שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן סח
מה שהקשה אפירש"י דב"מ ס"ה ע"ב ד"ה שלא באחריות וכו' וכגון דפריש לי' הכי בהדי' בשטרא דאי בסתמא הא מוקמינא כשמואל דאמר אחריות ט"ס הוא עכ"ל והוקשה לו הא מבואר לעיל דלית לי' לשמואל אחריות ט"ס כ"א בהלואה לא במו"מ:
תשובה הא מבואר לעיל ט"ו ע"ב אמר רבא הלכתא וכו' אחריות ט"ס בין בהלואה בין במו"מ אע"ג דכ' רש"י הא מוקמינא כשמואל כוונתו אעיקרא מלתא דשמואל י"ד ע"א דמפרש טעמי' דרבנן משום אחריות ט"ס ודלא כר"א שם אבל במה דס"ל דלא אמרי' ט"ס אלא בהלואה בודאי לא קיי"ל כותי' שוב מצאתי קו' זו במהר"ם שיף:
ובזה ישבתי ק' תו' ב"מ י"ג ע"ב ד"ה הני תרתי נינהי חדא היא ע"ש דברי תוס' ומ"ש מהרש"א דהנה יעויין בל"מ מ"ש בשם הראשוני' טעם למ"ד שטר שאין בו א"נ אינו גובה כלל ולמה יגרע מהוציא עליו כ"י שהוא חייב לו וכ' הטעם דמן התורה אין זה עדות דמפיהם ולא מפי כתבם רק מ"מ בשטר מעלי' גובה דכתי' וכתוב בספר וחתום אך ההיא דלאו שטר מעלי' הוא לא מהני העדאת עדים בשטר וגרע מכ"י ע"ש כי כן יפורשו דבריו לכל מעיין והנה בודאי דלא הוזכר אחריות בקרא רק מסברא שטר דקרא באחריות איירי דלא שדי איניש זוזי בכדי. הנה כי כן ה"ה שטר מכר שלא באחריות לאו שטרא הוא כלל דהרי קי"ל כרבא ט"ו ע"ב דאחריות ט"ס נמי במו"מ אדרבא עיקור קרא וכתוב בספר במו"מ כתי' נמצא דאינו גובה בו כלל אפי' במו"מ והה"נ לטעמא שכ' תו' ד"ה דברי הכל דמחל לו נמי מהאי טעמא הוא כיון דחזינן דשדי זוזי' בכדי ע"כ מחל לו הכל וה"ה במו"מ למאי דקיי"ל כרבא והא"ל דלר"א אינו אלא תיובתא א' דכיון דאמר ר"א שטר שאין בו א"נ אינו גובה כלל א"כ ממילא לא שייך קניני' דעל מי יעשה קניני' על הקוני' ממנו באחריו' לא יעשה קניני' כמפורש ברש"י י"ג ע"א ד"ה לפרעון ולקניני' וכו' וע"ש רק על הקונים שלא באחריות והלא לפי הנ"ל מקחם בלא"ה בטל לגמרי ויכול לחזור בו וגרע מכ"י וא"כ נדחוק דאיכא למיחש למוכר שדהו בעדים בעל פה ממש לזה לא חיישינן כיון דלא שכיח שימכור שדהו בלא שטר וכה"ג כ' תוס' לקמן כ' ע"א ד"ה ש"מ סוף הדבור יע"ש נמצא לר"א לא ה"ל רק תיובתא א' משום דס"ל אין בו אחריות פסול לגמרי מה"ט אין בו קניני' משא"כ שמואל הא ס"ל במו"מ אחריו' ט"ס א"כ אף ע"ג דאין בו אחריות פסול היינו בהלואה אבל לא במו"מ א"כ אכתי שייך קניני' ואפ"ה לא חייש לקניני' ה"ל תרתי ומיושב ק' תוס' וא"ש:
ולהוציאו חלק א"א עכנ"ל מ"ט לרבא דאמר הלכתא אחריות ט"ס אפי' במו"מ דלא כשמואל וי"ל דהרי כ' תו' י"ג ע"ב דלמ"ד אחריות לאו ט"ס היינו משום שמחל לו השיעבוד וה"ה לשמואל גבי מו"מ אמרינן כיון דעכ"פ נהנה מקרקעו' יום א' מחל לו אחריותו ונראה מסברא דשמואל ס"ל דשומא לא הדרא וא"כ א"נ יקבל עליו המוכר אחריות מ"מ לא יחזיר לו כ"א מעותיו והוא מוחל מעותיו נגד מה שנהנה יום א' מהקרקע אמנם למאי דקיי"ל כאמימר לקמן ל"ה ע"א דשומא הדרא לעולם א"כ אי יהי' אחריותו על המוכר יוחזר לו גם הקרקע וכל כי האי לא מחיל וגם שמואל הי' מודה בענין זה אלא דלא ס"ל כאמימר בהא דשומא הדרא ולכן פסק רבא הלכתא דאפי' במו"מ אחריות ט"ס כנ"ל והשתא א"ש דהרי לקמן ס"ה ע"ב ההוא עובדא קאי לאמימר דאמר התם פטומי מילי בעלמא הוא ולדידי הא ס"ל שומא הדרא לעולם וגם שמואל מודה דלמאן דס"ל הכי אחריות ט"ס במו"מ וא"ש לשון רש"י. ומ"ש מעלתו לדחות תי' של מהר"ם שיף ממ"ש רש"י ב"מ ט"ו ע"א ועיי' בש"ס ב"ב מ"ד ע"ב וברשב"ם שם ד"ה ונמצאת שאינה שלו וכו' ושם וק"ל ואין לי להאריך כעת יותר כמ"ש בתחלת דברי אליו ואחתום בחותמי ברכות. פה מ"ד יום ד' ח' א"ר תקנ"ט לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: