שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן צד
שלום וכ"ט לידידי הרב המופלג המאה"ג החרוץ ושנון ומפואר כש"ת מו"ה בער נ"י אבדק"ק אייבשיץ יע"א:
גי"ה הגיעני בזמנו אך הוכרחתי להשיבן מוקדמם להלכה ולמעשה תחלה והנה נפשו היפה בשאלתו במעשה שבא לפניו אחד סחר בשטרו' שקורין לאסין ונתן א' ביד נכרי א' למוכרו לו והנכרי אמר שיניחנו אצלו אפשר יקנהו ממנו לבסוף נמלך הגוי שלא לקנותו ושלחו לחזרה ע"י נער ישראל א' ממכיריו של המוכר שבכל יום עסקו עמו והנער הוליך השטר לכיפה של המוכר ולא מצאו שם אלא רעהו שהוא שותפו במו"מ של צמר ונתנו לו ליתנו לחברו לכשיבוא ובין כך נשכח הדבר ממנו והבעיר השטר באש לצורך שתיית טוט"י כי שכח ולא ידע שהוא שטר ושהוא פקדון ופלפל מעלתו בחכמה האיך לדייני' דינא להאי דינא ובקש ממני לחות דעתי הקלושה וה' יורני ויתמוך ידי:
הנה השורף שט"ח חייב מדיני דגרמי יהי' דאורי' או דרבנן ושומר שטרות קי"ל לפי הסכמת הש"ך דחייב בפשיעה ועכ"פ דהוה כמזיק בידים והנה דין נפקד ששולח פקדונו ע"י שליח להמפקיד מבואר דינו בש"ע ח"מ סי' רצ"ג סעי' ד' וסי' קכ"ה סעי' ב':
והנה בנידון שלפנינו הנפקד הראשון הוא הנכרי שניתן לו בתורת מקח וממכר תלי' בפלוגתא סי' ר' ססע"י י"א שהוא כש"ש וי"א שהוא כש"ח והנער ששלח השטר בידו הוא בודאי ש"ח מעתה תלי' הנפקד הראשון דינו כש"ש ומסרו לש"ח אע"ג דכל יומא מפקיד גבי' מ"מ פושע הוא דגרועי' גרעי' לשמירתו מש"ש לש"ח אע"ג דלענין תשלומי' אין נפקותא בשטרות דבין ש"ש ובין ש"ח אינם חייבי' אלא בפשיעה מ"מ מקרי גריעותא בשמירה דשמירת ש"ש אפי' בלי תשלומי' הוה שמירה מעלי' משמירת ש"ח וזה מבואר בש"ע סי' רצ"א סעי' כ"ו גבי שמירה בבעלים כיוצא והסבירו ה"ה פ"א משכירות ע"ש נמצא לפ"ז הנפקד הראשון חייב אך אם הנפקד הראשון ש"ח הרי לא גרעי' לשמירתו ויען כל יומא מפקדי' גבי דהנער ההוא נפטר השומר הראשון ובודאי שאין להוציא מיד המוחזק:
הנער תלי' בלשון שאמר להמקבל ממנו אם נותנו לו בתורת ש"ח הרי הנער פטור לגמרי שהרי לא גרעי' לשמירתו ששניהם ש"ח ורגיל להפקיד אצל זה ואצל זה והשותף השורף הפושע חייב מדינא דגרמי ואי לא נעשה ש"ח כגון דא"ל כנוס באחריותך דאי א"ל הנח לפני סתם ה"ל ש"ח חייב במה שהזיק בעצמו עיי' הגה' סס"י שצ"ח וכן הסכמת ש"ך אך אם א"ל ברשותך הרי באחריות הנער אמנם הנער חוזר ותובע להמזיק ואם אמר שאינו יודע שהי' שוה פרוטה הרי נשבע ונפטר ואם ידע ששוה פרוטה עכ"פ אי לאו שהוא שטר שאין נשבעי' דאורי' ה"ל מחייב שבועה ואיל"מ אך השתא יש להחמיר עליו קצת בשבועה וחרם ותל"מ:
מ"ש פר"מ דגוי אנס לרמב"ם בה' חמץ הוה דאורייתא לא הבנתי כוונתו בזה דהתם בחמץ אשתני דינא מבכל התורה דאחריות לא מיחשב כשלו משום דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי ואלו בחמץ מדכתי' לא ימצא סגי אפי' במצוי לך היינו חיוב אחריות בעלמא הוה נמי כשלו וסבר הרמב"ם לאו דוקא קבל אחריות אלא אם האלם כופהו לשלם מקרי נמי מצוי לך דהוה דבר הגורם לממון לפוטרו מאנס ואלם ולא ידעתי מה ענין זה לכאן ודברי מג"א סי' תקפ"ו סק"ה מייתי ראי' מחמץ לשופר של ע"ז צ"ע הארכתי במקום אחר:
שוב הקשה פר"מ למ"ד ס"ל דינא דגרמי קנסא ומן התורה פטור לגמרי א"כ לר"מ דכ' תוס' ב"מ ד' ע"ב דלא איצטריך ריבוי ומיעוט וריבוי לענין שומרים ושבועה לשטרות וק' הא בלא"ה פטור מדיני דגרמי מן התורה וכ' שכבר נתעורר בזה פ"י ב"מ נ"ח ע"ב ואני עיינתי שם ולא מצאתי שום התעוררות על זה דהוא ז"ל כ' להלכתא דכלל ופרט וכלל אתי לפטור עבדים וקרקעות הקדשו' ושטרות אינם שוים דעבדים וקרקעו' לא ממעטי' אלא מדיני שומרי' ושבועה אבל מזיק ופושע חייב משא"כ הקדש אפי' מזיק פטור ושטרו' נמי דדינא דגרמי פטור מן התורה ואימעטו הנך לגמרי אבל לא נתעורר על קושיתו כלל דנהי דמזיק שטר פטור מן התורה מכל מקו' כשהוא בעין חייב להחזירו וכשחברו תובעו הפקדתי בידך ב' שטרות וכפר א' ומודה אחד הי' חייב שבועה דאורי' לולי ריבוי מיעוט וריבוי דממעטו משבועה וכן אם שלח יד ונעשה גזלן וקנאו להתחייב עליו שוב כשנשרף לא הוה שורף שטרו של חברו אלא שטרו של עצמו נשרף והוא כבר קנאו בשליחת יד לולי שתורה מיעטתו מדין שומרי' ולא קנאו בשליחות וא"כ שפיר צריך קרא ופשוט ויתענג על רב שלום כנפשו היפה ונפש א"נ דש"ת. פ"ב יום ג' ט"ז שבט תקצ"ג לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: