שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן לט
אל מקור החכמה ותבונה וכו' הגאון הגדול וכו' נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה משה סופר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פ"ב יע"א:
באתי במגילת ספר לבקר בהיכלו בדבר הכרחי אודות איש א' מטובי עיר בסביבותינו אשר הי' חייב לחברו ששה מאות זהובים על ח"כ ופרע חמש מאות זהובים ועל הנשאר הי' ללוה תביעה ולא הי' יכול לברר ונתחייב בב"ד אך המלוה הרחיב לו זמן על משך שנה דהיינו בכל רביע שנה כ"ה זהובים ועתה יש ביד הלוה שני קוויטונג הראשון נכתב בדינו על כ"ה זהובים ובקוויטונג השני כ' קוויטונג על חמשים ועשרים זהו' זגי.70 fl. אויף צווייטען טערמין והמחק ניכר שהי' כתב רק חמשה ועשרים והמלוה העמיד מורשה שהוא תקיף בין השרים והכריחו למסור גוף הקוויטונג ביד מורשה ושלחו לאדון צענזור מווין והוא נתן עדותו שמזוייף מתוכו ואח"ז השתדל אצל וו"ג המורשה שציוה במכתב לדונו בדין ישראל דהיינו הרב מק"ק ראב ומפילפעץ ומטעט ומי מצדדי' אשר ימאן בפסק ב"ד הרשות בידו לשפוט אצל שרי קומידאט והמה יראו את אשר יצא מב"ד וממילא נשמע שלא היינו בזבלא כי אם על פי פקידת וו"ג:
ועמדו לפנינו הבע"ד והמלוה בטענתו רוצה מאתנו לפסלו לעדות ולשבועה וגם תובע הוצאת שהוציא עד שבא הקוויטונג לידו והוצאת מווין ואשר השתדל לדונו בדין ישראל והוצאת הב"ד וגם טוען על הלוה שהעיד עליו וגם על חבירו בערכאות להפסידם מחמת גודל שנאה בינו ובין המורשה וגם על אותו איש ובקש ממנו לקנסו והלוה השיב שאמת הדבר שלא הי' כ' בקוויטונג רק חמשה ועשרים זהובים אך זמן הפרעון הי' ביומי דשוקא והמלוה כ' הקוויטונג בביתו והביאו לשוק במקום שהי' עומד בסחורתו שהוא רחוק מביתו וכשבא אצלו עשו השוואה ביניהם שיתן לו כל החוב ויוותר לו חמשה זהו' וכן עשה ויען שביתו הי' רחוק משם הבטיחו המלוה שיקרע הח"כ ולבטחון עשה המלוה המחק והלוה השיבו שלא נתן לו אך כ"ה זהובים. טעט יום ה' ט"ו שבט תקפ"ו לפ"ק:
שלום לידידי מחו' הרב המופלא ומופלג מו"ה מאיר נ"י אב"ד דק"ק טעט יע"א:
יען לא נתבררו דבריו היטב במכתבו ע"כ אברר מה שבא סתום הנה בתחלה כ' שהי' ניכר שהי' בו מחק וגרר ולא פירש ע"י מי הי' ההיכר הזה כי לא נזכר שם שנגשו לפני ב"ד והם הכירו באומדנא דמוכח לעיני הדיינים שהסכום נמחק ונגרר בו ומשמע שהמורשא באלמו' הביאו לפני פלילי' ובאלמותו הכריחו למסור לו שוברו ולברר ע"י אדון א' בווין שיעיד שלפי אומדנא נמחק ועי"ז הוציא הוצאות המורשא הזה כן משמעות לשון מכתבו וא"כ הי' איך יעמדו למנין ג' דייני ישראל לשלם להאלם הזה הוצאותיו שהוציא ועשו פשר על סך ק"נ זהובים זה הוא דבר שאי אפשר לשמוע ועל כרחך כוונתו שע"י ב"ד שעמדו לפניהם הי' ניכר זיופו ובעל השובר הי' סרבן נגד הב"ד והם נתנו רשות להמורשא להביאו בפלילי' והכל עשה ברשות ב"ד ובדין הוא שישלם לו יציאותיו לכשיצא חייב בדין כמבואר. כל זה באר היטב בשולחן ערוך חושן משפט סוף סימן י"ד ובש"ך שם סעיף קטן ט"ו אבל על כל פנים הי' צריך לברר בעדים ברורים כל פרוטה שהוציא וגם בשומת בית דין שישומו אם אפשר להוציא הוצאת הרבה כאלו הלא כל השומע תצלינה אזניו איך על סך חמשים זהובים הוציא מאה זהובים שהרי התפשרו בסך ק"נ זהו' ובאמת דעת התומים שאם א"א לו להעמיד עדים על כל פרוטה וגם א"א לשומו נשאר דינו שישבע שבועה חמורה כמה הוציא ויטול וגם מכל זה לא נזכר בפסק דין כלל רק עשו פשרה בטעות לפי ענ"ד והוציאו ממון מהלוה העני הזה כי בלאו כל האמור נ"ל אף על גב דהשובר פסול ככל שטר שיש בו מחק וגרר מ"מ נשארה טענתו בעל פה השבע לי שלא פרעתיך ולא דמי לסי' ס"ג דמהדר אזיופא הוחזק כפרן על אותו שטר חדא התם אית לן סהדי דמהדר אזיופא אבל הכא מי אית לן סהדי דזייף הלא אמתלא יפה היא שהמלוה בעצמו עשה כן ביומא דשוקא ונהי מ"מ השובר הוה חספא בעלמא ככל שטר שיש בו מחקי' וגרורי' אבל עכ"פ תביעתו בעל פה נשארה לומר השבע לי ותו התם בסי' ס"ג גופי' נהי דהוחזק כפרן לגבות באותו השטר אבל עכ"פ פשיטא שיכול לומר תביעה בע"פ יש לי עליך וישבע הנתבע היסת ויפטר וכמשמע ממ"ש סמ"ע ססק"ג וה"נ לא הי' צריך לשלם דמי שטרו טרם שישבע וממילא אפשר לומר דלא יצא הסרבן חייב לגמרי וכיון שלא יצא חייב אינו צריך לשלם הוצאות לשכנגדו אפי' אם יברר בעדים ויש לעי' בזה דאפשר כיון שעכ"פ השובר פסול מקרי יצא חייב לענין תשלומי ההוצאת ובשגם בלא"ה פקפק התומים סס"י י"ד על זה ע"ש:
מ"ש שהמורשא תובע שיפסלו את בעל השובר לעדות ולשבועה ולהתמניות מפני שזייף השובר גם לשון זה מגומגמת כי מה ענין תביעה יש כאן המורשא כיון שהצליח במשלחתו והוציא ממונו ואוכל וחדי יפטור וילך לו ומה לו לפסולו של זה ואפי' הנרצח יכול להעיד על הרוצח והמוכה על המכה כי לא מחשיב נוגע בדבר כי מה לו ולעונשו של זה כמבואר בש"ע ח"מ סס"י ל"ג ובסמ"ע שם סקכ"ה ואי ס"ד הנרצח והמוכה הוא התובע מהעונש פשיטא שאין בעל דין עד והאמת לחד שינוי' בתוס' ספ"ק דמכות משמע דהנרצח הוא בעל דין אבל תי' זה נדחה ולא הביאו הפוסקים אדרבא קיי"ל יכול להעיד וא"כ ה"נ אפילו נימא דהפסלנותא לשבועה ולעדות הוא עונש וקנס מ"מ אין לו למורשא לתבוע זה כי הב"ד יענישו העבריינים ובשגם שאין כאן עונש וקנס אלא דלא מהימן לן שוב ודינא הוא ולא קנסא ע"כ דברי אלו אין להם שחר:
והנה בגוף הדין כ' מעלתו א' מהדינים הבי' ראי' שנפסל אף על גב דמתנצל שהוא לא זייף כ"א המלוה עצמו כמבואר בטענותיהם מ"מ כיון דכאן נמצא שובר שיש בו מחק וגרר קנסי' לי' וראי' מקידושין נ"ו ע"ב היכי דאיכא איסורא קנסי' עכ"ד. אשתומם אם יצאו דברים אלו מפי יושב על מדין התם מיירי דעבדי איסורא תרווייהו בלי ספק שזה נטל מעות מעשר שני ליקח בו בהמה טמאה והמוכר מכרוהו לו והי' ראוי' לקנוס גם שניהם אלא חז"ל לא קנסו התירא אטו איסורא רק כשיעור האיסור ולא יותר ועי' ב"מ ע"ב ע"א וע"כ לא קנסו אלא כשיעור מעות מע"ש והי' ראוי' לקנוס הלוקח שהוא הגנב ולא המוכר שהוא חורא ומ"מ קנסו המוכר משום דאיסורא גבי' הוא ר"ל מעות מע"ש אצלו מונחי' וכל זה התם דתרווייהו עבדי איסורי משא"כ בנידון שלפנינו אנו דנין אי איתעביד איסורא כלל כי הוא טוען שהמלוה בעצמו עשה זה האיך יעלה על הדעת לפוסלו על שהשהה אצלו שובר שיש בו מחק שעשה בו המלוה:
ובר מן דין אפי' איהו מחקו וזייפו י"ל משום שיודע בעצמו שכל המאה זהו' שחייבוהו הב"ד לשלם המה לדעתו שלא מן הדין ועל כרחו עשה טערמין לשלם וע"כ עמד וזייף השובר הזה וכי האי דגחין ולחיש בב"ב פ' חזקת ולא נפסל בזה כי אדם עושה כל טצדקי להציל ממונו של עצמו כשיודע שהדין עמו ואינו יכול לדון עם שהתקיף ממנו ואחז"ל ולא עוד אלא שזוכה בדין. וכל זה אנו צריכי' אחר ההנחה של שוא שהמזייף שטר נפסל לעדות ולשבועה אבל איני יודע מנא להו הא מלתא איפכא שמעינן בפ' אלו נערות ל"ו ע"ב פירש"י ד"ה אימר זיופי זייף הוא עצמו למד לכוון כתב הדומה לכ"י עדים החתומים בו עכ"ל נמצא מיירי התם שהוא בעצמו זייף ושיטת ר"ת ור"ח שם דהאי שטרא ריעא הוא פי' שלא יגבה בו אלא בשבועה תחלה נמצא מבואר אע"ג שהוא בעצמו זייף לא נפסל לשבועה אפי' אותו ממון ונהי אנן לא קיי"ל כוותי' אלא כהרמב"ן שבס' התרומות שאפי' בשבועה אינו גובה אותו ממון אבל עכ"פ בהא לא פליגי דלא נפסל לא לעדות ולא משבועות השותפין וישבע ויפטר ומכ"ש שראוי' להתמניות שלו וממונא דאזדא מיני' ליזמר וליזל וה' ימלא חסרונו ונא אני מבקש ממעלתו להעתיק בודאי דברי אלו ולשלחם ליד כל דיין מהדיינים ואקוה שיעשה כמצותי הכ"ד. פ"ב יום ב' י"ט שבט תק"פ לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: