שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קפט
בענין כתיבת בני המן עיי' בס' שש זרעוני ערוגה להגאון מו"ה זלמן עמריך ז"ל ובגליון מג"א להגאון מו"ה אלי' ווילנא זצ"ל ועי' בס' חיי אדם שבסוף חזר הגאון מו"ה אלי' ווילנא שעכ"פ לסיימן בסוף העמוד אלא שיתחיל באמצע לצאת ידי מסורה הנה אין דבר בכל פלפוליהם שלא עמד עליהם הגאון מו"ה זלמן עמריך ז"ל:
ומה שנתחדש לי אכתוב בקיצור בירושלמי איתא תחלה לכתוב כשיר' ולבינה ע"ג לבינה כבש"ס דילן ותו אר"י ב"א איש בראש דפא ואת בסופא שניץ ונחיץ כהדין קנטירא ובמס' סופרים פי"ג הלכה וי"ו כ' וז"ל איש בראש דפא ואת בסופו ביו"ד שטין עשרת בסוף דפא שניץ ונחיץ כהדין סקונטרי' ע"ש והנה ברור בלשון המרדכי איש בראש דפא ואת בסוף דפא ותו לא א"כ ע"כ הך דף שיטה קאמרי וקרי לרוחב הדף גם כן ראש וסוף אלא שלא הביא עשרת בסופא כלל וכן בפסקי תוס' כ' להדיא ראש וסוף השיטה וכוונת מס' סופרים הוא כך כותבי' איש בראש שיטה ואת בסוף שיטה בעשרה שיטות ובשיטה י"א לא כ' את בסוף שיטה אלא עשרת בסוף שיטה ויזתא בראש ועשרת בסוף והוא שניץ ונחיץ כדין סנקונדרא פי' ב"י שניץ כמו שנצין של כיס שמותח הכיס ואפרש מסיים בשיטה שלעיל חמש מאות והי' ראוי' לסיים באותה שורה איש לצרף חמש מאות איש אבל אין עושי' כן אלא מתחיל איש בשורה שלמטה הימנו ונמשך לעיל לה' מאות ושוב מתחיל בסו' שיטה ואת ובשיטה אחרת פרשנדתא והי' ראוי לכתוב ואת פרשנדתא בשיט' א' אפי' יהי' מרוחקים אבל עכ"פ ואת פרשנדתא בשיטה א' זה לעומת זה ואינו כותב כן אלא ואת בסו' שטה פרשנדתא בתחל' שטה נמצא ואת נמשך לפרשנדתא שלאחריו וכן ואת שלעומת פרשנדתא נמשך לדלפון שלאחריו ותחתיו וכן כולם עד שסיום השורה עשרת נמשך לשורה שלאחריו בני המן והי' ראוי לכתוב בשורה א' עשרת בני המן ואינו כותב כן אלא עשר' בסיום השורה ובני המן אינו מן השירה נמצא תחילת השירה איש נמשך אלעיל חמש מאות ועשרת בסופו נמשך אבני המן שלאחריו וכל ואת שבסוף שיטה נמשך אשם שלאחריו וצורתו כשנציץ שמשחקין בו תינוקת - בשורה חמש מאות כזו ?# ונחיץ כעין סנקונדרי' הוא שחוק עיין ערו' וזה נ"ל ע"ד אמת וברור ואין לזוז מפסק מוהר"ז עמריך ומוהר"א ווילנא הנ"ל:
וי"ל מש"כ בראש דפא וסופא ולא נקיט ראש שיטה דלא יעשה שיטות קצרות מהרגיל בכל הספר ויתקרבו איש ואת להדדי קמ"ל שיהי' איש בראש רוחב הדף ואת בסוף רוחב הדף כדישיהי' הפרצ' רחבה ביניהם ובזה י"ל גם לשון גירסת הירושלמי נחיץ כהדין קנטירא דפי' הב"י שבור כשבר האומן המשבר ופורץ בחומה ומייתי לי' בשם הערוך ובאמת בערוך לא מצאתי זה הירושלמי כלל אך בערך קנטירא פי' כמ"ש הרב"י ובערך סנקודרי' פי' כמ"ש אני לעיל בשמו ושני הגירסאות אמת כי סנקודרי' פי' על שניץ כעין שחוק שעושי' התינוקת בעצמות או דפי עצים משונצים במשיכות וקורין בלאכט"ר וקנטירא הוא פי' על נחיץ שנפרץ במילואו ונכתב איש בראש רוחב הדף ואת בסופו:
ויש ליתן טעם דעפ"י מ"ש המקובלים עפ"י ספר יצירה עשר ולא תשע ולא אחד עשר לאפוקי בקליפה היא או ט' או י"א ופרשיותיו של עמלק היא ט' ושירת המן י"א וע"כ מתחיל באיש ומסיי' בעשרת שיהי' י"א שיטין ולא עשרה והיינו י"א סמני קטורת שחלבנה גמטרי' המן הוא הי"א וכיון שצריך להתחיל באיש ולסיים בעשרת וממילא הוה שניץ כשנציץ של סנקונדרי' הנ"ל כנלע"ד כתבתי פ"ב עש"ק י"ב אדר תקצ"א לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: