניי' ועל זה השיג הראב"ד והטור כ' שגם הרא"ש פליג וכ' מהרי"ט בתשו' סי' ל"ט ד"ה איברא וכו' דנפקא לי' לרמב"ם ג"כ מיעקב דאמר יהי' בית אלקים ש"מ יהי' לשון נדר הוא ע"ש ור"ל אע"ג דאבן וקרקע א"י מוחזק הי' ליעקב ובא לעולם מ"מ ילפינן מיני' דיהיה לשון נדר הוא ומעשר תעשר ילפי' שיכול לקבל נדר על דבר שלב"ל א"כ ה"ה בלשון יהי' כיון שהוא לשון נדר ונכון הוא מאד:
אך כל זה כל זמן שהנודר חי חייב לקיים נדרו אבל אם מת הנודר כיון שהוא דבר שאין בו קנין ולא נתחייבו נכסי' וליכא אלא משו' נדר וכיון דמת נעשה חפשי ממצות ופקע לי' נדרי' אין היורשים חייבים לשלם ומאי דמשמע בעירוכי' כ' ע"א דמעריך ונודר ומת חייבי' יורשים לשלם נדחק במהרי"ט סי' ל"ט הנ"ל שאניהתם דלגבוה וכמסירה להדיוט דמי משא"כ נדר לעניים דלכמה פוסקים לא הוה כמסירה להדיוט והוא דוחק לפע"ד וכי נתקדשו נכסי' ידועי' מנכסיו ע"י שאמר ערכי עלי שנאמר ע"ז כמסירה להדיוט ועיי' תשו' הר"ן סי' א' בזה אבל לפע"ד לק"מ מהתם דעל המקשן לק"מ דהו"מ למימר ולטעמך וכמ"ש לח"מ בה' עירוכי' דהומ"ל ולטעמיך דהא בעי' והעמיד והעריך כמ"ש רמב"ם פ"ב מעירוכי' ה"נ הומ"ל ולטעמיך כיון שמת במתים חפשי פקע לי' נדרו וכדמשני בשעמד בדין א"ש הכל דכיון שעמד בדין ונזדקקו ב"ד לזה שוב לאו מתורת נדר אתאינן אלא מתורת חוב ונתחייבו נכסיו מדינא ולא מטעם נדר הן בנדרי גבו' הן בנדר לעניי' הן נזדקקו למעריך הן לנעריך כיון שנזדקקו ב"ד נתחייבו נכסיו לכ"ע ולק"מ אבל כל שלא נזדקקו ב"ד ומת לא נתחייבו יורשי' לא מבעי' כשאמר אתן אחר מיתה שאין זמן הנדר חל אלא אחר מיתה וא"א שיחול וכמ"ש במרדכי פ' מי שמת סי' תרכ"ה יעיי"ש אלא אפילו אמר סתם אתן ומת מ"מ כיון שמת נעשה חפשי ופטורי' היורשי':
אלא שהרמב"ם כ' בפ' כ"ב ממכירה שכ"מ שאמר מה שיוציא דקל זה אתן לעניים ומת מחייבי' יורשי' ליתן וכ' המ"מ דוקא בשכ"מ אמרי' כן משום מצוה לקיים דברי המת ובמהרי"ט הנ"ל כ' אע"ג דלא השליש מעות לכך מ"מ כיון דבלא"ה חל על גופו לקיים נדרו אמרי' בי' מצוה לקיים דברי המת ובתשו' רמ"א סי' מ"ח בשאלה ג' לא עמד בזה ע"ש מ"מ נראה דוחק ומנ"ל לרמב"ם לחדש דין זה ונלפע"ד ליישב בע"ה דבעירוכי' ו' ע"ב במתני' פליגי ת"ק ור' יוסי בהזיק גוסס ומת אי חייבי יורשי' לשלם ומסיק בש"ס דפליגי במלוה הכתובה בתורה והקשו תוס' מ"ט לא פליגו נמי בהקדיש ותי' דהקדיש חל מיד פי' שהחפץ שהקדיש נמסר לגבוה מחיים ולא נפל קמי' יורשי' כלל שוב הקשו מ"ט לא פליגי בנודר ומעריך ושמא התם נמי חל מיד ע"ש ודבריהם מאוד תמוהים דע"כ לא מיירי בעמדו בדין דא"כ הזיח ועמד בדין נמי כשטר דמי וע"כ בלא עמד בדין א"כ אי ס"ד דחל מיד צא ופרנס ש"ס דעירוכי' כ' הנ"ל דתלי' בהדי' במלוה הכתובה בתורה וצע"ג לכאורה ועוד מה שייך לומר דחל וכי כל מעריך נאסרו חפציו משום שיש בהם חמשים כסף של דמי ערכו הלא אינם קדושי' עד אחר הפרשה אבל האמת יורה דרכו דכוונת תוס' דוקא בגוסס ויוצא ליהרג אמרינן דעתי' כיון שיודע שהטיל על עצמו חיוב מ"ע של נדר ואין בידו לקיימו כי משימות יהי' חפשי גמר ומשעבד נכסיו מיד וכאלו עמד בדין וכדרך שאמרו חכמים בכל דברי גוסס ככתובים וכמסורי' ככה הוא בנדר ומקדיש מן התורה ודוקא בגוסס ויוצא ליהרג אבל אדם בעלמא שנדר והעריך ואח"כ מת זה תלי' שפיר במע"פ גובה מן היורשי' ובהכי מיירי ש"ס כ' ע"א וא"ש ודינו של הרמב"ם מבואר:
אך כל זה בדבר שהוא בעולם אבל בדבר שלא בא לעולם ולא שייך שמשעבד נכסיו מיד הלא לא בא לעולם וצ"ל כמ"ש סמ"ע סימן רי"ב סקי"ט דה"ל כמקנה אילן לפירותיו ובית לדירתו ובזה א"ש בסעי' ט' שם קרקע זו לכשאקננו וכו' דהתם לא שייך קרקע מיד דהרי אין לו קרקע עתה ואין צורך למה שחילק סמ"ע שם סקכ"ג ובש"ך שם סקי"ב ע"ש ולפ"ז במעות לפירותיו אין נדר שכ"מ מחייב ליורשי' כנ"ל:
והשתא בנידון שלפנינו שהאנשים העניי' מקבלי צדקה אינם מבוררי' מי יקנו וגם סיגול פירות מהמעות לא בא לעולם א"כ לא קני לא בברי ולא בשכ"מ רק מטעם נדר והכא לא אמרה אתן אלא תנו ולא הוה נדר ואפי' אמרה אתן הרי אמרה שתתן אחר העדרה ואין נדר חל אחר העדרה ומיתה ואפי' הי' אמרה אתן סתם מ"מ כיון שהרויח אינן בעולם ובמעות לא שייך לומר ששיעבדה הקרן לפירות כמ"ש לעיל בשם מהר"מ אלשיך א"כ אין בצוואה זו כלל:
עיינתי בדברי פר"מ וכו' ראוי לאומרו ונכון הוא. מ"ש בדברי הר"ן ארבנו האי בארתי יפה בתשוב' הנדפסת בשמו בענין השקאלא אין משגיחי' על צוויחתה פיתא היא דא וכך גזר הקיר"ה ומפרש בפי' בפאטענט על נדוני' וכתובה שהכתובה הקבועה כגון בישראל מאתיים ולכל שר ושר יש למשפחתם כתוב' ידועה לאלמנותיהם וכולן שוות אותן צריך לשלם במעות טובי' והשאר עפ"י שקאלא וכן אנו מורי' תמיד ומ"מ אם אפשר לבצע הריב ולא להעמיד עצ דין תורה מה טוב והטוב והמטיב יטיב עמו וירום קרנו וכסא כבודו כנפשו ונפש א"נ. פ"ב יום ה' י"א שבט תקצ"ג לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: