שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן מט
עובדא הוה בחד גברא עתיר נכסי' שכיב מרע שציוה לפני מותו באריכות וגם הניח קרן קימת לצורך עניים ואח"ז בא לפניו גיסו והזכירו עוד באיזה מקרוביו העניים וכ' גיסו על דף נייר א' עוד איזה פונקטן ופונקט השלישי ענינה כך שיותן לאחיו ר' פלוני בכל שבוע ד' זהו' מהקרן קימת שלו ואם יראה שלא יספיק לו בסך ההוא יוסיפו על הנ"ל ויתנו לו עוד ב' זהו' בכל שבוע והשכ"מ לא בא עה"ח כ"א אשתו ובנו הגדול ואח"כ נתקיים ע"י ב' עדים ותוכן הקיום בפנינו הודו החתומים הנ"ל שזה חתימת ידם ושנתרצו לכל הנ"ל וששמענו כן מפי הר"ר פלוני השכ"מ בעצמו ואשרוהו כדחזי והנה שכ"מ הנ"ל חיים לנו ולכל ישראל שביק, וכתב זה הי' מונח ביד גיסו של השכ"מ אשר עוררהו לתקן את כל הנ"ל והאח לא ידע מאומה ואח"ז כמשלש השנים נודע להאח שיש לו זכות ותביעה בא בקובלנא לפני בד"ץ ותבע את החתומים האשה וילדי' לשלם לו מה שמגיע לו מיום מיתת אחיו עד היום והאשה ובנה הגדול משיבי' שהכתב הזה בטל מעיקרא כי העדים לא שמעו מפי המצווה ז"ל שום דבר קטן רק שמעידי' ששמעו מפיהם שהם שמעו כך מבעלה ואביו והם הי' אז בעת צרה לא ידעו לא יבינו ע"כ אין ממש בכתב ההוא:
הנה לכאורה טענה זו בטלה היא כיון שחתמו בח"י והעידו גם על עצמם שהם שמעו מפי השכ"מ בעצמו אין בטענתם כלום וזה גרע ממי שטען שלא הבין קריאת הכתובה כמ"ש בתשו' הרשב"א ופסקו בש"ע בסי' ס"א סי"ג ועיי' סי' מ"ה ס"ג וזה פשוט:
אלא שמט"א נ"ל שפטורי' לא מיבעי' מאותן ד' זהו' לשבוע שפירש ואמר שינתן מהקרן קימת שלו והנה בצוואה הראשונה כבר ציוה וחילק הקרן קימת למקום ששייך וזכו בו העניים ההמה כי כלו אינו אלא ב' מאות זהו' לשנה ולא נוכל לזכות את האח אלא מטעם חזרה שחזר השכ"מ מהראשונה ונתנו עתה להאח וזה הי' אי הי' עדים מעידים או חי' השכ"מ בעצמו אך עתה שאין כאן עד אלא האשה ובנה וגיסו שהוא דוד הבן א"כ אין עדים כשרים כי עדים החתומים אינם מעידי' אלא ששמעו מפי האשה ובנה שהם שמעו כן מבעלה ואביו אבל העדים לא שמעו ולא ידעו ולא כל כמינהו להפסיד הראשונים שזכו בשלהם בצוואה שנכתבה כדינא ועיי' ש"ך ח"מ סי' ר"נ סק"ד:
אמנם במ"ש בכ' ההוא האחרון שאם לא יספיק לו סך ד' זהו' יוסיפו לו ומשמע נוסף על הקרן קימת דאין לומר מהקרן קימת שהרי כל עצמו אינו אלא ב' מאות זהו' לשנה ואיך יוסיפו ממנו על סך הנ"ל וע"כ משלהם קאמר וא"כ יש לו תביעה ב' זהו' לשבוע משלשה שנים שעברו העולה לסך שש מאות זהו' והנה היות שיש כאן ד' אחים והבאי' על החתום היא האם ואח הגדול ולאו כל כמיניהו לחייב שארי האחים ליתן משלהם כלום ואין כאן אלא על חלקו של האח הבע"ח שיתחייב ליתן מאה ר"ט והנה אין במשמעות השטר שיותן לו מהעזבון כך וכך בכל שבוע וצריך למכתב ולפרש מאין יבואו ולאו כל כמינהו להעמיס על בניו ובלא"ה הי' כמה פקפוקים בלשון השטר ההוא ע"כ ראינו לבצע הדין לטובת האח העני בהיות לעת עתה נתגדלו גם שאר האחים כולם ע"כ מרצון כולם אמרנו העבר אין ויתחייבו עצמם כולם מרצונם ליתן לו מכאן ואילך ד' זהו' בכל שבוע ולעומת זה יהי' תביעתו מן העבר כאפס ותוהו נחשבו ויען ראיתי איזה מפקפקי' ע"כ העליתי על כתב יושר דברי האמת משה"ק סופר מפפד"מ: