שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן סב
נשאול נשאלתי מאחד מבחירי תלמידי באשר שבילדותו הלוה מעות עצ"ה עיסקא כפי אשר הורהו א' המורי' בו ועתה אחר עיונו בש"ס ופוסקי' לא נראה בעיניו ההיתר ההוא ורוצה להחזיר הרבית והנה ידוע דעתה במדינותינו הוזלו הבאנקא נאטא טובא מאשר הי' אז והמלכות תיקן שהפורע חוב צריך לשלם באנקא טובא כפי ערך שהי' בימי היוקר ויעלה זה לסך עצום וקשה עליו להחזיר כל כך ולפום רהיטא השבתי לו בפשטות דאינו צריך לשלם אלא כמספר הבאנקא אשר לקח ממנו אף עפ"י שהוזלו עתה שהרי הדבר פשוט שעפ"י דין תורה משלם לו מטבע שהלוהו אפי' נפסלה לגמרי כל דאי' לי' אורחא למישן ב"ק צ"ז ע"ב וטוש"ע ח"מ ס' ע"ד מכ"ש היכי דמסגי הכא אלא שהוזל ורק משום דקי"ל דינא דמלכותא דינא בעי' ומלכא אמר שיפרע לו טובא כפי ערך שהי' אז וא"כ נאמר ממ"נ אי בתר דין תורה אזלת אינו צריך לשלם מטבע שהלוהו אם מעט ואם הרבה ואי בתר דינא דמלכותא אזלת אינו צריך להחזיר הרבי' דבדיניהם אין מוצאי' כך הי' נראה לפום רהיטא:
אלא שיש לפקפק על זה ולומר דכיון דמן התורה דינא דמלכותא דינא לענין פרעון חובות א"כ נמצא מן התורה אינו יוצא ידי השבה מעלי' עד שיחזיר כמו שתיקן המלכות לפרוע וס' זו יש להוכיח ממאי דהקשה הש"ס בב"ק צ"ז ע"ב ממעשר שני אהא דר"נ דאית לי' אורחא למישן ע"ש ומאי קושיי' דלמא דר"נ טעמי' משום דמסתמא תיקן המלכות שלא יפרע אדם חובו מהמטבע הנפסלת ומ"מ אי אית לי' אורחא למישן ה"ל זה נהנה וזה לא חסר אבל אי לית לי' אורחא למישן לא יקבלם כאן נגד דינא דמלכותא משא"כ לענין פדיון אפי' יהי' קפידא דמלכות שלא לישא וליתן ולקנות פירות במטבע הפסולה מ"מ ממ"נ אי בתר דין תורה אזלת הרי פירותיו פדוים ואי בתר דינא דמלכותא אין פירותיו צריכי' פדיון אע"כ כנ"ל דכיון שיש כח למלכות לגזור על צ"ה א"כ מן התורה אין עליו שם מטבע ואין מעשר שני נפדה עליו וה"נ דכוותי' וליתא למ"ש:
ומ"מ לדינא נ"ל מ"ש אמת שאינו צריך להחזיר אלא מטבע שלקח ממנו ברבי' דהא דינא דמלכותא דינא אינו אלא במה שנוגע לחק מלכותו כעין מטבע ואלו לא תיקן דבר בפרעון חובות הוה אזלי' בתר דין תורה אך כיון שתיקן אמרי' מסתמא גם זה נוגע לחק מלכותו ואי לאו הא תיקונא בפרעון לא קיימא הא דמטבע שלו ומשו"ה אזלי' בתרי' וכל זה בפרעון חוב ממש אבל בהחזרת רבי' שיש לנו להקל על בעלי תשובה ומידי דלא שכיח ולא אסיק המלכות אדעתי' בהא לא תיקן ותבנא לדינינא שישלם כמה שקיבל אותה המטבע ממש אם מעט ואם הרבה הנלע"ד כתבתי. פ"ב מש"ק ד"י מנחם תקע"א לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ: