שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן ד
הועתק אות באות גביות העדות בשעת שבועה בפ"ח:
לפנינו חתומי מטה באו ר' יחיאל מרדכי שטאמבערגער והנער אברהם שפיגל במקום קדוש פה פ"ח ואחזו ספר תורה בידם זה אחר זה ושבעו בשבועה חמורה שכל מה שנתנו כתב בחתימת ידיהם לר' חנינא דייטלבוים המגרש אסתר בת הרבני המופלג הנגיד מה' פנחס בשקר חתמו כי לא שמעו שום דבר או דיבור מהמגרש מהביטול הגט או השליח כי לא שמעו מענין הביטול כלל וכלל חוץ ביום א' פ' אמור שלשה שבועות אחר הגט בא ה' חנינא הנ"ל הנה לפ"ח לפתותינו ליתן לידו כתב שקר שביטל בפניהם והרשיעו לחתום שקר וא"כ פ' אמור ביום ד' הגיע להם פקודה מהגביר הנגיד הראש דקאמידאט שאריש מה"ו מרדכי תאללענדר להעמידם באפעריאס על מעשה הכתב אשר נתנו ליד המגרש כנ"ל ובלכתנו על הדרך למדו לשונם להגיד ששמעו מהביטול אך לא ידעו אימת אם קודם מסירה או לאחר זמן מסירת הגט והלכו מקודם להרב דשעביש להתיעץ עמו וגלו לפניו שאינם יודעים מאומה מהביטול ואמר להם אם יחייבו אתכם שבועה אל תשבעו שקר ובזאת העצה הלכו משעביש לאפעריאס להנגיד מ' מרדכי האללענדר וכיון שלא פקד עליהם לשבוע אך שאל את פיהם עמדו בעצתם והגידו לפני הגביר ולפני הרב דפ"ח והרבני המופלג הנגיד מוה' משה פערע והנגיד הראש מוה' מענדל אלכסנדר ששמעו מביטול הגט אך איך ואימתי לא ידעו ומאחר שנשמע לב"ד שהוא חנינא הלך הנה והנה אחר כמה שבועו' מהגט לשכור עדי שקר על הביטול ועצו הב"ד להמציא הדבר על אמיתו להביא פקודה להשביעם. מריש לא אבו לשבוע כי אמרו עדים אינם צריכי' לשבוע בדתינו ואמרו הב"ד בנידן זה אתם צריכי' לשבוע ולא אבו שמוע עד שהלכו בעצמם להאדון הגדול וויציגשפאן ופקד עליהם עוד הפעם להשביעם. ואחר השבועה הודו ואמרו שכל דבריהם נידן הביטול שקר הן מה שכתבו וחתמו ונתנו לר' חנינא והן מה שאמרו לפני הגביר והשומעים הנ"ל הכל שקר כי לא שמעו מעולם מהמגרש שום דבר ביטול הגט עד יום א' פ' אמור הנ"ל:
עוד זאת אמר אברהם שפיגל בשבועה זו בהיות אחר שהעיד עליו הבחור המופלג ליפמאן לפני הגביר שהוא ראה כאשר הלך אברהם שפיגל לפ"ח קודם נתינת הגט לשליח ולפי דברי יחיאל מרדכי אמר המגרש ביטל הגט לפניהם כמו שתי שעות ומחצה אחר הנתינה לשליח ע"ז התנצל אברהם שפיגל להעמיד דבריו שאח"כ שב מפ"ח לצעבען ועתה הודה כי הדבר שקר כי לא שב מפ"ח וכאשר הלך לביתו כראותו הבחור הנ"ל עמד בביתו ולאמת דברים האלה העמיד לפנינו עד הבחר גומפל והעיד הבחר הנ"ל בתורת עדות כי לא זז ידו מתחת ידו פה פ"ח בעת ההוא אשר אמר באפעריאס כי דבר אתו חנינא בצעבען מענין הגט כי עסקו בענין אחד והי' עמו. כל זה שמענו וראינו וידענו אנחנו ב"ד ח"מ אשר נתועדנו לפה להמציא הדבר לאמיתו ולחקור העדים כדת ע"ז באנו על החתום כ"ד יתיבנא במותב תלתא פה פ"ח ל"ג למב"י תקצ"ג לפ"ק:
הק' יחיאל מיכל חונה פק"ק והגלילות. הק' משה כ"ץ. הק' יעקב בן המנוח מהו' יוזפא. אנחנו ח"מ עמדנו בעת ששבעו ושמענו כל הדברים מפיהם. נאום אביגדור בן כ"ה יהודא ליב כ"ץ. נאום אלי' ב"ה דוב בער. נאום הק' יוסף ברוך שו"ב. יעקב קאפל ש"ץ ושו"ב.
אברהם שפיגל העיד דס דער חנינא דייטלבוים איז צו איהם געקאממין אונד צו ר' יחיאל מרדכי און האט צו זיא געזאגט דאס דער גט וואס איך גיב דען שליח בין איך מבטל און דאס איז גיוועזין גלויב איך צווישען דרייא אדער פיער אוהר אונד אויף דער גאססען האט ער אונס גיפונדין אונד איך ווייס ניט אבר פאר דען נתינת הגט ליד השליח או אחר נתינה או קודם הכתיבה און דז גביות עדות וואס איך אונטערשריבען האב האב איך ניט גיליינט ווייל איך קיין לה"ק קאן:
יחיאל מרדכי העיד אחר חצות היום הלכתי בעיר צעבען על השוק עם אברהם שפיגל ובא חנינא ואמר לנו אני מבטל הגט שאני נותן ליד השליח ואולם לא ידעתי אם אמר בזה הלשון שנתנו כבר או שעתיד ליתן וגם לא ידעתי אם קודם נתינת הגט או אחר נתינת הגט אמר כדברים האלה וגם הייתי בשעת כתיבת הרשאה להשליח ובתוך כתיבת הרשאה הלכתי לחוץ ולערך שעה וחצי אמר ר' חנינא לנו הדברים מעסק הביטול וביום א' ט' אייר בא ר' חנינא במכתב לחתום לו ואולם לא קריתי מה שכתוב בו וחתמתי יחיאל מיכל חופ"ק פ"ח והגלילות. מרדכי האללענדר. משה גראס.
לפנינו ח"מ העיד הבחר המופלא ליפמאן בתורת עדות כי העמידו הרבני המופלג מהר"פ להשגיח על ה' חנינא לבל יבטל הגט או השליח ואמר העד כי ממסירת הגט ליד השליח לא זז ידו מתוך ידו עד אשר שיער בנפשו כי כבר נמסר הגט ואח"כ באתה אשה וקראתו לר' חנינא והלך עמה והבחר ליפמאן הביט אחריו כמה רגעים ואח"כ עזבו יום ד' י"ב אייר תקצ"ג לפ"ק. מרדכי האללענדר ראש הקהל. משה גראס. מענדל אלכסנדר.
אנחנו ח"מ שמענו העדות מפורש מפי ר' בער צעבען דס ר' חנינא דייטעלבוים איז צו איהם גיקאממין עטליכע טאג נאך דעם גט אונד שאהן נאך דער צייט וואס ער איזט גיוועזין בייא הרב אב"ד דשעביש אונד האט איהם ערצעהלט דאס הרב משעביש האט איהם גיזאגט דאס ער זאלל גין צו הרב דזבאראף אחר כל הדברים האט ר' חנינא הנ"ל לר' בער הנ"ל גיבעטין דאס ער זאל איהם העלפין אונד איהם איין עצה געבין צו דעם גט וואס ער גיגעבין האט לאסתר בת המופלג מהר"פ והשיב ר' בער דיא זאך איז גאנץ פרבייא מוצאי שבת פ' אחרי איזט ר' חנינא ווידר גיקומין צו ר' בער מצעבען און האט איהם עוד גיבעטין איהם צו דעם גיגעבענין גט בייהילפיג צו זיין והשיב לו ווער האט אייך דען צו דען גט גענעהט איהר האבט גיקאנט מבטל זיין וועניגסטענס דען שליח והשיב ר' חנינא ה"י האט מיר דען שכל פארט גינומין איך האב דאס גאנץ פרגעסין נור ווען איך קענטע מיר שאפען פאלשע עדות דאס איך האב מבטל גיוועזין העט איך עס גיטאהן, דאבייא איזט גישטאנדען הבח' הירש מרדכי בן ר' אבא האט ער גיזאגט ער זאל גין אויף פ"ח דארט ווירד ער ביקומין פאלשי עדות דהיינו ר' יחיאל מרדכי שטאמבערגער אונד ער וועט שון זיך צושאפפין איינן ע"כ העדות מפי ר' בער מצעבן אויך האבין מיר גיהערט פון ר' ניסן מצעבן אונד אויך פון ר' משה מצעבין דאס ר' חנינא המגרש איזט צו זיא גיקומין אחר נתינת הגט כמה ימים אונד האט זיא גיבעטין דאס זיא זאללין זיך חתמנין דאס ער האט מבטל גיוועזין דען גט האבין זיא תשובה גיגעבין דס קאנען מיר ניכט טוהן פאלש צו חתמנין כל זה שמענו מפי המגידים בתורת עדות באם לא יגיד פה פ"ח יום ג' ל"ג למב"י שנת תקצ"ג לפ"ק.
הק' יחיאל מיכל חו"פה פ"ח והגלילות בקאמידאט.
במעמד קהל: ליב פרענק, יעקב קליין.
במותב תלתא: משה גראס, נאום אלי' ענגל מפ"ח, הק' יעקב בן המנוח מהו' יוזפא.
שלום וכ"ט אל כבוד אמ"ו הרב הגאון האמיתי רבן שכב"ה ממעינות חכמתו ישקו כל צמאי לדבר ה' תפארת ישורון מופת דורנו קדוש וטהור הוד שמו מו"ה משה סופר נ"י ויהל כשמש ברקיע ולעד תופיע ה' יאריך ימיו וישנותיו בשלוה והשקט ובטח ובימיו יושע יהודה וישראל:
טרם אחלה לדבר אבקש סליחה מאת כבוד אמ"ו הגאון האמיתי נ"י כי הרהבתי בנפשי עוז להעמיסו משא מכתבי זה. הנה הרב הגאון אב"ד דק"ק זבאראו שלח אלי מכתביו הנשלחים ליד אמ"ו הגאון האמיתי נ"י לעיין בהם וגם המעשה גלוי' לפני ובקש ממני שאספר לפני כבוד אמ"ו הגאון האמיתי נ"י מראשית הדברים בששי בניסן היתה החתונה והיתה חופת נידה וביום א' אחד עשר בניסן בא אלי אבי המגרשת בלב מר נדאג ונאנח על מקרה מר אשר קרהו מאת ה' כי החתן נפל בתחלואי נכפה ר"ל והלכתי את אבי המגורשת לביתו וראיתי כלם בוכים ונבוכים. ודברתי את החתן ואמר כי בלילה נדדה שנה מעיניו ונפל בחלשת הלב וחקרתי ודרשתי על הדבר ולא ידע איש שרש הדבר כי נבעתו וגם לא הי' בבית זה כאשר אחזתו ר"ל החולי שתי עצות בנפשו ולא האמנתי שיעשו אנשים מעשה רשע ושטות גדול כזה ולא יבינו לאחריתם ואמרתי אם יתן החתן ת"כ שלא שלטה בו החולי מעולם יוכיח זאת שבועתו ונתרצו שניהם ע"ז ונתן ת"כ גם נתן מכתב ואבי המגרשת לא נח ולא שקט כי התבונן בתחבולות ומרמות שעשו לו מעת התקשרות התנאים עד החתונה כי התחכמו לבל יהי' אצלו ימים אחדים וחקר ודרש על הדבר ונתגלה כי החולי רבצה בו עוד בעת אשר למד בק"ק אונסדארף ואז עזבה הבתולה הכלה את בית אביה והלכה לקרובי' ואח"כ באו אלי האנשים כדת מה לעשות ודברתי על לב החתן אחרי שנודע הדבר וגם הוא הודה אח"כ היא לא תרצה לדור עמו וכהנה וכהנה דברים המתקבלים על הלב ונכנסו דברי באזניו כמבואר בב"י בסי' קל"ד שראוי לכל בר ישראל להשתדל וכו' ופשרתים וקבלו קנין בפני חמשה אנשים ואח"כ אמר אבי המגרשת לשלוח אחרי אדון שטוהלריכטער שישמע הפשר ויצוהו לעמוד לפני ב"ד כי ירא לנפשו מפני חמת המצר לישראל פלוני אלמוני שלא ייעצו לברוח ולעגן ובאמת ראה את הנולד כי ממנו יצאה כל הרעה והאדון בא ואמר שלא בפני המגרש שאין בדיניהם לכופו ואמר לו אבי המגרשת שאינו חפץ אלא לצות שיעמוד לפני בד"י וספרתי לאדון את כל הדברים שנתפשרו ואמר לו האדון היתכן להביא אנוש בסבך מבלי הגד מומו. אז השבתי לאדון לא אדוני למה נדבר מדבר אשר כבר עבר הלא נתפשרו ואם יש עולה בדבר למשפחתו תשוב לא לאיש רך בשנים כמוהו. ודבר אתו האדון בסבר פנים יפות וישאלו על כל דבר אכן כן הוא ונשאר החתן ואמו פה עד מוצאי ש"ק ונראה כל דעתו ורצונו לגרש ונסעו במש"ק להרב דפ"ח ובמעשה הגט לא הייתי ואח"כ ביום השני לאחר נתינת הגט בא אלי המגרש ואמר כי קודם נתינת הגט בטלו כל הקנינים והכתבים וגם בטלו הפשר שעשיתי ונתן לו אבי המגרשת מכתב ע"ז והתחייבו עצמם לעמוד לד"ת בעסק ההוצאות וכעת נתחרטו הוא ואמו כי רק לערך תשעים ושמנה זהובי' עלה לפי הפשר ששלם המגרש חוץ מהוצאות הגט והפצירו בו עד למאוד שיקיים הפשר ודברתי על לב אבי המגרשת ושמע לדברי ועמדו בפשר ואח"כ הלכו ונתן המגרש אלף תודות על טוב שפעלתי ובקש המגרש מאבי המגרשת שימחל לו ת"כ ומחל לו ואחר ימים אחדים אמר אלי המגרש הרב משעבש כעס עלי מדוע גרשתיה ועכ"פ הי' לי לבטל השליח ויכולתי לעגנה אך גם מבלעדי הרב ידעתי שאוכל לבטל השליח אך דברי כבודו היו בלבי שאין טוב רק לגרש והשבתיו שלא יתנחם על עול שלא עשה ואח"כ בהיותי בעיר עפעריעס שמעתי כי הרב משעביש קרא הגביר האללענדר והלכתי שם והוכחתיו על פניו והצדיק לפני ואחרי שלשה שבועות בצאת המגרש מקאמידאט נשמע קול הברה שהרב משעביש ראה אצל המגרש כתב מביטול הגט והגב"ע כאשר כ' הגאון מזבאראוו אמנם לאחר שציוה הב"ד להשביע אותם ולא רצו הלכו לאדוני הקאמידאט והשתדלו בכל יכלתם להציל מהשבועה והלך גם אבי המגרשת אחריהם וה' הי' בעזרו ויצא מפקד עוז מהאדון הגדול וויצעשפאן ששמעו לדברי הרב דפ"ח וכאשר נשבעו הודו כי הכל שקר והודו מהשהודו וה' הטוב יתן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו אשר בקשו עשות נקמה בעוסקי בתורת ד' ובהולכי בדרכיו דברי תלמידו מתאבק בעפר רגליו והשותה בצמא את דבריו הנעימים. משה הרש גראס המכונה משה פערי:
לשון מחות' הגאון מו' יוסף אב"ד דק"ק זבאררוב וגליל שארעש נ"י:
עובדא בא לידי בראובן שהי' חולי נכפה ר"ל ונשתדך עם בת שמעון ולא גילה על מומו וגם בעת הנשואין לא ידעו כלום אבי האשה והאשה מן המום והיתה חופת נדה ואחר החופה קודם ליל טבילה אחזתו חולי הנ"ל וכאשר ראו אבי האשה והאשה ר"ל כי דבקה בו החולי הנ"ל אמרו לו מדוע ככה עשית לעכור אותנו ואמר להם כי לא שלטה בו החולי וזה הפעם ראשון ואולי מקרה הוא ואחר הטבילה אחזתו החולי פעם שנית וברוב הפצרת דברים הודה הבעל כי שלטה בו החולי מכבר מארבעה עשר שבועות לארבעה עשר שבועות אך הקדימה עתה לבוא אז אמר לו אבי האשה אחרי שהוא נשתקע בחולי הנ"ל קשה למצוא מזור ותרופה ובתו לא תרצה לדור עמו וזאת העצה לגרש אותה וגם הרבני המופלג השנון מ' משה פערא אשר הוא שכנו של אבי האשה דיבר על לב האיש למען יגרש אותה כי מדוע יעגן בת ישראל חנם והתפשרו על הגט וגם בעסקי ממון והגבילו זמן על הגט ואבי האשה ליראתו פן ילך הבעל לדרכו ויעגן את בתו שלח לאדון שטולריכטער למען יצוה עליו שלא ילך לדרכו עד אשר יוצא הדבר לדין ישראל וכאשר בא האדון הנ"ל שאל את הבעל מדוע ככה עשית לרמות את האשה להסתיר היום אשר שלט בו אז אמר לו הרבני מה' משה פערא מדוע ידבר אדוניו כזאת על איש רך בשנים לגלות קלונו ושאשם תלוי בקרוביו אבל אין להאשים הבעל על זה להיותו רך בשנים וגם כבר נתפשרו ביניהם והאדון הנ"ל כתב בספר דברי הבעל שכבר שלט בו החולי זמן רב קודם שנשתדך עפ"י הודאת הבעל וגם כתב בספר תוכן הפשר ואמר שבדיניהם אין לכופו על הגט רק שיעמדו לדין ישראל וכאשר יוחרץ מב"ד ישראל כה יקום ולא הפחיד את הבעל בשום דבר ואח"כ נסעו להרב דגליל והרב סידר הגט כדת ולא הי' שום גילוי דעת מאת הבעל אם הוא אנוס על הגט וקודם כתיבת הגט אמר אבי האשה שהוא מבטל הפשר שנעשה ביניהם והברירה ביד הבעל אם לקיים הפשר או לסמוך על ב"ד ישראל לחרוץ משפטם וכה יקום וקרובי הבעל אשר הם מתושבי קומידאט שלנו דברו על לבו מבלי לגרש אבל הבעל לא שמע לעצתם ואמר להם שרוצה לגרש ברצון טוב. ועפ"י דברים הנ"ל סידר הרב וב"ד הגט וביטל כל המודעות כנהוג וניתן הגט ליד האשה ע"י שליח להולכה וגם זאת לדעת שבעת אשר נתוודע להאשה שהבעל נלכד בחולי הנ"ל שמרה בתולי' ולא נתנה את בעלה לנגוע אלי' והגט נעשה בחה"מ פסח העבר מחמת שהי' חשש עיגון פן ילך הבעל לדרכו ויעגן את האשה וביום א' פ' אמור השיג המגרש כתוב וחתום ושני עדים אשר שם האחד יחיאל מרדכי שטאמבערגער ושם השני אברהם שפיגל איך שהבעל ביטל את הגט טרם הגיעו ליד האשה וכאשר נתוודע הדבר להרב והקהל שלחו אחרי העדים ביום ד' פ' אמור ושאלו אותם להעיד לפניהם מה שראו וידעו והנה העד אברהם שפיגל אמר שביום ניתן הגט ג' או ד' שעות אחר חצות היום ביטל הבעל הגט שנתן להשליח בפניו ובפני יחיאל מרדכי ואינו יודע אם ביטל הגט קודם שבא ליד האשה או אחר שבא ליד האשה ויחיאל מרדכי אמר שבפניו ובפני אברהם שפיגל ביטל הבעל הגט בעת אשר הלך לחוץ בעת כתיבת הרשאה וזה הי' לערך שעה וחצי אחר שהלך לחוץ ואינו יודע אם בעת שביטל הבעל הגט הי' קודם שהגיע ליד האשה או אח"כ ומה שמוזכר בכתב שנתנו להמגרש אינם יודעים כי אברהם שפיגל אמר שאינו מבין בלשון הקודש כידוע לכל ויחיאל מרדכי אמר שלא הי' לו פנאי לקרות הכתב כי קראו אותו לילך אצל אדון אחד אבל זאת אמרו שניהם שחתמו על הכתב אעפ"י שלא קראוהו והעדים הנ"ל ידועים וניכרים לאנשים ריקים ופוחזים בפרט העד יחיאל מרדכי הוא איש רע מעללים והנה עד אחד העיד ששמר את פי המגרש מעת אשר ביטל כל המודעות לפני ב"ד עד אשר שיער בנפשו שבוודאי הגיע כבר הגט ליד האשה ועד העיד שקודם נתינת הגט ליד השליח הלך עם אברהם שפיגל למקום אחר ולא זזה ידו מתוך ידו כל היום ולא הי' אפשר לו לשמוע הביטול כלל וגם העידו ארבע עדים לפני בד"צ שהמגרש ביקש מאתם בערך ב' שבועות אחר נתינת הגט לחתום אצלו בשקר שביטל הגט ואחד מן ארבעה עדים הנ"ל אמר שיעץ אותו לילך אצל יחיאל מרדכי והוא ישתדל אליו עוד איש אחד לחתום שקר כי זה יחיאל מרדכי מוחזק לאיש רע מעללים וכאשר ראו הב"ד כי הדין מרומה לא חקרו ודרשו את העדים כמשפט דין מרומה רק אמרו להם שצריכין לשבע והעדים לא רצו לשבוע והלך אבי האשה לאדון וויצישפאן וכפה את העדים אברהם שפיגל ויחיאל מרדכי לשבע בבה"כ לפני הרב וב"ד וכאשר ראו העדים שהם מוכרחים לישבע אז הודו לפני הבד"צ והרב ולפני הרבה אנשים שהי' שם בבה"כ בעת השבועה ואמרו שהכל שקר וכזב הן מה שנתנו כתוב וחתום הן מה שהגידו ע"פ כי אינם יודעים מאומה מביטול הגט רק המגרש פיתה אותם להעיד שקר ונשבעו על זה לפני הרב ובד"צ ולפני הרבה אנשים שהי' בבה"כ שאינם יודעים שום רמז מביטול הגט והנה הרב מפעטשי חדש אשר סידר הגט כתב אלי שאף לדברי העדים שהעידו שהמגרש ביטל הגט ואחד אמר שהביטול הי' בין שעה שלישית לרביעית אחר חצות היום והשני אמר שהי' שעה ומחצה אחר צאתו לחוץ בעת כתיבת הרשאה ולפי מה שנתברר לו ולאנשים אשר הי' שם ניתן הגט קודם זמן הביטול לפי דברי העדים גם כתב אלי הרב הנ"ל שבעת הזאת אשר עמדו לפניו בעסק הנ"ל אמר אבי האשה להמגרש או ליתן גט או להעריך טענותו לפני בד"צ וכאשר יצא מפי בד"צ כן יקום ואם לא ירצה לעמוד כעת לד"ת עכ"פ לא ירחק נדוד רק ישוב עם אבי האשה לביתו או לבית המופלג מ' משה פערא שכנו ונתיעץ המגרש עם קרוביו ונגמר ביניהם שיגרש רק שאבי האשה יבטל הפשר הנעשה ביניהם וכן עשה וביטל הפשר ונתן הגט ברצון טוב ולהיות כי המעשה זאת אירע בקאמידאט שלנו כתבו אלי לחוות דעתי משפט הגט עפ"י ד"ת:
שוב הגיעני מכתב מהרבני מה' יוסף דיין בק"ק מאדע גיסו של המגרש ההוא אמר שאמת שהי' לו חולי נופל והי' וסתו משנה לשנה אלא ביני לבני ניתן לו קמיעא מגאון דאוהעל וגם רפואה מרופא א' וחשבו שבודאי נתרפא ע"כ אמצו לבם להשתדך עם בת נגיד ואמנם ראו שנכזבו תוחלתם כי לא נתרפא אבל לא פעלו עולה במה שהשיאוהו בת הנגיד אלו דבריו:
תשובה
הנה בדבר זה צריך לעיין בשלשה דברים א' במה שהוכחשו העדים מאחרים. ב' מה שחזרו והגידו בעצמם נגד דבריהם הראשונים שבע"פ. ג' מה שהגידו בחתימתם בשטר ומה' אבקש יורני אמת לאמתו ולא אכשל ח"ו בדבר הלכה:
א גבי' עדות מיום ג' ל"ג למב"י שאמר ר' בער צעבען מש"ק פ' אחרי איזט ר' חנינא ווידר קומן וחילה פניו ליתן לו עצה על ביטול הגט והי' שם עמו הבחר הרש מרדכי בן ר' אבא ואמר שילך על פ"ח שם ימצא יחיאל מרדכי שטאמבערגער והוא ימצא לו עוד ע"א להעיד שקר וגם נאמר באותו עדות שר' חנינא אמר שמצטער שהי"ת טמטם שכלו שלא בטלתי אז את השליח עוד העידו ר' ניסן מצעבין ור' משה מצעבין שר"ח המגרש באו להם אחר נתינת הגט כמה ימים וביקש מהם לחתום לו עדות שקר שביטל הגט והשיבו לו שא"א להם לחתום שקר הכל כמבואר בגביות עדות:
והנה לא נכנס עתה בפלפול זה דהוה מהדר אזיופא אלא נניח למוחלט אי איהו חשיד כ"ע לא חשידי ואמנם זה שייך במי דמהדר אזיופא לחתום שטר על פלוני בסך כך וכך ושוב הוציא שטר על פלוני באותו הסך ואותו הזמן ממש מ"מ אומרי' שזה השטר אמת נכון כי העדי' לא חשידי לשקרי אך הוא הי' מהדר לזיוף עוד שטר מאחר כיוצא בו שיהי' לו ב' שטרות ולא מצא ידו די עולתו והשטר הראשון כשר אבל הכא אי ס"ד כבר חתמו לו עדים כשרים בשעתו עדות אמת מה לו עוד להדר אזיופא ומה הי' לו להצטער על שלא השכיל לבטל בשעת מעשה והרי ביטלו וביטלו אלא שע"ז ליכא אלא ע"א שציער עצמו אבל עכ"פ אהא דהוה מהדר אזיופא איכא ג' עדים נמצא מתוך דבריהם למדנו שהעידו שלא ביטל הגט אמנם ב' עדים יחיאל מרדכי ואברהם שפיגל מעידי' שביטלו בפניהם בזמנו נמצא ה"ל ב' כתי עדים המכחישי' זא"ז אלו אמרו ביטל ואלו אמרו לא ביטל:
ועוד הבחר ליפמאן העיד שלא זזה ידו מיד המגרש ממסירת הגט ליד השליח עד ששיער בנפשו שכבר נמסר הגט ליד האשה וגם אח"כ קראתו אמו לחוץ ומ"מ הוא ליפמאן הביט אחריו כמה מינוטין והבחר גומפל העיד שבאותו שעה שאמר אברהם שפיגל שביטל הגט לפניו בצעבין באותו שעה הי' עמו בפ"ח ולא זזה ידו מתוך ידו כל אותו זמן נמצא אם נצרף עדותו של גומפל שאברהם שפיגל עמו הי' בפ"ח עד עדותו של ליפמאן שהמגרש עמו הי' ה"ל ב' עדים לפסול עדותו של אברהם שפיגל ואפי' נימא לעומת זה יחיאל מרדכי ואברהם שפיגל מכחיש אותו ובענין זה לא הוה אברהם שפיגל כעד זומם שאינו נאמן על עצמו לומר לא הייתי עמך כיון שהוא רק נגד ע"א ואמרי' שפיר מאי חזית דסמכי' אהני סמוך אהני מ"מ תרי ותרי הוה:
ועדיפא הא מתרי ותרי דעלמא כיון דהעדים קמן ומודים לדברי המכחישי' כדמשמע מכתוב' כ' ע"א דאר"נ אלו הוה קמן הוה מודו ורשב"א בתוס' סוף ד"ה אלא אר"נ וז"ל הכא לא מוקמי' לי' אתזקה כדאמר לעיל אלו הוה קמן הוה מודו עכ"ל אלא שדבר זה צריך ביאור ויבואר לקמן אי"ה:
הרוחנו בזה אוקי תרי בהדי תרי ואוקמא איתתא בחזקת מגורשת וגדולה מזה בגטין י"ט ע"ב ה"ז גיטך ונטלתו וזרקתו לים וכו' וחזר ואמר שטר פסים הי' לאו כל כמיני' לפוסלו ומסיק דבתר דקריוהו עיילי' הבעל לבי ידי' ואפקי' מהו דתימא אחלופי' חלפי' קמ"ל ע"ש והשתא התם לא ראינו כלל שמסר לה שום גט רק שאמר ה"ז גיטך מ"מ כיון שעסקו בענין גט וכ' גט ונתן לה ואמר ה"ז גיטך ואלו שתק היתה בעינינו בחזקת היתר שוב לאו כל כמיני' לאוסרה ק"ו בן בנו של ק"ו דהכא שלח לה גט ונמסר לידה ובא זה לבטל אותו מעשה ואיכא ספק ב' כתי עדים בבטולו פשיטא דאוקמא השליח אחזקתו שלא נתבטל והאשה בחזקת מגורשת והשתא התם אי החליף הבעל והטעתה לא עביד איסורא מ"מ לאו כל כמיני' לאוסרה כ"ש הכא דעביד המבטל איסורא דרבנן דרב מנגיד ולרמ"א משמתי' לי' וגם עבר על שבועתו וחרם ב"ד פשיטא דלאו כל כמיני' להוציאה מחזקת התירא:
והרב דשעבש כ' דהאשה עדיין בחזקת איסור מטעם הבחנה ומה לי אי' דרבנן ומה לי אי' דאורייתא עמל היא בעיני להשיב על זה והנה גמ' הלז דגיטן תברי' ודברי חי' רשב"א ר"פ המגרש ד"ה אלא בע"מ וכו' כ' וז"ל ואע"ג דהכא בלא תנאי אסורה לינשא עד ג"ח וא"נ אסורה ליבם עד שיעברו עלי' ג"ח וכדתנן היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיעברו עלי' ג"ח וא"כ נמצא שאין תנאו מבטל כלום מכל מקום דבר תורה מותרת לינשא מיד וכו' ע"ש ויעיי' בחכם צבי סי' א' ד"ה תמיהא לי' טובא וכו' וז"ל ואין להקשות מזמן הבחנה דההיא ודאי דרבנן ואם יבוא אלי' אף מדרבנן שריא וכו' ע"ש ע"כ אין ממש בדברים אלו ופשוט דאשה זו מן התורה בחזקת היתר קיימא ואין כאן אלא אי' דרבנן דקיי"ל תרי ותרי ספיקא דרבנן כמבואר ביבמות ל"א ע"א במסקנא תרי ותרי ס' דרבנן ומשו"ה הקשו תוס' וכל הראשונים בפשיטות בכתו' כ"ב ע"ב הבא עלי' בחנק קאי ונדחקו לתרץ משום דמדאורייתא אוקמא אחזקה ורק מדרבנן מחמרי' וכ"כ תוס' שם כ"ו ע"ב ד"ה אנן וכו' וכן בפ' חזקת שם ועיי' תוס' גיטין ע"ח ע"ב ד"ה והא א"א לצמצם ודברי תוס' בעירובין ל"ו ע"א ד"ה הכא וכו' נפלאו ממני ולע"ד צריכי' הג"ה וכצ"ל אע"ג בכתוב' כ"ו אמרי' אוקי תרי בהדי תרי וכו' בדאוריי' שאני א"כ הכא שאני דהשתא ודאי טמאה היא והן הנה דברי תוס' כתו' כ"ו ע"ב הנ"ל בהא סלקינן דאין כאן אלא אי' דרבנן לבר מלשיטת הר"י בר ברוך בתו' כתו' כ"ו הנ"ל בסוף הדיבור ועפ"י בק"א לכתובות סי' ע"א וסי' פ"ו ולכאורה דבריו צע"ג א"כ מנ"ל לרבה ורב יוסף ביבמו' דהאי דקרוב לה אתי תחלה ודבר שטי' דכשהוא חלים זבין אותו תחלה דלמא בהיפוך וי"ל עפ"י גי' תוס' שם ביבמות ד"ה דילמא ואין להאריך כי הלכה רוחת כהר"י ורוב הפוסקים דאין לחלק בתרי ותרי ולעולם הוה רק ספיקא דרבנן וא"כ אין עסקינו כאן אלא באי' דרבנן:
ב מה שחזרו והגידו נגד דבריהם הראשונים וכיון שהגיד אינו חוזר ומגיד הנה זה פשוט לכאורה כיון דהדין מרומה ובעי דרישה וחקירה ולא נחקרו העדים א"כ חוזרי' ומגידי' והא דדין מרומה בעי דוח"ק מבואר בב"י רס"י בשם המרדכי מש"ס פאד"מ אלא שהרב משעבו"ש כ' בזה דהכא לא שייך דין הזמה לעשות לנשותיהם כיוצא בהם לאסור נשותיהם אעלמא וכיון דלא שייך דין הזמה לא בעי דוח"ק וממילא נגמרה עדותם ואינם חוזרים ומגידים ומהתימה על דברים כאלו וכי דוח"ק במרומה משום יכול להערים הוא אלא לברר רמותם ובעי דוח"ק טפי ממה שדוח"ק עדים כשרים משום הזמה וכל זמן שלא יצאו ב"ד י"ח דוח"ק לפי רמיותי' לא נגמרה הגדתם וחוזרי' ומגידים וזה לא יסכל אדם בר דעת ועוד הרי רצו להפסיד האשה כתובתה ונדוניתה שכבר גבתה וצריכה להחזיר לו וצריכים העדים לשלם לה:
ואגב שותי' שדר לן חורפא לישב ק' תוס' קידושין שהקשו מ"ג ע"ב ד"ה והשתא וכו' ישבעו השלוחים ואח"כ יאמנו במגו וכ' בשם רב האי גאון מה' ברוך פרענקל זצ"ל כלל כיון שנשבעו קודם עדותן נמצא אי יומו אח"כ נפסלו למפרע משעה שנשבע וה"ל עדות שא"א יכול להזימו וכיון דהדין מרומה בעי דוח"ק גם בדיני ממונות הנה כללא דכייל הגאון ז"ל אמת הוא אך ק' תוס' לא נתישבה אטו צריך שליח לשבע פרעתי למלוה אלא נשבע אין לך בידי ואין צריך לברר ערס"י ע"ה ושוב נפטר מהלוה ואח"כ מעיד שפרע למלוה ואם יקום ופורש שבועתו שהחזירו ללוה או שנאנסה מידו ולא נפסל כי לא פורש מה עשה ופשוט ונער יכתבם ולא ראיתי פה להאריך עוד בהא דדוח"ק בדין מרומה כי הכל דשו בה ולקמן אי"ה בחלק ג' שייך לעדות בכתב נדבר עוד מה ששייך לזה:
ברם הכא לא צריכי' לכל זה כיון שהעדים אמרו לא ידענו אם הי' הבטול קודם שהגיע הגט לידה או אח"כ אע"ג שכיונו השעה ואם נשאל לעדים אפשר שיבורר שהי' בשעה שהגט הי' עדיין ביד השליח מ"מ כיון שכל זמן דליכא עדים לפנינו מתי נתבטל האשה בחזקת היתר עומדת דוקא תרי ותרי הוא ספיקא דרבנן כיון דאיכא תרי דמפקה מחזקה אבל הכא אוקמה אחזקה ומותרת לעלמא מק"ו ההיא דשטר פסי' גטין כ' ע"ב שהבאתי לעיל ועוד הכא הוה ס"ס להתיר א' שמא צדקו העדים המכחישים ובטל עדותן של אלו לגמרי ואת"ל צדקו אלו מ"מ שמא הי' אחר שכבר ניתן הגט לידה ובכה"ג דהוה תרי עניני' ממש הוה ס"ס גמור אפי' אין הראשון מתיר יותר מן השני כמבואר בש"ך כללי ס"ס אות י"א נמצא הכא אי לאו דנקבל עדי' אח"כ שיודעי' שהי' קודם מסירת הגט ליד האשה לא הגידו העדים כלום ולא נגמרה הגדתם וחוזרי' ומגידי ומש"כ הכא דקרוב לודאי לכשיוגבו עדים יבורר דהי' הביטול שלפי דבריהם אחר נתינת הגט שהרי כ' הרב המאה"ג מה' יוסף אב"ד דק"ק זאברוף דכ' לו הרב מק"ק פ"ח וז"ל שאף לדברי העדים שהעידו שהמגרש ביטל הגט וא' אמר שהביטול הי' בין שעה שלישי' לרביעי' אחר חצות היום והשני אמר שהי' אחר שעה ומחצה מעת יצאתם לחוץ בעת כתיבת הרשאה ולפי מה שנתברר לו להרב המסדר ולהאנשים שהי' עמו ניתן הגט קודם זמן ביטול הגט לפי דברי העדים עכ"ל והשתא נהי שאין לסמוך על זה כיון שלא העידו ב' עדים בב"ד על ככה מ"מ מסתיין שלא נגמרה הגדת העדים הללו וטרם שנגמר כבר חזרו והגידו מבודין היינו והודו לדברי כתי עדים המכחישי' אותם א"כ פשוט שאין לחוש לדבריהם:
אברא אי יש לחוש לעדותם בכתב ושם נאמר להדי' שהי' הביטול קודם נתינת הגט א"כ מ"ש עכשיו שאינם יודעים אי קודם אי אח"כ הוו חוזרי' ומגידי' ממש במכתבם ואין חוזר ומגיד מזה נדבר לקמן אי"ה ועכ"פ עדותן שבע"פ בטל ומבוטל וכמאן דליתי':
ג שנמצא כתוב בח"י העדים שביטל מ' נחמי' הגט קודם שנמסר ליד האשה ופשוט להרבני השואלי' דזה הוה שטר וכמי שנחקר' עדותן בב"ד והנה לו יהי' כדבריהם הא כבר כתבנו לעיל בדין מרומה בעי דוח"ק וכ' מהרי"ק דלכאורה מוכח מכתו' י"ט ע"ב בשטר אפי' בדין מרומה הוה כמי שנחקרו עדותן בב"ד דאין לך מרומה מאומרי' אנוסי' היינו ואפ"ה קאמר דאין חוזרי' ומגידין אלא שהרא"ש בתשו' לא ה"כ ופשיטא דהרא"ש הי' בקי בש"ס טפי מינן אלו דברי מהרי"ק ז"ל ולפע"ד מוכח כהרא"ש מדאמרי' שם כ' ע"א אלו הוה קמן הוה מודי' וכ"כ רשב"א בתוס' שם סוף ד"ה אלא אר"נ וכו' ע"ז וק' אטו הודא' דדהו מידי מששא אית בי' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וע"כ צ"ל ולחלק בוודאי אי אין כאן רמ"מ בשטר אלא מחמת העדות עצמ' שהם אומרי' אנוסי' זה אינו עושה הדין מרומה ואינם חוזרי' ומגידי' אבל בבריתא דע"י עדים אחרים נעשה דין מרומה אז לא הוה השטר כמי שנחקרה בב"ד ויכולי' עדי השטר לחזור ולהודות למכחישים ודברי הרא"ש שרירין בעזה"י:
שבתי וראיתי אחר העיון מהרשב"א אין ראי' דלא נתכוון לכך אלא כלפי שהקשו תוס' דהרי הא דאר"נ אוקי אכילה בהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא היינו משום דס"ל אבהתא מילתא אחריתי היא אבל אי הוה חדא מילתא הוה מודה ר"נ לרבא דשני העדים בטלי' והנה כי כן ה"נ צ"ל הלואה מילתא אחריתי היא ואוקי כשרות בהדי פסלות ואוקי שטרא בדוכתי' כך כוונת ק' תוס' ועל זה תי' רשב"א הא העדים מעולם לא אמרו כשרים היינו אדרבא אלו הוה קמן אמרו מודו אלא שאין בהודאתם כלום מפני חזקה שחתמו על השטר בכשרות וכאלו כבר אמרו כשרי' היינו נמצא אמירתם כשרים היינו ופלוני לוה מפלוני חדא מילתא היא טפי מגניבה וטביחה ולכך בטל השטר ע"י הכחשה זהו ברור בכוונת הרשב"א מ"מ מפשטיות לשון ש"ס משמע כהרא"ש ומהרי"ק לא מלאו לבו לחלוק וא"כ הגדת השטר הזה אין בו ממש כמו הגדת העדים בע"פ:
כל זה הוצרכתי לפי ההנחה דכתב זה דין שטר יש לו אבל לא ידעתימאן יהיב לי' דין שטר הלא קיי"ל דלא מקרי שטר אלא הנכתב ברצון המתחייב כתי' קמא דהר"י בתוס' כתוב' כ' ע"ב וכן הסכים ש"ך סי' ל"ט סק"ט דאין שטר אלא הנעשה ברצון המתחייב אבל כתב זה שנעשה שלא ברצון וידיעת האשה המתחייבת בזה לעגנה אין לו דין שטר אלא עדות בכתב בעלמא ואין להתעקש ולומר במ"ש תוס' שם דהא דכותבי' מודעא תיקון חכמים הוא להציל האנוס מאנסו וה"נ רצה להציל עצמו מתביעת ממון שיש לו עדיין על אבי' מה' פנחס וכו' דמה שרוצה לחזור בו מנתינת הגט בוודאי אין לומר שתקנו לו חכמים שהרי מנגדי' או משמתינן לי' רק מחמת תביעות ממונו ז"א דלא תקנו אלא להצילו מאונס זה שכנגדו אבל מה לה לאשה במעשה אבי' וחיוב ממון שלו שיתירו לו חכמים לכתוב שטר שלא ברצון האשה המתחייבת כדי להציל ממונו מיד אבי' בודאי אין לזה דין שטר אלא עדות בכתב דקיי"ל להלכה ולמעשה דלא כר"ת ולו יהי' כדברי ר"ת שעדים שולחי' כ"י לב"ד ודנין עפ"י מפני שראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ולא אמרי' הראוי לבילה עדיף מבלול ממש מסתיין שיהי' כבלול וה"נ מסתיין שיהי' עדות בכתב כאלו הגידו בפיהם כיון שראוי' להגיד בפיהם ואלו הגידו בפיהם כל זמן שלא נחקרו היכי שצריך חקו"ד חוזרי' ומגידי' מכ"ש בשולחי' כ"י בב"ד כיון שאין לו דין שטר שכשר מדאורי' דילפי' מגט עיי' רז"ה ומלחמות ה' ספ"ד אחי' שזהו כמי שנחקרו אבל שולח כ"י בב"ד אין כאן דין שטר והלואי יהי' כבע"פ דאין הלכה כר"ת ודברי הרב משעבוש בזה מעורבבי' ובלי עיון:
ועוד לו יהי' שיהי' שטר גמור הא קיי"ל עדי' שאינם יודעים לקרות אין להם לחתום אפי' קראו לפניהם ב' ותירגמו להם אך בדיעבד אם חתמו כך כשר כמ"ש ש"ך סי' מ"ה סק"ד ד"ה מיהו נראה וכו' אבל אם א' קראו לפניהם פסול וכ' הרא"ש בשם העטור ופסקו בש"ע סי' הנ"ל ס"ה אי איתנהי לסהדי קמן וידעי' דלא ידעו למקרי אי אמרי' אקרי' למאן דידעי למקרי סמכי' עלי' עכ"ל ומסיק בתומי' דמסתמא חזקה אין עדי' חותמי' אלא א"כ נעשה בכשרות ומסתמא אקרו קמיהו ואפשר שאינן נאמני' לומר לא עשינו כדינא כמו שאינן נאמני' לומר קטני' היינו אך אי לא מכוונו סהדותי' במה שאמרו בע"פ למ"ש בשטר הרי איכא ריעותא קמן ומהימנן לומר לא קראו בפניהם ע"ש והנה בנידן שלפנינו כ' במכתב מחו' הגאון מה' יוסף וכו' דאיכא חד דלא ידע לה"ק כלל ואמרו ב' העדים שחתמו ולא קראו לפניהם א"כ תלי' אי עדותן מכוונת למ"ש בשטר והנה אינו מכוון שהרי בשטר כ' שהי' הבטול קודם נתינת הגט והעדי' אמרו שאינם יודעים אימת הי' נמצא אין דברי העדים מכוונים למ"ש בשטר ובטל השטר לגמרי:
ועוד כיון דהוה מהדר אזיופא והשטר אינו מקויים אין מחיימי' אותו אלא עפ"י עצמו של עדים שאמרו הוא זה ולא מפ"י היונא ממקום אחר אלא דוקא עפ"י עצמם א"כ נאמני' לומר קטני' היינו במגו דאין זה כ"י ומהימני לומר לא קראו לפנינו ועוד שהרי עתה השטר אינינו לפנינו ולא ראינו עדיין בב"ד ולכשיבא לב"ד לקיים הרי כבר נפסלו העדים שהרי העידו וחזרו ונשבעו שהעידו שקר א"כ פסולים הם להעיד על ח"י עצמם וממילא אין ממש בשטר זה וכל זה אי הי' לו דין שטר אבל באמת אינינו שטר אלא עדות בכתב כנ"ל:
אמנם מ"ש הגאון מה' אלעזר אב"ד דק"ק סאנטוב דלפמ"ש המרדכי ספ"ג דשבועות דהנשבע שלא למכור ומכר אין במכירתו כלום וכו' יעיי' רמ"א י"ד סי' ר"ל ומג"א סי' של"ט וא"כ הכא שנשבע שלא לבטל ועבר וביטל אין בבטולו כלום דאי עביד לא מהני אלא שהגאון כ' דמרדכי רי"ו ופסק רמ"א דמומר לא יגרש ע"י שליח הולכה ולא מהני מה שמשביעי' אותו שלא לבטל שמא יעבור על שבועתו א"כ ש"מ אי עביד מהני ודלא כהמרדכי ל"צ לכך דפשיטא דקיי"ל דמהני כמבואר בש"ע ח"מ סי' ר"ח מטעם שכ' סמ"ע שם או מטעם שכ' מהרי"ט כמ"ש הש"ך שם:
ומ"ש לדחות המרדכי מדתקן ר"ג שיבטל בפני ב' ולא תיקן שישבע שלא לבטל הנה אעפ"י שכ"כ בנב"י תנינא בחא"ע סי' כ"ט תמהני על ק' זו אטו כל דמגרש בב"ד מגרש שישביעוהו ועוד אמאי ישבע והוא רוצה שיהי' החפץ בידו לבטל עד שיגיע לידה ואפי' במגרש בב"ד וכופי' אותו לשבע אם אינו רוצה וכייפי' לי' ה"ל שבועת אונסי' ונודרי' לאונסי':
וכבר בארתי דברי המרדכי בתשו' אחרת דמתרי טעמי' אתא עלה תחלה כ' מדאמרי' כיון דאמרי רבנן דלא לזבין אי זבין לא הוה זביני' זביני מכ"ש כשהוא נשבע שלא למחול ושלא ליתן חפץ פלוני הרי איבד זכותו וכחו מחפץ זה ותו כ' האמרי' כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני דבדרבנן לא אמרי' הכי אלא מטעם הפקר ב"ד הוה ומכ"ש אי הוא עצמו הפקיר חפצו ואיבד זכות זה מעצמו שלא יהי' בו כח למכור וכן הבין מג"א סי' של"ט שוב אתי עלה מטעם אחר מטעם אי עביד לא מהני ובטעם האחרון הלז פליגי עליו רוב הפוסקים ולא קיי"ל כהמרדכי בהא אך טעם הראשון נראה נכון אלא שיש לעיין הרי לא איבד זכותו ולא הפקיר דהרי אי בעי מיתשל אשבועתי' וצ"ל דמיירי בחפץ ידוע וכשעבר ומכרו הרי לא נשאר דבר בעולם למיתשל עלה וס"ל בזה"ז דליכא מלקות וקרבן שוב אין נשאלין עלי' ודלא כדעת הרא"ש שם וכ"כ בתשו' שער אפרים דתוס' בסוגי' דנודרת פליגי אהרא"ש וס"ל בזה"ז אי אכלו כלו אין נשאלי' וא"כ הכא בנשבע על חפץ מיוחד דאי עבר ומכרו אין לו שאלה א"כ שפיר קאמר דסילק כחו אבל בנשבע שלא ימכור כלל דאז אפי' עבר ומכר קצת יש לו שאלה אז לא שייך טעם הראשון אלא טעם הב' דאי עביד לא מהני ובהא פליגי הפוסקים עליו אבל הטעם הראשון אפשר דמודו לו ובזה יתישב שפיר סתירת רמ"א בח"מ סי' ר"ח דפסק בנשבע שלא למכור אי עביד מהני והיינו שלא למכור שום דבר אבל בי"ד סי' ר"ל מיירי בנשבע שלא למכור חפץ יע"ש ומשו"ה ס"ל אי עביד לא מהני מטעם שכ' מג"א סי' של"ט כנ"ל:
נחזור לדידן דהכא לא שייך בנשבע שלא לבטל שהפקיר כחו מה שייך בזה שסילק כחו לא מצינו שיכול אדם לסלק כחו אלא מנכסיו אבל לא שלא ידבר דבר פלוני וליכא אלא טעם ב' של המרדכי ובהא לית הילכתא כוותי' וא"כ מטעם זה הי' הבטול מועיל אבל כבר כתבתי דלפע"ד ברור ונכון שאין כאן שום בית מיחוש ואיתתא דא אסתר בת מה' פנחס שיראקא מותרת להתנסבא לכל גבר דתיצביין מיהו אם בנקל רוצה הבעל לגרשה שנית מהיות טוב אל תקרי רע וה' הטוב עמנו הכ"ד פק"ק פ"ב יום ה' כ"ו סיון תקצ"ג לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: