שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קעא
שבוע העברה הגיעני מכתבו ע"י שליח מיוחד מהקצין מהו' איצק ליב מעירו ושם נאמר אודות המחלוקת שנפל שם אודות קריאת האחרון בכל שבת ובפרט בי"הכ שחל בשבת והנ"ל בקש ממני להיות לו למליץ יושר אצל מעלתו למחול לו אשר התריס נגדו וכן עשיתי שלחתי מגלה ארוכה ע"י הציר למעלתו הרמה ושם נאמרו פיוסי דברים וגם פלפלת כל שהוא בענין הוספה בשבת וי"ט וי"הכ והעליתי שהדין עם מעלתו והנה בלי ספק כבר הגיע לידו כל דברי ההמה וכבר עשה מעשה השלום כדרכן של חכמים המרבים שלום בעולם:
אח"ז ביום ה' בחזירת אנשי שוק מטירנוי הביאו לי גם מכתב ממעלתו בענין זה וזמנו מוקדם ליום וי"ו דנא והנייר שעלי' הי' גזור לארבע' וחמשה גזרים קרוע ובלוי לא ידעתי מי עשה ככה עיכובא והנה אבוא עתה על סדר דברי' שבאותו הכתב להשיב על ראשון ראשון כיד ה' הטובה ולפי מסת הפנאי:
מ"ש שציוה להוסיף לסיועת קופת ת"ת ונסתייע ממה שרגילין להוסיף בשביל חזני' הסובבי' בעיירות יפה עשה וטב הורה אלא שלא הי' לו להביא ראי' ממקלקלתא ממה שמוסיפי' משום החזנים ויכול החולק לומר לאו מר ברי' דרבינא חתם עלה אבל הבאתי במכתבי ראיה ממה שנוהגי' להוסיף לשמחת תורה כמוזכר בש"ע וכבר הזכיר זה בתשב"ץ שהוא האוסר להוסיף בי"ט וכ' דשמחת תורה שאני כיון דלא אפשר ומייתי ראי' באותה תשובה מהך דרב אמר דולג דאמרי' היכא דלא אפשר שאני וה"נ היכא דלא אפשר שאני אלו דבריו שם והנה הך דהתם בש"ס דמגלה מייתי לי' מר' חנינא קרא שאמר צער גדול הי' לפני רבי ולא התיר לי להפסיק אלא לתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשוין ומשום דלא אפשר ע"ש נמצא אבוהון דכולהן תינוקות של בית רבן שמשם יצא לנו זה הדין דהיכא דלא אפשר מותר לשנויי מלתא ומפני זה נוהגין להוסיף בשמחת תורה א"כ מכ"ש שמותר להוסיף בשביל תינוקת של בית רבן להמציא שכר למלמדים ומצוה איכא ובלבד שלא ישונה לצדקה אחרת כלל:
ומ"ש מעלתו דלפמ"ש בלבוש ומנהגי' די"הכ שחל בשבת מסיים הפרש' הנוספת בהשעיר החי ובכל המחזורים נרשם הפסקה הנוספת באיל לעולה א"כ ש"מ דתרוויי' מילי דכפרה נינהו ונוכל להוסיף אחרון ביה"כ שחל בשבת ולפום ריהטא יפה כתב ושמחתי מאוד בהמצאה זו אך לא הי' צריך להוציא דברי מג"א מפשוטן דודאי כוונת משמעותו שאין להוסיף כלל אפי' א' והטעם שלא ישתנה סי' כפרה דודאי לא הי' לפני מג"א אלא דברי הלבוש ומנהגי' דאלוהי' לפניו גם מנהג מחזורים שבמדינתינו הי' מביאם לפלוגתא על הלבוש ומנהגים וכיון שלא הי' לפניו אלא אלו יפה כ' שאין להוסיף כלל אבל לפי מחזורי' שלנו א"כ אי איל לעולה ג"כ מעניני כפרה נוכל להוסיף א' ולסיים השעיר החי ואי איננו מעניני כפרה ואפ"ה אנו מסיימי' שם הפרשה א"כ ע"כ לא ס"ל כהגדולי' שכ' המג"א שצריך לסיים בסי' כפרה ונוכל להוסיף כמה וכמה:
אך עיינתי קצת כי צ"ע על הלבוש ומנהגי' מ"ט לא סיימו באיל לעולה דמוקדם וסיום דהשעיר לא טוב ויפה הוא דהרי השעיר הזה כ' רמב"ן עפ"י פרקי דר"א שהוא הסם ובככבי' מאדים ובכחת השדים הנקראי' שעירי' ובאומות איש שעיר והוא מקרבנות חוץ לא יבוא אל הבית ותקנתו ותקנות כל העולם דחייתו לצוק יע"ש ברמב"ן על התורה ובילקוט ודורשי רשומות אמרו שעיר גמטרי' סם לילי' ויעיי' מ"ש פני יהושע פ"ק דברכות גבי ובני רשף יגבי' עוף וא"כ לא טוב לסיים בחיותו דהאי שעיר ונ"ל דס"ל להלבוש ומנהגים דבעניני תפלות אין לנו אלא פשטות הדברי' ולא נלך אחר פנימיות הענין רק הכל מה שנראה מפשוט וכדעת אבן עזרא בקהלת בפסוק אלקי' בשמים ואתה על הארץ יע"ש וכיון שכן ס"ל דאיל לעולה אינו מענין כפרה כלל דעולה אינו אלא דורון יעיי' בחולין ה' ע"ב ואע"ג דכתי' ונרצה לו לכפר עליו כבר כ' רמב"ן שאין לכפר עליו מלשון כפרות עוונות אלא לשון רצון וקבלות פנים ויעיי' מ"ש הרמב"ן בפ' וישלח בפסוק אכפרה פניו ואע"ג דאחז"ל דמכפר אעש' ולאו שניתק לעשה ועל הרהור הלב מכל מקום כל זה מכח הדרוש אבל לפי המובן הפשטיות אינו מענין כפרה משו"ה לא סיימו בו ביה"כ וסיימו בהשעיר החי ולא השגיחו על הדרוש שהזכרתי לעיל כיון שלפי הפשוט הוא השעיר המכפר רוב עוונות בני ישראל אמנם מנהגינו סובר בהיפוך מהנ"ל דחייש שפיר לדרשת חז"ל ולא בעי לסיים ביומא דכפורא במילי דשטנא וסיים באיל לעולה דעפ"י הדרש הוא מילי דכפרה לכפר על עשה ולאו הניתק לעשה והרהור הלב דשכיחא טובא והשתא לפ"ז באו דברי מג"א בדקדוק שאין להוסיף אפילו אחד משום דאי דמר לאו דמר ואי דמר לאו דמר דאי ניזל בתר הפשוט לא הוה האיל לעולה מילי דכפרה ואי ניזל בתר הדרוש הוה השעיר החי דבר שאינו ראוי לסיים בו:
ומ"ש מעלתו מי שנוהג להוסיף בכל שבתות השנה ואינו מוסיף בי"הכ שחל בשבת ה"ל כפוגם בקדושת היום ההוא וכ"כ סברא זו הלבוש מסברא נ"ל כיון דמג"א הי' לפניו דברי הלבוש ולא חייש לי' נאמר דאין כאן פגם כיון דמה שאין אנו מוסיפים הוא מחמת קדושת היום לסיים במילי דכפרה שהיום גורם לכך אין כאן פגם כאלו נאמר שהוא פגם בקדושת היום מה שכה"ג משמש בד' בגדים במקו' היותר מקודש לפני ולפני' ואלו הי' משמש כן בעבודת חוץ ואפי' בשאר השנה ה"ל מחוסר בגדי' ופסול ואלו ביום הקדוש ובמקום קדוש ישמש דוקא בבגדי לבן ואע"כ כיון שאדרבא קדושת היום והמקום גורמים זה שלא יהיה קטיגור עושה סניגור אין כאן פגם ובלא"ה נראה דע"כ לא שייך לומר שמניעת התוס' הוא פגם אלא כשהוא רשאי להוסיף ומונע מלהוסיף אבל אם הוא אסור להוסיף יהיה מאיזה טעם שיהי' לא שייך פגם ודוגמא קצת לזה מ"ש תוס' גבי שבת דלב"נ אסור משום יום ולילה לא ישבותו ולישראל מותר דלא שייך מי איכא מידי דלב"נ אסור ולישראל שרי ויהיה פגם בקדושת ישראל דז"א כיון שמצוה לשבות לא שייך מי איכא מידי:
ומ"ש עוד מש"ס דמגלה כ"ג ע"א דלר"ע קורין בי"הכ לעולם ז' ומוסיפי' עלי' כבר רמזתי עלי' תי' על קו' זו במכתבי הראשון דמוסיפי' על ז' באופן שלא ישתנה מילי דכפרה דהיינו המפטיר דמדינא עולה למנין ז' ויכול הוא להוסיף לקרות ז' בלא המפטיר ואע"ג דהתוס' כתבו במגלה למ"ד ע"ב דמה שאנו נוהגי' לקרות למפטיר בס"ת ב' לא נזכר בש"ס רק בסדר ר' עמרם איתא מ"מ גם לא נמצא בהיפוך וכל הרוצה להוסיף ולקרות למפטיר בפ' הקרבנות יוסיף ובפרט בי"הכ שכה"ג בבה"מק קרא ובעשור שבחומש הפקודים וא"כ אם נמי נניח דלא קבעו לחיוב לקרות בעשור שבחומש הפקודי' בס"ת שני' עכ"פ אם ירצה להוסי' ויקרא באותו הפרשה הרשות בידו ואין כאן קו' מר"ע כלל:
היוצא מדברינו מה שהנהיג להוסיף אחרון בכל שבת כדי להגדיל תורת תינוקת של בית רבן יפה עשה ויחזיק במעוזו ואל ירף מזה אמנם בי"הכ שחל בשבת נהי שאין לתופסו מפני שנהג כמנהג מקומו פראג מ"מ נ"ל יותר טוב שלא לנהוג כן במקום דלא נהיגי ובשגם שאין בזה הפסד כל כך להקופה של ת"ת אם פ"א לא יוסיפו אבל בשארי שבתות השנה יוסיפו ומאן דמוסיף שפיר קא מוסיף ויוסיפו לו חיים ושלום: פ"ב נגהי ליום ד' א' דחנוכה תק"ס לפ"ק: משה"ק סופר: