שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קטו
שלום לי"נ תלמידי הרב הותיק המופלג המאה"ג מו"ה ליפמאן נ"י אב"ד דק"ק יעמרונג יע"א:
גי"ה הגיעני אתמול יום ש"ק והיות תשובתי אז לרוב פשיטתה במהירו' ובלי עיון בספר ע"כ אמרתי לרוות צמאונך יותר והיום בפתחי ספרים אומר כי המבואר בש"ע ח"מ סי' רי"ב סעי' ז' היכי דאמר אתן לפלוני עני מנכסי כך וכך לית דין ולית דיינא דנדר גדול וממילא אשתעבדא נכסי' כמבואר בעירוכין כ' ע"א ומחייבי יורשי' ואפי' נימא דהנדר הזה לא הוה כמלוה הכתובה בתורה ולא הוה אלא כמלוה ע"פ ויעיי' בזה מ"ש תוס' בכורות מ"ח ע"א ד"ה מלוה וכו' יע"ש מ"מ מה בכך הא האידנא מע"פ גובה ממטלטלי' דיתמי וכמ"ש הראב"ד בהשגות ספ"ק דעירוכין ע"ש נמצא באומר אתן ומת נתחייבו נכסים והיורשים חייבי' לשלם וכ"ע מודים בזה, וצ"ע בסמ"ע וש"ך סס"י רנ"ב ועיי' תשו' ר"ן סי' א'. שוב ראיתי דתשו' ריטב"א שבב"י שם מיירי מנשבע או נדר לעשיר ולא נדר לה' לצדקה ולא אשתעבד נכסיו לזה כלל וקצה"ח לא הבין כן ועיי' סמ"ע סי' רי"ב סקכ"א, ובאומר תנו מנכסי ומת ס"ל לכל הפוסקים דלא הוה נדר על גופו כלל וממילא לא נתחייבו יורשים אלא שהטור שם הבין בדעת הרמב"ם ספכ"ב ממכירה דפליג על זה וכן פסק להדי' בתשו' מהר"מ אלשיך סי' קכ"א כהרמב"ם לפי הבנת הטור הנ"ל אמנם כבר הסכימו כל האחרונים דלא פליג הרמב"ם אהך דינא כלל דבאומר תנו אין כאן נדר אם לא מטעם דברי שכ"מ אם הי' חולה או אם השליש מעות לכך ביד שליש צריך לקיים מטעם מצוה לקיים דברי המת אבל בריא שציוה תנו ולא השליש מעות לכך ולא עשה קנין או הודאה והתחייבות מטעם נדר ליכא וגם בזה לא פליגי:
כי פליגי באומר אתן פירות דקל או דירת בית לפלוני דלכ"ע לכשיבואו לעולם ויבואו לידו חל עליו הנדר ליתנם לעניים, אך כשמת קודם שבאו לעולם בהא פליגי להמרדכי דפסק רמ"א לעיקור אין כאן נדר שהרי אז כשיבואו לעולם כבר מת נעשה חפשי מנדרו ולרמב"ם מחוייבי' היורשים לקיים נדרו וכ' הסמ"ע ביישוב טעמו של רמב"ם דאמרי' דנתן מקום בהאילן לצמיחת הפירות והקנה לו אילן לפירותיו (וה"ה ספכ"ב ממכירה כ' בזה טעם אחר ע"ש) ומ"מ לא קיי"ל כהרמב"ם בהא דלית הלכתא כר"מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה עיין גטין ל"ט ע"א תוס' ד"ה הא מני וכו' ועי' רמב"ם פ"ו מעירוכי' הלכה כ' ותן לחכם ויחכם עוד ועיי' סמ"ע סי' רי"ב סק"ה ו':
ומ"מ באומר תנו מנה לעניים לא נימא להרמב"ם דמתרצינן דיבורי' הריני מפריש מנה מנכסי לעניים ויהי' נדר מופרש זה לא אמרי' והחלוק יובן עפמ"ש תוס' כתוב' ע' ע"ב ד"ה אלא לא תימא וכו' ע"ש ואע"ג דקיי"ל כשמואל בקידושין מ"ו ע"ב דאדם יודע וכו' ומעות מתנה אע"ג דאמר להדיא שנותן לקידושין ואנו אומרי' מתנה הוא משום שאדם יודע ועתוס' ב"מ ט"ו ע"ב ד"ה ונתן וכו' מ"מ היינו התם דאיכא למיתלי בכיסופא אבל הכא במה ניתלי להפך דבריו ע"כ באומר תנו אפילו להרמב"ם לא מתחייב וממילא אפי' שיעבד נכסיו על החוב הזה, חוב אין כאן שיעבוד אין כאן:
ואמנם אם אח"כ בשעת חליו חזר ונתעורר על הנ"ל ואמר בלשון אחר שיופרש מקרנו סך כך וכך להרויח בהיתר עיסקא לעניים, כ' קצה"ח סס"י רנ"ב דמסתמא על דעת דבריו הראשונים נתן והיינו נדר ולא מתנת שכ"מ ואין כאן לעניים כלום וראיתו ממ"ש תוס' ב"ב קע"ה ע"ב ולע"ד לחלק הכא אדם יודע שאין נדר אחר מיתה, ובא עכשיו לתקן דבריו הראשונים ויהיב בתורת מתנת שכ"מ וזה דומה לכתובת ע"א ע"א אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום וגמר ובעל לשם קידושין וה"נ דכוותי' ולא דמי למקדש אחותו דלעיל דאי לאו דהוה תלינן במחמת כיסופא לא הוה אמרי' יהיב לשם מתנה היינו לשנות ולהפך דבריו אבל הכא לומר שבא עתה לתקן קלקולא שבדבריו הראשונים בודאי י"ל כך:
ובלאה"נ העלה קצה"ח סי' רי"ב אפי' נדר מנה לפלוני עני יכול לחזור לשנותו לעני אחר כמו למצוה אחרת שבתו' עירוכין ו' ע"ב ד"ה עד שלא וכו' והעלה דמ"ש הגה' מיי' פ"א מזכי' נגד זה היינו משום דס"ל בצדקה לעניים אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ואנן לא קיי"ל הכי ועיין ב"י בי"ד סי' רנ"ח א"כ יכול לשנות וה"ה הכא אפי' הי' דבריו הראשונים נדר מ"מ יכול לשנותו לענין אחר שיזכו בו בני הקהלה לכל הרבנים אשר יבואו אחריו של זה ליהנות מהפירות ודבריו האחרונים קיימי' ומה שיש לדון גם על דבריו האחרונים צוויתי להעתיק ב' תשו' מ"ש בזה תעיי' בהם אולי תנוח דעתך הרמה ומ"מ אינני אומר לחק קבועה כל מי שיחלוק עלי לזכות הת"ח תבוא עליו ברכה ואם ישאלוני אשיב כבר הורה זקן ואחתום בברכה. פ"ב יום א' ח' תמוז תקפ"א לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: