שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן רא

שלום וכ"ט לי"נ הרב המא"הג החרוץ ושנון המופלג ומפורסם גן הדסי' ערוג' הבש' כש"ת מו"ה בער נ"י אבדק"ק אייבשיץ יע"א:

לעשות רצונו חפצתי להודיע מהני כללא דכיילתי בענין שלוחו של אדם כמותו אולי ישר קצת בעיניו ויברור מה שנראה בעיניו אך לא לפלפל ולנצח כדרך הנהוג שלוחו כמותו בענין שליח לפרוע חובו אשר עליו נשנה הסוגי' עד נעשה דיין אין זה בגדר יש שליח או אין שליח שלמדנו רפ"ב דקידושין מקראי אלא זה הוא מהליכת עולם בין ישראל בין לב"נ ואי לא הוה שלוחו כמותו וראובן ישלח פרעון חובו ע"י שליח להמלוה יקח המלוה המעות ויחזור ויתבע הלוה ואם יאמר כבר שלחתי מעות ע"י פלוני יאמר מה לך ולמעות ההמה לאו בעל דברי' דידי את יבוא פלוני ויתבעני ואפילו להשביעו אינו יכול כי יודה שקיבל אבל חובך לא נפרע ומכ"ש אם הי' השליח גוי דאין שליחות לגוי או קטן וכדומה אבל הך שלוחו כמותו הוא מדיני הליכת עולם אפי' בשליח גוי אפי' ע"י קטן יד השליח כיד הבע"הב ממש והמערב שלוחו כמותו האמור אצל פרעון חוב עם שארי שלוחו כמותו ה"ז מערב כלאים:

ופשוט דלא שייך שלוחו כמותו במילי דעלמא אם אומר ישב ילך ידבר וכדומה שיהיה כאלו הוא יושב הולך ומדבר הוא דבר בטל לא נאמרו הדברי' אלא בקיום מצוה או בעובר עבירה או בקנין ומכיר' שיהי' משיכת של שליח כאלו הוא משך או חזקתו או קנין חליפיו וכדומה ואלו נפקא מקראי רפ"ב דקידושין אלא שם עמדתי על החקירה אי סברא חיצונה היה שיהיה שליח כמותו ולא בא קרא אלא למעוטי דבר עבירה ושוב איצטריך קרא לרבות שליחו למצוה או נאמר בהיפוך סברא חיצונה אין שליח כמותו ואיצטריך קרא לרבות שליחו' למצוה ומשו"ה איצטריך מיעוטא לדבר עבירה ושם מבואר הנפקותא לדינא:

והשריש תוס' רי"ד שם וכן ביאר בס' כפות תמרים פ' לולב הגזול באורך דוקא מצות שנעשים בגופו הוה שלוחו כמותו אבל לא מצות שעל גופו עד"מ רצה הקב"ה שיהי' הקדשי' נשחטי' ושוב מצוה שיעשה ע"י הבעלים ואם נשחטה הבהמה ע"י שליח בעלים הוה כמותו שיהי' נימולי' ומצוה על האב שימול ושלוחו כמותו שנקשור תפילי' בזרועינו הנה הקשירה נוכל לעשות ע"י שליח שיקשור לי תפלין על זרוע כאלו אני קשרתי' אבל להניח על זרועו או למול ערלתו ויהי' כאלו מונחי' על זרוע המשלח או ערלת המשלח נכרת זה אינו ע"כ נאמר מצות שע"י גופו שלוחו כמותו אבל לא מצות שעל גופו ותפלה א"א לעשות שליח אא"כ שומע גם הוא דהוה שומע כעונה אבל בלא"ה לא הוה עקימת שפתיו של שליח כשל משלח דהוה מצוה שעל גופו:

וכן לענין העביר' איתא בירושלמי פ"ק ששת ימי' תעשה מלאכתך וביום השביעי מכאן שפותחין מים לגינה בע"ש ומתמלאה והולכת כל השבת וכו' וכן בישול ואפי' כל מלאכות שלא הקפיד הקב"ה על מלאכה בשבת אלא על איברי בעלי חיים של ישראל הוא ועבדו ושורו שינוחו אבל המלאכה לא איכפת לי נמצא האיסור הוא על הגוף ע"כ לא שייך שלוחו כמותו אפילו יש שליח לד"ע ואלו היתה הקפידה במלאכה אפילו שע"כ נעשית בגוף מ"מ שייך שליחות כמו הקפדה במאכלות אסורות חלב ובב"ח דשייך שליחות אלא שזה נהנה וזה מתחייב לא אמרי' אבל שלוחו שייך:

והאומר בע"ש לגוי לעשות לו מלאכה או אפילו עשה ממילא בשבת לדעת ישראל איכא רק משום שבות וישראל האומר בשבת לגוי או לחברו לעשות לו מלאכה למחר ליכא שבות אבל איכא עשה דדברי קבלה ודבר דבר. והאומר בשבת לעשות לו מלאכה בשבת איכא תרתי ודבר דבר וגם שבות:

וישראל האומר לכהן אכול תרומה לא שייך לומר שלוחו כמותו כאלו ישראל אוכל כי הקפידה הוא שלא יאכל זר תרומה וע"כ כהן שאומר לזר אכול תרומה אי הי' שליח לד"ע ואי לאו דלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב הי' זה הכהן חייב דאין הקפידה על אכילת תרומה אלא על אכילת זר תרומה על כן זה הכהן ציוה לזר לאכול לתרומה הוה כאלו הוא זר שאכל תרומה אע"פי שהוא כהן וההיפוך ישראל שאמר לכהן אכול תרומה הרי לא שלח לזר לאכול תרומה:

וכן אמר בעול אשתי הרי כאלו הוא בעל ערוה אבל בעול אשתך אע"פי להמשלח היא ערוה מ"מ הרי לא שלחו לבעול ערוה ואין הקפיד' על הבעיל' אלא על הערוה הארכתי בזה האחרון מפני שתמהתי על דברי מעלתו בענין זה ואותו ששלח שלוחו לכבות דליק' בכפר אחר בשבת בלאו כל הנ"ל נמי אי ליכא עדים שאמר להדי' לך ושפוך מים לתוך האש וליכא נמי שהשליח עשה כן ושפך מים לתוך האש אין בכך כלום כי לשון לכבות רצה לומר לסייע למכבים להמציא להם מים ונותנין לחברו וחברו לחברו עד זה שבראש שסמוך לאש ע"כ אם ליכא עדים כנ"ל אפי' הוה אמרי' שליח לד"ע ונאמר גם בשבת שייך שליח לד"ע מ"מ אי ליכא עדים כנ"ל לית לן בה ואפשר נמי שצריך שיהי' כת א' אבל ב' כתי עדים הוה חצי דבר שהרי צריכי' ז"לז והא בלא הא לא מהני מידי חוץ לשיטת הסוברים כיון שראו כל מה שהי' יכולים לראות עיי' ב"ק ע' ע"ב ואין להאריך וה' שנותיו יאריך הכ"ד א"נ. פ"ב נגהי ליום עש"ק ט"ו טבת תקצ"ח לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: