שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן כג
שלום וכ"ט לי"נ הרב החרוץ המופלג בעל פיפיות עומד לתלפיות לו מלתעות כפירים ושיני אריות כש"ת מו"ה יחזקאל סג"ל אב"ד ור"מ דק"ק או"ד יע"א:
ע"ד ב' ב"א שנתעצמו בדין בערכאות של ערביי' והזמין א' מהם את אדם חשוב להעיד לו ובדיניהם צריך העד לשבע ואם מסרב להפטר מהשבוע' איכא ח"ה בין השרים כידוע ומסתפק אם צריך להוציא כל ממונו על זה שלא יביא לידי כך או נסבול אונסי' ויסורי' הנה פר"מ לא העמיק לפרש שאלתו ולא יכולתי להשיב על אשר לא אדע:
והנה בב"ק קי"ג ע"ב אכריז רבא דסלקי' לעילא ודנחתין לתתא וכו' ובעי' בגמ' אדם חשוב דמהימן להו כבי תרי וכו' וכ' בשיטה מקובצת בשם הראב"ד ז"ל תיקו דממונא לקולא ואזיל ומסהיד (יעיי' בחי' אנשי שם בהגה' במרדכי פ"ט דב"ק אות ב') ועוד דספיקא מצד שידונו בע"א כסתם ב"א ויעיד עכ"פ וב"ס אם צריך לשבע על כך ואין בזה טענת אונס שבוע' לסמוך על דברים שבלב עכ"ל פ"י דפסק לקולא מתרי ותלת טעמי' א' דהוה ספק לקולא לפע"ד הנתבע כמ"ש אנשי שם הנ"ל. ב' דהא אין ברור לו שיאמינוהו כבי תרי דלמא לא יאמינו לו יותר מע"א דעלמא וה"ל לענין ממון חברו ספק וחלול ה' ודאי ואין ספק ממון מוציא מידי ודאי ח"ה. וג' שלפעמים צריך לישבע שאינו יודע וה"ל עובר עבירה בידים לשבע על שקר ולא יסמוך בזה על דברים שבלב כעין נודרי' לחרמי' ובזה הבנתי מ"ש שם בשם רשב"א ואדם חשוב בבי דואר בעי' ולא איפשטא וק' מ"ש בי דואר מדיינא דמגיזתא לענין בעי' זו אע"כ היכי דודאי מוציאי' ממון עפ"י חד אפשר אין להקל אך בבי דואר דאין מוציאי' רק אפשר שיהי' זה חשוב בעיניהם כבי תרי על זה הספק אמרי' אין ספק מוציא מידי ודאי כנ"ל:
ובזה י"ל מ"ש שם בשם הרמ"ה בפריטא אדם חשוב וכו' ועלתה בחיקו הלכך לכתחלה אסור לאסהודי ואי אסהיד לא משמתינן לי' י"ל דמיירי היכי דודאי מהימן להו כבי תרי ולא הוה אלא חד ספיקא דתיקו ולא עבדינן בי' עובדא ולכתחלה לא יעיד ואי עבר לא משמתינן לי' אבל היכי דאיכא נמי ספיקא אי מהימן להו כבי תרי ואפשר ה"ל ס"ס אי נפשיט האיבעי' לקולא ואת"ל לחומרא אולי לא יפסקו דין עפ"י כבי תרי מודה הרמ"ה דס"ס נדחה במקום ודאי ח"ה ואפושי פלוגתא בין רמ"ה לראב"ד לא עבדי' ועוד ע"כ לא אמרה רמ"ה אלא שלא במקום שבועה אבל שצריך שישבע שאינו יודע לא אמרה שהרי כ' שם בתחלת הסוגי' בע"א דעלמא בדיינא דמגיסתא דהיכי דמסרי' אותו לשבועה שאינו יודע אי אזיל אסהיד לא משמתי' לי' דאין אומרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חברך ע"ש ומכ"ש באדם חשוב:
והנה בהרא"ש הגי' לפנינו גבי אדם חשוב ואזיל ומסהיד והיש"ש הגיה ולא אזיל ומסהיד וכבר כתבתי שתלוי' בפלוגתא הנ"ל והטור השמיט הך דאדם חשוב ודברי הרב"י בזה כשגגה שיצא מה' כמבואר לכל מבין ויודע ולכאורה נ"ל דהטור הי' לו הגי' כהרא"ש ואזיל ומסהידי ומדכבר כ' הרא"ש והטור מסברא דנפשי' שאם יחדו הגוי להעיד ה"ל ח"ה אם לא יעיד א"כ תו לא הוה צריך הטור להבי' הך דאדם חשוב דטפי איכא ח"ה באדם חשוב בלא יחדו מהדיוט ויחדו ומוכח דלא כמהרש"ל, ואמנם בגמ' שלפנינו גרסי' בתחלת הסוגי' ישראל וכו' ולא תבעו וכן הוא ברא"ש ופי' התומי' סי' כ"ח סקי"א דלא תבעוהו היינו לא יחדו להעיד הא יחדו להעיד שרי ומפורש דינו של הרא"ש בש"ס ע"ש וא"כ הא קמן אע"ג דכבר התנה הש"ס דביחדו מותר להעיד ואפ"ה איבעי' לי' באדם חשוב ש"מ דלא אתי' מהדדי ודלא כמ"ש לעיל מ"מ לפע"ד נ"ל מה שכתבתי נכון ופירושו של תומי' אינו מקובל ולפע"ד ט"ס הוא בש"ס ורא"ש וצ"ל וקא תבע לי' דאי לא בקש ממנו שיעיד לו אפי' תרי נמי ה"ל מתעבר על ריב לא לו וכ"כ הב"ח ופשוט, לכן התנה הש"ס שהגוי תובע לישראל שיעיד לו, לכן ע"א לשתמיט מיני' ותרי לא משמתינן, ותו איבעי' לי' באדם חשוב, ומדלא איפשטא והי' נראה להרא"ש להקל למד מזה דה"ה ביחדו לסתם אדם נמי ומדמייתי הטור הך דיחדו תו לא הוה צריך לאתויי הך דאדם חשוב:
והנה לכאורה יש לעיין כיון דב' עדים יכולי' להעיד להרא"ש אפילו לכתחלה ולהתוס' לא משמתי' וקשה מ"ש ע"א משני עדים כיון שהע"א אומר יודע אני בעצמי כי אמת העדתי ולא הפסדתי כלום נהי שהב"ד אינם מאמיני' לע"א עכ"פ יודע אני שלא הפסדתי לו כלום רק מניעת הריוח מהפקעת הלואה ולא משמתי' על זה ע"כ נלע"ד דמשו"ה כ' בהגה' מרדכי דמשמתי' ולא משלם כלל רק משמתי' על שהחציף נגד התראת ב"ד שהורו שלא יעיד, והענין בזה מבואר דאם הבע"ד מודה שחייב לגוי רק שאומר שרוצה להפקיע הלואתו אין כאן שמתא כמו בשני עדים ואם ע"א רוצה להעיד שקר על חברו פשיטא שצריך לשלם נמי ובהכי מיירי רמב"ם פ"ו מת"ת ושעי"ד סי' של"ד אך הכא מיירי שהנתבע אומר שאינו חייב להגוי וע"א אומר יודע אני שאתה חייב באמת והנה הב"ד ששומעי' דבריהם לא מהימן ע"א נגד זה הנתבע המוחזק בממונו וכופר את הע"א ע"כ הוה גבי דידן כאלו אין הישראל חייב להגוי וזה רוצה להעיד בו שקר (ואין כאן מקום לחייב את הנתבע שבועה בדינינו נגד הגוי שאינו תובעו לפנינו רק אינו עוסקים בדיני איסור והיתר אם מותר להעיד עליו או לא) ע"כ אנו מחלטי' שאינו חייב לגוי ומתרין בשכנגדו שלא יעידו עליו ואם לא ישמע משמתי' לי' על שהחציף נגד הב"ד אבל לא נוכל להוציא ממונו ממנו כי נגד ממון שהוא מוחזק הוא נאמן שהאמת אתו כן נלע"ד ברור בעז"ה ומישבי' בזה כמה פקפוקי אחרונים ז"ל:
ומעתה אומר אני ע"כ לא איבעי' לן אלא באדם החשוב וספון אצל השרים ולהם הי' מהימן כבי תרי אבל לא לדידן אבל אם מפורסם לצדיק דמהימן לב"ד דישראל כבי תרי נהי אי הוה אתו לקמן לדינא לא מפקי' ממונא אפומי' דחד סהדא מ"מ הוה מרענא שטרא אפומי' דלא גרע מבת ר"ח כתו' פ"ה ע"א ויעיי' בסמ"ע ש"ך סי' ט"ו סקט"ו איך נוהגי' בזה"ז מ"מ כשהב"ד שומעים שהצדיק הזה מכחש איש ההמוני הזה ויודעי' בודאי שהאמת אתו עמו והדר' קו' לדוכתי' מה לי א' מה לי שנים הרי אין מפסידו אלא מניע ממנו ריוח הפקעת הלואתו (ויעי' באר הגולה בח"מ סי' שמ"ח אות קטן ה') וא"כ כשיצורף גם לזה ח"ה בין העמי' כיון דאדם חשוב הוא ולפע"ד לא יחלוק אדם מעולם שילך ויעיד ואם הצורך לשבע באמת ישבע ויאמר האמת ואם אולי אח"כ יפסקו עליו יותר מהראוי זה פשוט שצריך העד לשלם מביתו לכשנגדו דה"ל מציל עצמו בממון חברו שמותר אלא שצריך לשלם לו הפסדו אך אם ח"ו איכא למיחש לתוא מכמר ע"י העדות בודאי מוטל על כל הציבור לפדות השבוי הנרדף הזה ומכ"ש שיותר מחוייבי' להכניס עצמם בריש תיגרא שלא יבוא לידי כך ויעיי' בזה תשו' רמ"א סי' פ"ח ויותר אין להאריך מפני הכנסת כלה וה' יעלהו ויברכהו ויצילהו ויסיר ממנו כל תוגה. פ"ב יום עש"ק כ"ה תמוז תקפ"ל. משה"ק סופר מפפד"מ: